הכירו את אלי מריל, פיזיקאי עיוני (תיאורטי) ומפתח אלגוריתמים שעובד בצוות המחקר והפיתוח, ה- D&R-CTO בנובה. אלי סיפר לנו למה נובה היא הסביבה הצמיחה המושלמת. כשאנחנו רואים כל כך הרבה אהבה ותשוקה לתחום, למקצוע, לעשייה בחברה ובכלל, אנחנו תמיד שמחים לגלות עוד, ואנחנו בהחלט מתרגשים לשמוע על המסע של אלי!
אלי, מאז שהצטרפת לנובה, גילינו שאתה מלא באהבה לפיזיקה! ספר לנו עוד על האהבה הזו:
מאז ומתמיד הוקסמתי מתופעות הטבע בעולם שמסביבנו, במיוחד מתופעות ויזואליות. התחלתי את לימודי הפיזיקה שלי באופן לא רשמי בגיל 15, וגם המשך הלימודים שלי לא היו סטנדרטיים במיוחד. אני חושב שזה חשוב שאנשים ידעו את זה, במיוחד תלמידים צעירים (אלפי תלמידי תיכון כבר לומדים לתואר ראשון בכל שנה!) שמתחילים את התארים האקדמיים שלהם בשנות התיכון. התחלתי ללמוד פיזיקה בעצמי בכיתה י' - והתאהבתי בה מיד.
ואוו! זה מרשים ללמוד פיזיקה באופן עצמאי בגיל כל כך צעיר! תוכל לספר לנו עוד על המסע שלך?
בטח! ההתלהבות שלי מפיזיקה בעצם התחילה אחרי שעשיתי את המבחן האולימפי בפיזיקה בתחילת כיתה י'. אם עדיין לא שמעתם עליו, אני ממליץ לעיין במבחנים המרתקים של IPhO - International Physics Olympiad. מטרת המבחנים היא למדל תופעות טבע במספר תחומים בפיזיקה. השאלות הן מורכבות, ולאחר שנה של למידה אינטנסיבית ביותר, שמונת התלמידים שעוברים את תהליך ההכשרה המפרך ומשיגים את הציונים הגבוהים ביותר, נבחרים לתחרות הבינלאומית, אולימפיאדת הפיזיקה.
אז ב- 2017, אחרי שנה שלמה של למידה עצמית, שכללה את הקטגוריות העיקריות במכניקה, חשמל, טרמו-דינמיקה ומתימטיקה לפיזיקאים, עליתי לשלב מתקדם במבחני אולימפיאדת הפיזיקה והתחלתי ללמוד ולהתכונן לתחרות הבינלאומית. הרמה הייתה גבוהה יותר מזו של קורסים לתואר ראשון בפיזיקה: התחרות כללה נושאים כמו מכניקה, חשמל, רשת חשמלית, גלים ואופטיקה, טרמו-דינמיקה, הידרו-דינמיקה, תורת היחסות הפרטית, מעט מכניקה סטטיסטית, אינטראקציית אור וחומר, מכניקה קוונטית ועבודת מעבדה.
אנחנו מניחים שהצלחת להגיע לתחרות...
כן, בהחלט! כשסיימתי להתכונן, ייצגתי את מדינת ישראל בתחרות שהתקיימה ברוסיה ב-2017. הגעתי למקום 100 בתחרות הכללית ולמקום שישי בישראל. כחלק מהתחרות, נשאלנו על תופעות פיזיקליות מרתקות ביותר, כמו על גלי כבידה שנוצרים על-ידי שני חורים שחורים המקיפים אחד את השני, מערבולות נוזל-על, ואפילו על איסוף אשפה בחלל בעזרת כלים של מכניקה אנליטית.
התובנה העיקרית שלקחתי מהתחרות ושאני יכול להעביר לאחרים היא: לעולם לא לעסוק רק בנושא ספציפי אחד, היופי בפיזיקה הוא בכך שהיא דורשת ידע ושילוב של מספר תחומים. דוגמא נהדרת לשילוב תחומים היא שאלת מערבולות נוזל-על, בה שיטת מטעני דמות משולה למערבולות קרובות לקיר.
עצה מעולה! אתה יכול לשתף אותנו קצת במסע האקדמי שלך וכיצד בעצם השתלבה בו הפיזיקה?
זמן קצר לפני שהתחרות הסתיימה, התחלתי את לימודי התואר שלי באוניברסיטת תל אביב. הלמידה לתואר הייתה המשך ישיר ומובן מאליו לתוכנית. מיד בתחילת הסמסטר הראשון שלי, הצטרפתי לעבודה כעוזר מחקר של ד"ר משה בן שלום. העבודה שלנו התמקדה במחקר ניסיוני של שכבות גרפן דו-ממדיות ומספר קריסטלים רב-שכבתיים (מבחינת מאמץ). זה היה המפגש הראשון שלי עם עולם המחקר הניסיוני במעבדה אמיתית ולא בתחרות. גיליתי שעבודה בחדר נקי לא דומה לעבודה במעבדה בבדיקות או עם מיקרוסקופ כוח אטומי (AFM) ושיטות מיקרוסקופיות נוספות.
חשוב לי לציין שהעבודה על פרויקטים לתואר ראשון במעבדות מחקר היא ניסיון מעולה והיא עוזרת להבין מה הם הנושאים שמעניינים אתכם, לאיזה שיטות עבודה אתם מתחברים, האם אתם אוהבים את העולם האקדמי או שלא, ועוד.
אז החוויה הראשונה שלך עם פיזיקה במסגרת אקדמית נשמעת חיובית. איך המשכת לפתח את תחומי העניין שלך במהלך הלימודים?
אהבתי את המחקר של ד"ר משה בן שלום ומצאתי בו עניין, אבל נאלצתי לעזוב כי התגייסתי לצה"ל. הצטרפתי ליחידה טכנולוגית שמתעסקת בגלים, אופטיקה ואלגוריתמים. עסקנו בפרויקטים מרתקים וחיוניים של זרוע היבשה, פרויקטים מובילים בתחום הפיתוח - ואפילו זכינו בפרס ביטחון ישראל. עבדנו עם מספר תעשיות, והמחקר הפיזיקלי היה מעניין מאוד.
המשכתי לקחת קורסים בזמן השירות הצבאי, אבל זה לא היה כיף כמו מקודם, העדפתי לנצל את הזמן ללמוד עוד פיזיקה ואפילו לשמש כמורה פרטי ועוזר מרצה. כקוריוז, במשך שלוש שנים נסעתי לאוניברסיטת תל אביב פעם בשבוע אחרי יום שלם של עבודה בבסיס הצבאי, כדי ללמד קורס מכניקה קלאסית לתלמידי הנדסת אלקטרוניקה. בנוסף, אימנתי את הנבחרת הישראלית שהתחרתה במשחקי הפיזיקה האולימפיים וליוויתי את הנבחרת שלנו במהלך השנים 2020, 2021 ו-2022.
היית עסוק!
בהחלט! כשסיימתי את השירות הצבאי שלי, המשכתי לקחת קורסים באוניברסיטה וללמד. השתתפתי גם בפרויקט קיץ עם ד"ר יואב לחיאני. חקרנו את האבחנה והאפיון של השפעות זיכרון לטווח-ארוך במערכות מזוסקופיות, פיתוח טכניקה ללא תווית אולטרה מהירה למעקב אחר וירוסים בודדים, אבחנה של מצבים טופולוגיים במערכות מעין-מחזוריות וחסרות סדר. כשסיימתי, התחלתי לעבוד עם ד"ר נעמי אופנהיימר בהידרו-דינמיקה בתחומי צמיגות גבוהים, בחיפוש אחר פתרון לבעיית ה-Stokes הראשונה בגבולותיה השונים.
אחרי שהתנסיתי וחקרתי תחומי מחקר שונים מכמה כיוונים, הבנתי שחומרים מעובים וגלים מאוד מעניינים אותי. לכן קראתי ספרי אופטיקה ואופטיקה נון-לינארית וצפיתי במספר שיעורי תואר שני בנושאים אלה. ואז שמעתי על נובה.
ואיך הצטרפת לנובה?
בזמן שלמדתי באוניברסיטת תל אביב, קיבלתי הודעה בלינקדאין מגלעד ברק שעובד בנובה - וזו תזכורת למי שעדיין לא בלינקדאין, זה הזמן להצטרף! הגשתי מועמדות, עברתי ראיון עבודה והתאהבתי בנושאים אותם חוקר צוות הפיתוח של נובה! אני כאן בערך שנה וחצי, עובד עם קבוצת הפיזיקה התיאורטית והאלגוריתמים של ה-CTO.
מה משך אותך להצטרף לצוות של נובה?
יש הרבה סיבות ואשמח לשתף בחלק מהן: אחת הסיבות שבגללן העדפתי לעבוד בנובה ולא בחברות תעשייה אחרות היא האנשים. אהבתי את האיש שראיין אותי - והוא הבוס שלי עכשיו. סיבה חשובה נוספת היא הנושאים שאנו חוקרים כאן והמחקר שנובה מייצרת. המחקר שהעמיתים שלי לעבודה מנהלים כאן הוא מרתק! נושאי הפיזיקה שאנו חוקרים הם הנושאים האהובים עלי ביותר ואני נהנה לעסוק בהם.
אנחנו שמחים לשמוע שמצאת קריירה בנובה שתואמת את הנושאים האהובים עליך. תוכל לספר לנו עוד על העבודה כאן?
קבוצת ה-CTO של נובה מנהלת מחקרים מדעיים שהם חוד החנית של חומרים מעובים, אופטיקה, ומדע אופטיקה נון-לינארי. חברי הצוות בקבוצה הם בעלי דוקטורט בפיזיקה עם תחומי התמחות שונים, המעשירים את הידע של כולם. אני חושב ומאמין שמגוון וידע הטרוגני מסוגל להוביל לתגליות ולפריצות דרך משמעותיות. המומחיות המגוונת בקבוצה שלנו כוללת תחומים כמו חומרים מעובים, אסטרופיזיקה, תיאוריית המיתרים, אנרגיות גבוהות, ננו, לצד תחומי מומחיות שברור מאליו שהם חלק בלתי נפרד מהעבודה כמו אופטיקה ואופטיקה נון-לינארית. המגוון הזה הופך את חווית העבודה לעשירה ומעניינת יותר, בלי מגוון שכזה כולם היו לומדים ועושים את אותו הדבר.
העבודה בצוות דומה גם לאקדמיה, בה יש בעיה פיזיקלית טהורה שצריך לפתור. תהליך מציאת הפתרון עשוי לכלול קריאת חומר מדעי, בניית מבנים אופטיים ואלקטרו-אופטיים, עריכת מחקר רב-תחומי, בניית הדמיות ומודלים פיזיקליים, חישובי רעש, פגישות ודיונים עם חוקרים אחרים, ועוד. השיחות במסדרונות המשרד תמיד כיפיות, והנושאים השונים שעולים תמיד מלמדים הרבה, בנוסף לדיונים הרשמיים בנושא, כמובן.
אפרופו אקדמיה, איפה אתה רואה את עצמך עובד בעתיד: באקדמיה או בתעשייה?
עדיין לא החלטתי, יש לי עוד הרבה זמן להחליט. אבל אני כן מאמין שכולם מוצאים את הדרך הנכונה להם אם הם בוחרים במה שהם הכי אוהבים.
נשמע שאתה נהנה מהעבודה שלך ושאתה עסוק מאוד. מה עוד אתה עושה מחוץ לשעות העבודה?
חוץ מעבודה, אני מתחיל בקרוב לימודי תואר שני באופטיקה נון-לינארית, עם פרופ' חיים סוחובסקי כמנטור.
הניסיון שלך מרשים. מהו ההישג הגדול ביותר שלך, לדעתך?
זו שאלה מכשילה כי אני לא יודע אם פסגת שאיפות בכלל קיימת. בתהליך המדעי, מדענים לעיתים רחוקות נחים על זרי דפנה אחרי כל הישג - הם תמיד מציבים לעצמם מטרה נוספת, ואחרי שהם משיגים אותה, הם מרגישים מחויבים להמשיך למטרה הבאה... לכן, המדענים מתחילים בהדרגה להציב מטרות מורכבות וקשות יותר להשגה, מטרות שהם לא חשבו לעולם שיצליחו להשיג קודם לכן.
יש לך מילות סיום לחלוק עם הקוראים?
אנחנו מגייסים לנובה עובדים חדשים למספר משרות! אז אם אתם אוהבים פיזיקה, אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי באופן אישי!
תכירו את יעל קורצווייל שגב, פיסיקאית שעובדת בקבוצת הטכנולוגיה החדשה של Nova. יעל תספר לנו על הסקרנות שלה ועל האהבה הרבה ללימודים ולמידה, שבסופו של דבר הובילו אותה אל נובה! חוץ מזה, יעל מטפחת את הסקרנות שטבועה בה, גם בילדים שלה - והיא תשתף אותנו ותספר לנו איך היא עושה זאת, בדרך הייחודית שלה, שלגמרי מעוררת את הסקרנות שלנו!
היי, יעל, נעים להכיר אותך! למה שלא תספרי לנו קצת על עצמך?
נעים מאוד! אני יעל ואני גרה עם המשפחה היקרה שלי במבוא חורון, שזו התנחלות יפיפייה. כשיש לי זמן, אני אוהבת לצייר ולנגן בפסנתר. מאז שהייתי קטנה, אני אוהבת לחקור ולהמציא, ובפיסיקה התאהבתי כבר בתיכון, הודות למורה הנהדר שהיה לי, ד"ר דנינו. אף פעם לא באמת חשבתי שתהיה לי הזכות לעבוד בתחום הפיסיקה, אבל בסופו של דבר, נרשמתי לאוניברסיטה העברית בירושלים ולמדתי בתוכנית למדעים משולבים של פיסיקה וכימיה. עשיתי שם את התואר הראשון והשני שלי, וגם את הדוקטורט!
בשנה הראשונה לתואר הראשון שלי, פגשתי את בעלי בקמפוס, כך שהאוניברסיטה היא מקום מאוד מיוחד וחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המשפחתית שלי. הבן הראשון שלנו נולד כבר בשנה הראשונה של התואר.
בעלי ואני שמחנו לגלות שכל הילדים שלנו אוהבים מדעים וסקרנים לגבי מה שההורים שלהם עושים! אני מרגישה שהשילוב בין המשפחה שלי לאהבה שלי לפיסיקה הוא אתגר וללא ספק גם משהו מקסים בחיי.
מה משך אותך ללמוד פיסיקה?
אני ממש אוהבת פיסיקה ואני ממש מאוהבת במקצוע, אבל האמת היא שלימודי פיסיקה בכלל לא היו בתוכנית שלי! כמו שאמרתי קודם, למרות אהבתי לפיסיקה, לא באמת האמנתי שתהיה לי את הפריווילגיה לעבוד בתחום. פשוט עיינתי בתוכניות הלימוד שהציעה האוניברסיטה וראיתי את הנושאים שהוצעו שם. היו הרבה אפשרויות מעניינות, וכשראיתי פיסיקה, חשבתי לעצמי: "הנה, יש עוד אופציה". אמרתי לעצמי שאתן לעצמי שנה ללמוד פיסיקה, ואז אתחיל לחפש מקצוע אמיתי. כשהשנה הסתיימה, הייתי מכורה! פשוט לא יכולתי להפסיק ללמוד, ואיכשהו, סיימתי עם שלושה תארים!
מה עשית אחרי הדוקטורט?
יזמות מרתקת אותי, זה תמיד היה משהו שעבר לי בראש. אז הצטרפתי לחברת סטארט אפ קטנה שהתמקדה ביצירת תקשורת ברת-השגה באמצעות שליחת מיני-לוויינים בגודל של קופסת נעליים לחלל, מיני-לוויינים שיכולים לספק אינטרנט מהימן באפריקה. החלל הוא תחום רחב עם הרבה סוגים שונים של טכנולוגיה ועם קהילת חלל חזקה מאוד, במיוחד בקרב נשים. העבודה אפשרה לי לפגוש נשים מכל מיני תחומים, והייתה שם תחושה כזו של כוח נשי שהפכה את החוויה למרתקת, תוססת ומאוד מאוד מהנה.
תוכלי לשתף אותנו בגישות החינוכיות המעניינות שאת ובעלך מיישמים בבית?
אני מאמינה שאנחנו נולדים עם סקרנות טבעית והמון תשוקה, אבל מתישהו בחיים, זה הולך לאיבוד. אני רואה אנשים מבוגרים שהם פשוט עייפים. אני רוצה לשמור על רוח הילדות, שלי ושל הילדים שלי, וזו גישה משותפת לי ולבעלי: אנחנו לא נותנים ליום לעבור מבלי להרגיש שעשינו משהו מעניין, מרתק, שיקדם אותנו, גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים שלנו. הוא מהנדס באינטל כבר 20 שנה והתחיל את התואר השני שלו בבינה מלאכותית. הוא בן 45, "המבוגר" היחיד בתוך קבוצה של סטודנטים צעירים.
כשאני מסתכלת על הילדים אני חושבת: "הם נולדים עם כל כך הרבה אנרגיה, ואז תוקעים מולם צעצועים שחוסמים את הסקרנות שלהם". זאת אומרת שבפועל, ההורים יכולים לקנות את הצעצועים הכי יקרים, ובסוף הילדים עדיין ישחקו עם בקבוקי פלסטיק! אני מאמינה שהסיבה לכך היא שהם רוצים לגעת בדברים אמיתיים: המוח שלהם גמיש ביותר ומתפתח הכי מהר בשלבים האלה, ופשוט חבל לבזבז את האנרגיות שלהם.
אני חושבת שאם אנחנו יכולים לפשט בעיות עולמיות עבור ילדים, הם ירגישו משמעותיים והסקרנות שלהם תתפתח ותאפשר רעיונות חדשים - אולי לא רעיונות מהפכניים, אבל הם עדיין יהיו מעניינים. יש להם מוחות גמישים והם מורגלים בחשיבה יצירתית, ואם נצליח לגרום להם להרגיש שהם יכולים לתרום מגיל צעיר, הם יאמצו את האמונה הזו במהלך חייהם. הם יבינו שיש משהו ששווה לחיות עבורו.
וואו, זה מרתק. יש לך דוגמא לאיך זה בא לידי ביטוי?
כן, בוודאי. בתקופת הקורונה, כשעבדתי באלביט, מצאתי את עצמי עובדת עם הילדים שלי, מהסיבה הפשוטה שהיו סגרים. באותה תקופה החלטתי שאני לא רוצה לעבוד רחוק מהם, כי זו היתה חוויה כיפית ומהנה. ניהלתי שיחות עבודה עם הילדים, ושוחחנו על הרעיונות שעלו, אפילו ביקשתי מהם להעלות רעיונות והצעות משלהם! זה יצר תחושה של שלמות, שכל המשפחה גויסה לעבודה שלי, ועבורם זה היה מעצים מאוד.
אחד הדברים שהיו קשים עבורי, עבור הילדים ועבור בעלי בתקופת הקורונה, היה אובדן השליטה ותחושת המסוגלות. הגילוי שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות במציאות החדשה הזו, היה מעצים. זה מאוד עזר לנו לעבור את התקופה המאתגרת. כך למעשה "התמודדנו עם הקורונה", ודברים מעניינים מאוד עלו באותה תקופה.
היו לך עוד תובנות מאותה התקופה?
כן. משהו חשוב נוסף שלמדתי הוא שאם אני מתלהבת ממה שאני עושה - למה שהילדים לא יתלהבו גם כן? אם הם "מפסידים" כשאמא שלהם הולכת לעבודה, אז לכל הפחות שיבינו את הסיבה להיעדרות שלי! הם מקריבים 'זמן אמא', את השעות שלי, עבור מטרות שהן מוצדקות לדעתי - אז חשוב לי שיבינו את הסיבה לכך. בכל החלטת קריירה שאני ובעלי לוקחים אנחנו מתייעצים גם עם הילדים, כי זו החלטה משותפת. אנחנו גוף אורגני אחד שצועד באותו כיוון.
מה את עושה בנובה?
אני שייכת לקבוצת טכנולוגיה חדשה, שמטרתה לחקור, לחפש ולהציג טכנולוגיות חדשות בנובה. אנחנו בוחנים כיוונים טכנולוגיים מגוונים.
כיצד הידע שלך בעולם הפיסיקה היישומית משתלב בעבודה שלך בנובה?
הידע שלי מאפשר לי לחפש פתרונות באופן תיאורטי, ואז לבחון את הפתרונות במעבדה. כיום, בחטיבת טכנולוגיות חדשות, אני מבינה טכנולוגיות ומערכות טוב יותר, ומעריכה את יכולתן לפתור בעיות בתעשייה שלנו. במילים אחרות, הידע שלי מאפשר לי לשלב עבודה מעשית במעבדה עם תיאוריה פיסיקלית רעיונית. זה נותן לי הבנה טובה יותר של המערכות, הצרכים והפתרונות.
מה הכוונה בפיסיקה יישומית? ואיך היא שונה מפיסיקה תיאורטית?
בפיסיקה יישומית, יש גם מעבר לחומר תיאורטי - ממש בונים את המערכות. זה לא רק חישובים מתמטיים, אלא דברים רלוונטיים, דברים מתחברים לצרכים הקיימים ולבניית המערכות. פיסיקה יישומית משלבת המון עבודת מעבדה.
יש מכנה משותף בין התפקידים השונים שביצעת?
כן. עבודה עם אנשים שהעבודה מלהיבה אותם - ואני ממש מעריכה את זה. עבודה עם חברי קבוצה שמסורים לתפקידים שלהם. אני אוהבת את הקשרים שנוצרים, בין טכנולוגיה לבין מדע או עולמות שונים - ואת איך שהם הופכים ל"טכנולוגיה, מדע ואנשים". כלומר, החיבור יוצר משהו חדש לחלוטין, ואני פשוט מעריצה את זה.
מה עוד את יכולה לספר לנו על חוויית העבודה שלך בנובה?
נובה היא שילוב נדיר ומדהים של אנשים מקצועיים ביותר ויחד עם זאת גם צנועים ונחמדים במיוחד. כלומר, האווירה כאן נדירה בעיניי - הצניעות של האנשים והאווירה בחברה מאפשרים הרבה מאוד שיתוף ומעניקים תחושה של למידה משותפת כל הזמן, אפילו בהפסקת הצהריים. יש כאן אנשים סקרנים שאוהבים את המדע שהם עוסקים בו, וזה כיף גדול. כל זה יחד עם הרצון העז שלהם ליצור משהו חדש ביחד, מוביל להצלחה שכבר ניתן לראות אותה, ולסביבת עבודה מספקת וכיפית.
את מדברת על העבודה שלך עם המון התלהבות. מהו המקור למוטיבציה שלך? מה גורם לך לקום בבוקר עם אנרגיות כאלה?
זה יהיה קצת תמים מצידי לומר "כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר", אבל, גדלתי עם חינוך הדוגל בפילוסופיה שמגיל צעיר, אתה לומד על לשנות את העולם, לתרום לעולם, כך שלא יהיו יום או דקה מבוזבזים. ניתנה לנו יכולת לשנות חיים, לעשות טוב, להתפתח ולתרום בכל רגע.
וואו, אנחנו באופן טבעי סקרנים לגלות מה צופן לך העתיד, ובטוחים שתגיעי רחוק בקבוצות טכנולוגיה חדשה ובנובה בכלל. תודה רבה לך יעל, על הסקרנות שעוררת גם בנו עם הגישה הייחודית שלך, על הראיון ועל כל מה ששיתפת איתנו. מאחלים לך המון בהצלחה בהמשך!
איילת ספירשטיין, מפתחת אלגוריתמים בנובה, גילתה את הצד היצירתי שבה לפני כמה שנים בלבד, אבל את היצירות המפתיעות שלה, המשלבות בין אומנות למתמטיקה, בהחלט לא תרצו לפספס! היא הצטרפה אלינו לנובה לפני כשישה חודשים, אבל הרעיונות, הפרספקטיבות המרעננות וכל מה שהיא מביאה איתה, כבר תורמים באופן יומיומי לצוות שלה ולנו כחברה. אז תפסנו את איילת לשיחה קצרה אך בהחלט מעניינת, על המשרה החדשה, על אומנות ויצירתיות, על מתמטיקה, על נשים בתעשיית הטכנולוגיה ועל עוד הרבה מעבר לזה.
קודם כל, ספרי לנו קצת על עצמך.
הצטרפתי לנובה לפני שישה חודשים אחרי שעבדתי בכמה סטארטאפים שעסקו בראייה ממוחשבת ולמידת מכונה, וכיום אני עובדת כמפתחת אלגוריתמים. יש לי תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת בן גוריון, ותואר שני במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
עם הרקע שלך, נשמע שהעבודה כאן בנובה היא שינוי מקצועי.
כן, גם אני חושבת. אני מרגישה שעשיתי קפיצה גדולה מבחינה מקצועית כשהצטרפתי לנובה. רוב מומחי האלגוריתמים כאן מגיעים עם רקע בפיזיקה, למעשה לרובם יש דוקטורט בפיזיקה. העבודה מול אנשים שלמדו פיזיקה והאופן שבו זה מיושם במוצרים מוחשיים שונה מאוד מההכשרה שלי, וזה מרתק אותי. זה אמנם היה אתגר עבורי בהתחלה, אבל למדתי די מהר שלכל תחום או מומחיות יש את היתרונות שלהם. עכשיו לדוגמא, אני רואה שיש מספר יתרונות לרקע במדעי המחשב, ועם הרקע שלי אני מביאה פרספקטיבות חדשות ורעננות לצוות.
ואיך את מרגישה אחרי שישה חודשי עבודה בנובה?
הדבר הראשון שהדהים אותי זה שכמעט 50% מצוות האלגוריתם מורכב מנשים. אני מקבלת השראה יומיומית מכל כך הרבה נשים בצוות שלי. זה גירל פאואר אמיתי, ויש לי הרבה מודלים לחיקוי, שזה לא דבר שרואים תמיד, במיוחד במדע ובתחומי הטכנולוגיה. זה מרענן לעבוד עם אנשים שאני באמת מעריכה, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית.
כעובדת חדשה, מה עזר לך להרגיש בבית?
הצוות! כולם כאן מאוד תומכים. המנטור שלי בתהליך האונבורדינג עזר לי מאוד בזמן המעבר לתפקיד החדש ונתן לי להרגיש בנוח כחברת צוות חדשה. כחלק מתהליך האונבורדינג כל אחד מחברי הצוות הוצג בפני, כולל הצוותים הנוספים. זכיתי לקבלת פנים אישית ומקצועית, שעזרה ואיפשרה לי לראות את התמונה המלאה, ואיך כל אדם מרכיב את הפאזל השלם של נובה.
בזכות קבלת הפנים הזו ממש בתחילת הדרך, הבנתי איך הכל מתחבר ואיך כולם קשורים אחד לשני, לכן הרגשתי בטוחה יותר, הרגשתי שאני יודעת אל מי לפנות עם כל שאלה שעולה לי. הבנת נקודת המבט של כל חבר צוות ביחס למוצר, לטכנולוגיה, לאתגרים ולפתרונות, נתנה לי פרספקטיבה ארגונית ותפקודית רחבה, שגם עזרה לי להתאקלם מהר יותר.
מהו כוח העל שלך?
היצירתיות שלי, במיוחד כשהיא באה לידי ביטוי דרך אומנות. השלמתי פעם סדרת ציורים שקראתי לה 'דיוקנו של מתמטיקאי', סדרת ציורים שהדגימה את התיאורמות המתמטיות שפיתחו מתמטיקאים גדולים. זה התחיל כבדיחה בעצם, השתתפתי בשיעור ציור בו נתנו לנו תרגיל - לצייר משהו מבלי להרים את היד מהדף. ישנה תיאורמה מתמטית שנקראת 'שיטת אוילר', שלמעשה מכתיבה מהם קווי ציור שניתן ליצור בעזרת שימוש יחיד בכל קצה של הגרף. אז חשבתי לעצמי, "טוב, אני יכולה לנתח ציור על ידי חשיבה ותכנון מוקדמים, ולצייר משהו בעזרת קו אחד". אז יצרתי דיוקן של מתימטיקאי בעזרת קו יחיד מתמשך, כלומר מבלי להרים את היד שלי מהדף.
כשסיימתי את הציור, חשבתי על מתמטיקאים נוספים שאוכל לצייר על ידי יישום התיאורמות שלהם. כך בעצם התחלתי, וכשפרסמתי את העבודה שלי בפייסבוק, חברים שלי העלו רעיונות ויצרתי דיוקנאות נוספים. יום אחד, ראיתי קול קורא לציורים מתמטיים עבור תערוכה, והגשתי את העבודה שלי. האוצרים של התערוכה ראו אותה ואמרו לי כיצד אוכל לשפר ולהפוך את הציורים שלי למתאימים יותר לתערוכה, אז עבדתי על השדרוג שלהם. הציורים הוצגו בסוף בתערוכה!
מדהים!
כן. ואז בניתי סביב זה הרצאה, זה גם התפתח לשם.
את מציירת מילדות או שהתחלת בגיל מאוחר יותר?
התחלתי לצייר בסביבות גיל 27 אחרי שלקחתי קורס. ההורים שלי עודדו אותי ללמוד מדעים ולהתמיד בספורט - הם לא ממש עודדו אותי ללמוד אומנות, אז אף פעם לא עשיתי את זה. לימדו אותי שאו שיש לך כשרון או שלא, אבל מהאנשים שסובבים אותי, למדתי שזה קצת יותר מורכב מזה. אנשים סביבי הראו לי שכדי להיות אמן מצליח, צריך לעבוד בזה, ולא חייבים להיוולד עם כשרון. התחלתי בקורס ציור, ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה לצייר את הרעיונות שלי במקום לנסות להעתיק את המציאות, וזה התפתח ליצירת איורים.
אני מאמינה שכשרון הוא לא בהכרח דבר מולד, אפשר ללמוד דברים ולשפר כישורים. תרגול הוא המפתח להתקדמות. זו גישה שאני משתדלת לאמץ עם כל דבר שאני עושה, כיון שהיא מייצגת הלך רוח של צמיחה והתפתחות.
על מה את עובדת עכשיו?
אני לוקחת כרגע חלק בפרויקט שמצמיד תלמידי בית ספר יסודי למאיירים: התלמידים יוצרים מפלצת - או על ידי ציור או על ידי תיאור, ואז המאייר מצייר את המפלצת. אני עובדת עכשיו על מפלצת ואני מצפה למפגש עם התלמיד "שיצר" אותה!
תמיד ידעת שתרצי ללמוד מדעי מחשב, או שהיו לך חלומות אחרים?
מתמטיקה באה לי בקלות כשהייתי צעירה יותר, אבל כשהייתי קטנה, חשבתי שאלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה ואהיה פסיכולוגית כשאגדל. בשנות העשרים שלי פגשתי חבר שלמד מתמטיקה, והוא עודד אותי לעשות את אותו הדבר. זה סיקרן אותי, אז לקחתי קורס במתמטיקה, וזה פתח בפני עולם חדש לגמרי.
אני אוהבת את האתגר שיש במתמטיקה. היו בעיות קשות לפתרון, ולפעמים זה לקח שעות, אבל אז הגיע רגע של אהא! רגע שבו דברים התחברו פתאום, ופתרתי את הפאזל. הרגע שבו הכל מתחבר - זה השראה יצירתית עבורי, וזה כיף כל כך.
את חברה בקהילה המקוונת 'באות'. איזה מקום יש לה בחיים שלך?
'באות' היא קהילת הנשים הגדולה בישראל של מהנדסות תוכנה, מדעניות (נתונים) וחוקרות בתעשיית הטכנולוגיה. 'באות' מציעה למפתחות תוכנה עזרה מקצועית ומקדמת נשים המפתחות תוכנה כקריירה שלהן. זו גישה אותנטית מאוד, שפותחה ומנוהלת על ידי נשים שמבינות בדיוק מה נשים אחרות עוברות, מכיוון שהן היו באותו המקום עד לא מזמן.
'באות' עוזרת לחברות בקהילה ליצור מותגים אישיים ומקצועיים משלהן, דרך כתיבת בלוגים מקצועיים, השתתפות בכנסים, והעברת הרצאות ברחבי העולם. היא מעודדת אותנו לרדוף אחרי החלומות שלנו ונותנת לנו השראה לחלום חלומות חדשים.
קיבלתי את תמיכת הקהילה כשרציתי לעשות שינויי בקריירה, וחברות הקהילה הן אלה שהציגו אותי למעשה בפני נובה, ואני אסירת תודה על זה. עכשיו אני מרגישה שזה התור שלי להעביר את זה הלאה, והיום אני מנטורית לתהליך חיפוש עבודה עבור חברות הקהילה של 'באות'.
תוכלי לשתף אותנו בטיפים עבור נשים שסיימו תואר במתמטיקה ורוצות להצטרף לתעשיית הטכנולוגיה?
נשים נוטות להאמין שהן לא יכולות לעשות את זה. הן נוטות להמעיט בערכן ולהגביל את עצמן. לכן אפילו לפני שהן חוות דחייה, הן לעיתים קרובות עורכות רשימת תירוצים מדוע לא כדאי להן אפילו להגיש מועמדות. אז הטיפ הראשון שלי הוא לקבל תמיכה. חפשי מנטורית ולמדי להתגבר על הקולות הפנימיים שמרתיעים אותך.
טיפ נוסף הוא היי נדיבה כלפי עצמך - וזו לא רק עצה מקצועית, אלא גישה חיובית שתשפיע לטובה גם על החיים הפרטיים. זה בהמשך למה שאמרתי קודם: אל תשפטי את עצמך לחומרה, ואל תגבילי את עצמך בחשיבה של "שחור או לבן". מה שאת חושבת על עצמך ואיך שאת רואה את עצמך משפיע על האופן שבו את מציגה את עצמך והאופן שבו אחרים רואים אותך.
תודה רבה לך, איילת! לא רק שאנחנו סקרנים לראות את יצירות האומנות הבאות שלך, אנחנו גם מחכים ומצפים לעשייה שלך בנובה, בעולם הטכנולוגיה ולפעילות החשובה בה את עוסקת לקידום נשים בתעשייה. נשים יקרות, כפי שאמרה איילת, "היו נדיבות כלפי עצמכן", ותדעו שאתן יותר ממוזמנות להגיש מועמדות אל כל אחת מהמשרות שלנו כאן בנובה, אשר פונות כמובן לנשים וגברים כאחד.
העולם הטכנולוגי של היום מונע על-ידי חדשנות דיגיטלית. העולם הזה מתפתח ומשתכלל על בסיס יומיומי, גם תלוי באופן מהותי ביצרני שבבי מחשב ובשבבי המחשב עצמם כמובן. שבבי מחשב מככבים בכותרות יותר ויותר, לרוב בעקבות מחסור או קושי באספקתם- מה שגורם ללא מעט שיבושים גלובליים. כך שבאופן טבעי עולה שאלה גדולה: מדוע אנחנו לא יכולים לייצר פשוט עוד שבבים?
התשובה הקצרה היא שייצור שבבים הוא תהליך רב-שלבי מורכב שפועל בקנה מידה תת-מיקרוסקופי בלתי נתפס. מפעלים לייצור שבבים עובדים במלוא המרץ, ועדיין אינם מצליחים לעמוד בביקוש הגלובלי שנראה כאילו אין לו סוף. רק יצרנים מעטים מסוגלים לעמוד בביקוש הגבוה לשבבים, אך הם אינם ערוכים לביקוש העולמי המאסיבי למחשבים עם מעבד מהיר יותר, ביקוש שהולך וגובר מאז התפרצותה של מגפת הקורונה. מכוניות, מכונות כביסה, סמארטפונים ומיליוני מוצרים אחרים תלויים בשבבים העוצמתיים האלה, שגודלם כגודל בול דואר- וזו הסיבה בעצם שקווי ייצור שלמים למוצרי קצה עצרו מלכת, ומוצרי צריכה רבים אינם זמינים כרגע.
מהו בדיוק שבב מחשב?
שבב מחשב הוא סט מובנה של מעגלים אלקטרוניים, אשר פועלים בעזרת טרנזיסטורים שמשמשים כמתגים זעירים להפעלה וכיבוי של זרם חשמלי. פעולות אלה אולי נשמעות פשוטות, אבל הן בעצם הבסיס של המיחשוב המודרני. הסט המובנה של המעגלים האלקטרוניים מוטבע על גבי פרוסת סיליקון דקה ועגולה, יסוד שקליפת כדור הארץ משופעת בו.
שבבי מחשב משרתים מגוון מטרות שונות, אך לרוב נחלק אותם לארבע קטגוריות עיקריות: מיקרו-מעבדים (הידועים גם כיחידות עיבוד מרכזיות או CPUs), שבבי זיכרון (המשמשים לאחסון קצר טווח של נתונים דיגיטליים), יחידות עיבוד גרפיות (GPU) ומעגלים משולבים (CIC) הנפוצים במכשירי שימוש יחיד, כמו סורקי ברקוד לדוגמא.
שבב המחשב המסחרי הראשון היה המיקרו-מעבד Intel 4004 שיצא ב-1971. הוא הכיל 2,300 טרנזיסטורים והיה מבין השבבים הראשונים שעשו שימוש בטכנולוגיית Silicon Gate, טכנולוגיה שאיפשרה להגדיל את צפיפות המעגל פי חמישה בהשוואה לשבבי מחשב קודמים.
לשם ההשוואה, 12th-generation i9-12900K, יחידת העיבוד המרכזית של אינטל, מכילה 3 ביליון טרנזיסטורים שכל אחד מהם ברוחב של 7 ננומטר בלבד (ננומטר שווה ערך לאחד חלקי ביליון מטר). שבב המחשב M1 Maxchip של אפל, שפותח עבור ה-MacBook Pro מרשים אפילו יותר וכולל 114 ביליון טרנזיסטורים, בנויים בקנה מידה של 5 ננומטר. זה בערך רבע מגודלו של הוירוס הקטן ביותר - ורק פי 50 גדול יותר מאטום אחד של מימן!
מהו המרכיב העיקרי בשבבי המחשב המודרניים?
סיליקון הוא המרכיב העיקרי בכל שבבי המחשבים המודרניים, בעקבות היכולת שלו לשמש כמוליך או כמבודד של זרם חשמלי. הסיליקון זמין מאוד ונחשב לזול, מכיוון שהוא המרכיב העיקרי בחול הים. לעיתים קרובות אנו שומעים על המחסור ההולך וגובר בסיליקון, אך בעצם הכוונה היא למחסור בשבבי סיליקון, ולא בסיליקון עצמו.
ישנם מעט מאוד יצרנים בעלי יכולת לבנות שבבי סיליקון בקנה מידה ננומטרי זעיר ביותר, ומדובר באתגר ייצור שרק הולך וגדל- השבבים הללו נהיים קטנים יותר בכל שנה, בעוד הביקוש עבורם ממשיך להרקיע שחקים. מחרטות מתכת מדויקות, מדפסות תלת-מימד ואמצעי ייצור נוספים, יכולים ליצור עיצובים מורכבים, אך אינם יעילים ברמות דיוק שמעבר למיקרומטרים. כלומר, הם אינם מתאימים לייצור והרכבה של שבבי מחשב.
כיצד מיוצר שבב מחשב?
הטרנזיסטורים והחיבורים הפנימיים של השבבים קטנים כל כך, ולכן ייצור שבבי מחשב מתבצע בתהליך הקרוי פוטוליתוגרפיה. פוטוליתוגרפיה הוא תהליך העושה שימוש באור וחורט תמונות על גבי פרוסת הסיליקון (Wafer) המצופה בחומר צילום רגיש לאור. ברגע ששרטוט השבב נחרט על גבי הסיליקון, החריטה מתמלאת בנחושת ומבנה האטום משתנה, במטרה ליצור מוליכות למחצה. תהליך נוסף בייצור שבבי המחשב נקרא אילוח (doping): תהליך אשר מוסיף רמה מדויקת של מזהמים בחומר טהור כמו בור, אלומיניום, אינדיום, זרניך, או אנטימון לסיליקון- תהליך שמטרותיו הן שינוי התכונות החשמליות ויצירת הרכיבים הזעירים של שבב המחשב.
ניתן לחזור על התהליך הפוטוליתוגרפי פעמים רבות כדי ליצור מספר שכבות של רכיבים אלקטרוניים על גבי פרוסות הסיליקון. שבבים מודרניים עשויים לכלול אלפי שכבות, במטרה להכיל כמה שיותר טרנזיסטורים על פני שטח קטן ביותר. עם זאת, קיים שקלול תמורות בין הגידול במספר שכבות הרכיבים לבין העלייה בכמויות החום שהם מפיצים- עודף חום כידוע, עלול לגרום לירידה בביצועי המיחשוב.
מה קורה לשבב המחשב לאחר תהליך הייצור?
בסיום תהליך הייצור, ברגע שכל השכבות מוכנות, השבב חייב להיבדק באופן יסודי, על מנת להבטיח שהוא אכן תואם את דרישות העיצוב שלו. התפוקה מתייחסת לאחוז השבבים שעברו את המבדקים, וכתוצאה מכך הם אינם נזרקים או מומרים כדי להתאים למפרט נחות יותר. בהתאם ליצרן, תפוקה של 90% לפחות נחשבת למיטבית.
לאחר הייצור, פרוסות הסיליקון נחתכות ליחידות קטנות, שלאחר מכן נארזות ליצירת שבב המחשב. יחידות זעירות אלה (בגודל של בול דואר!) מוצמדות לתשתית המצוידת בחיבורים חשמליים, ולאחר מכן ההרכב כולו נאטם. החיבורים החשמליים שקיימים במספר סוגים, מחברים את שבב המחשב לשאר מערכת המחשב ברגע שהוא מותקן בתוך שקע יחידת העיבוד, כניסת הזיכרון או בכל ממשק אחר במחשב או בהתקן הדיגיטלי.
כמובן שכל תהליך הייצור של שבבי מחשב חייב להתרחש בחדר נקי סטרילי, מכיוון שאפילו המזהמים המיקרוסקופיים הזעירים ביותר עלולים להרוס באופן מיידי את השבבים שבתהליך הייצור. בסופו של דבר, רמת הדיוק הדרושה לייצור השבבים, היא בסדר גודל קטן בהרבה מזו שהעין האנושית מסוגלת לקלוט!
מי הם היצרנים של שבבי המחשב?
יצרני השבבים הגדולים ביותר בעולם הם מותגים מוכרים כמו סמסונג ואינטל, בעוד שמספר חברות אחרות מייצרות שבבים מוטמעים למגוון מוצרים אחרים, כמו סמארטפונים, רכבים וטכנולוגיה חכמה מבוססת אינטרנט.
באופן כללי, שרשרת האספקה של מוליכים למחצה מורכבת משלושה שחקנים ראשיים:
- יצרני התקנים משולבים (IDMs) - מעצבים, מייצרים ומוכרים שבבי מחשב משלהם.
- חברות מוליכים למחצה שאינן יצרניות - מעצבות ומוכרות שבבים, אך הייצור נעשה באמצעות מיקור חוץ.
- חברות Pure Play - מייצרות ומוכרות שבבים ליצרני התקנים משולבים ולחברות מוליכים למחצה שאינן יצרניות.
Nova מספקת מוצרי מטרולוגיה חדשניים המעניקים תובנות בעלות ערך רב לשליטה בתהליך ייצור המוליכים למחצה. הפתרונות שלנו ממנפים תובנות מוכוונות נתונים במטרה להגביר את התפוקה, להבטיח יציבות בתהליך ולייעל את הייצור כולו.
ביל פאנג, מהנדס כימי, החל את הקריירה שלו בתעשיית המוליכים למחצה, אבל אז עבר לתעשיית הטקסטיל. כמה שנים לאחר מכן, ביל הבין שמוליכים למחצה זו תעשייה שהרבה יותר מדברת אליו, אז הוא "אתחל מחדש" את הקריירה שלו, בחר להצטרף לנובה, התחיל לעבוד כמומחה אפליקציות - ואנחנו בטוחים שעבורו זוהי רק תחילת הדרך. במהלך ההכשרה שלו כאן בארץ תפסנו את ביל לשיחה קצרה, על לימודים וקריירה, נובה טייוואן, ההכשרה בישראל, השאיפות שלו לעתיד וכל מה שביניהם...
ביל, ספר לנו בבקשה קצת על עצמך.
אני ביל, סיימתי את התואר השני שלי בהנדסה כימית באוניברסיטת טייוואן, עם עבודת גמר שעסקה בתחום פחות מוכר שנקרא: Super Critical Fluid. לאחר סיום הלימודים, התחלתי לעבוד ב-TSMC, המפעל הגדול ביותר בעולם לייצור מוליכים למחצה. משם, וזה בהחלט שינוי גדול, עברתי לעבוד בחברה המתמחה בסיבי פוליאסטר. עבדתי כמה שנים באותה החברה, אבל הבנתי שיש לי עניין רב יותר בתעשיית המוליכים למחצה- ועכשיו אני כאן בנובה.
למה בחרת להצטרף דווקא לנובה?
שני חברים שלמדו איתי עובדים בנובה והמליצו לי בחום להצטרף. ידעתי שמדובר בחברה יציבה עם וותק של 30 שנות ניסיון בתעשייה וגם שמעתי מהחברים שלי על האווירה הצעירה כאן, ושהעובדים של נובה הם אנשים נעימים שמכבדים אחד את השני.
נובה שונה מאוד מהחברה הקודמת בה עבדתי. בגלל שמדובר בחברה עולמית, זו סביבה אחרת עם אווירה רב-תרבותית ואפילו קיימות פעילויות מהנות לרווחת העובדים. זה מצחיק כי בחברה הקודמת בה עבדתי, שהיתה מרובעת יותר, לא חוויתי את זה- ועכשיו אני ממש נהנה מתשומת הלב והפינוקים. המעסיקים הקודמים שלי התרכזו בעבודה ולא בחיים שמעבר לעבודה או ביצירת קשרים חברתיים, אז בעיניי זה שינוי מרענן.
הצטרפת לנובה לפני מספר שבועות, איך עוברת עליך בינתיים "חווית ההשתלבות"?
ביליתי ארבעה שבועות עם נובה בטייוואן, ובשבוע החמישי שלי כעובד שלחו אותי למטה החברה בישראל לחודש הכשרה. ידעתי שזה יקרה עוד לפני שהצטרפתי ושמחתי מאוד לנסוע, ללמוד ולא פחות חשוב- גם לחוות את האווירה של נובה!
מהי מטרת ההכשרה שלך ומה היא כוללת?
מטרת ההכשרה היא ללמוד על העקרונות הפיזיקליים של Nova MARS. במהלך ההכשרה נלמד כיצד להשתמש בתוכנה במטרה לפתור בעיות שונות עבור הלקוחות.
אתה מתכוון גם לטייל בישראל בזמנך הפנוי?
כן, ביקרנו בחופים של תל אביב כי שם אני מתארח כרגע, ואנחנו מתכננים לבקר בים המלח, יפו, ירושלים ועוד. הקולגות שלנו בצוות השירות כבר הזמינו אותנו לארוחת ערב איתם, וזה כיף גדול לזכות בקבלת פנים חמה כל כך.
מהן הפעילויות שאתה נהנה מהם, לאחר שעות העבודה?
כשאני בטייוואן, אני אוהב ללכת למכון הכושר, להתאמן ולחזק את הגוף שלי. בטייוואן יש הרים יפיפיים! כ- 300-200 הרים שניתן לטפס עליהם, אז אני גם נהנה מטיפוס הרים בסופי שבוע. אני אוהב לטפס עם חבר, כי זה מאפשר לנו להתנתק מהעיר ומהעבודה- אין לנו קליטה סלולרית כשאנחנו מגיעים להרים, אנחנו דואגים זה לזה, מבשלים ביחד, וזו חוויה נהדרת. אז אלה בגדול שני התחביבים העיקריים שלי: אני אוהב להתאמן במכון הכושר ולטפס על הרים. חוץ מזה והדבר הכי חשוב- התחתנתי בשנה שעברה.
או, מזל טוב!
תודה!
מהן התוכניות שלך, מבחינה מקצועית, ל- 5-3 השנים הבאות?
האמת שעניתי על השאלה הזו בראיון העבודה שלי, וזו אפילו שאלה שהתכוננתי אליה מראש כי ידעתי שהיא תגיע. הייתי אומר שבשנה הראשונה, אני רוצה להיות עצמאי בעבודה שלי, מבלי להצטרך הרבה הכוונה מהקולגות שלי. הייתי רוצה להיות מסוגל לפתור בעיות באופן עצמאי. אני מקווה ללמוד את התפקיד שלי היטב במהלך השנה הראשונה ואני מצפה מעצמי להקדיש את מלוא תשומת הלב שלי ללמידה.
מכיוון שנובה היא חברה גדולה, בשנים שלאחר מכן, אני מצפה להיות חלק מצוות של פרויקט, פרויקט שיוביל להישג משמעותי עבור אחד מלקוחותינו העיקריים, כמו TSMC לדוגמא. חוץ מזה, כחלק מצוות DMD, אני מצפה ללמוד תובנות חדשות מה-MMD, או אולי בעתיד מה-CMD.
בשנה החמישית, אני מניח שאוכל להיות מנהל צוות מנוסה ולהוביל את האפליקציה החדשה שלי, המתמקדת בפתרון בעיות ובתקשורת עם הלקוחות. אני יודע שנובה משקיעה מאמצים בקידום האנשים המובילים מבפנים- ואני מקווה שאוכיח את עצמי כמישהו שיכול לצמוח בחברה.
אנחנו בטוחים שבדיוק כפי שביל כובש את פסגות ההרים בזמנו הפנוי, כך גם יכבוש כל מטרה ויעד שהציב בפניו ובקריירה המקצועית שלו כאן בנובה.
אלגוריתמיקה מתקדמת, למידת מכונה ורעיונות "משוגעים": בנובה שמים את התוכנה בחזית האסטרטגיה של החברה
כשל הנדסי בבניין, אם ביסודות ואם בלבנה באחת הקומות, עלול למוטט את המבנה כולו. כך גם בעולם שבבי המחשב, רק שכאן הממדים נעים בטווחים של פחות מננומטר — מיליארדית המטר. כאשר המחיר של כל טעות בייצור הוא אובדן של מיליוני שבבים, כל סטייה בכל רכיב עלולה להשבית את המוצר כולו, לגרום להפסדי עתק ולשבש מגוון עצום של מוצרים ושירותים. בחברת נובה (Nova) הישראלית, המובילה פתרונות מדידה ובקרה לשבבים בתהליך הייצור, משלבים בין חומרה מתקדמת ותוכנה מתוחכמת כדי לתת לכך מענה.
מערכות המדידה והבקרה של נובה הישראלית משמשות את יצרניות השבבים הגדולות בעולם ומסייעות להם למזער טעויות יקרות בתהליך הייצור. ככל שתהליכי הפיתוח של השבבים משתכללים, על מנת לתמוך בדרישות גוברות לכוח מחשוב ונפח זיכרון גדולים יותר, טכניקות המדידה חייבות להשתכלל יחד איתם.
"אנחנו מלווים את החברות בתהליך הפיתוח והייצור, עורכים ניסויים ובונים מודלים בהתאם לנתונים שמספק לנו הלקוח", מספר ד"ר דני קנדל, סמנכ"ל טכנולוגיה בקבוצת ה-CTO. "לא אחת, בעיקר סביב סוגי שבבים מתקדמים או טכנולוגיות חדשות, אנחנו נדרשים לפתח פתרונות מדידה ייחודיים וחדשניים. כיוון שמדובר בגדלים שקשה מאוד למדוד, אנחנו חייבים לפתח טכניקות מדידה שמשלבות חומרה, אלגוריתמיקה מתקדמת ולמידת מכונה".
קנדל הוא חלק מהנהלת חטיבת ה-CTO בנובה, שאמונה על טכנולוגיות עתידיות ומתמקדת בניסיון לפצח מוקדם ככל שניתן את האתגרים שבדרך. לעומתו, ד"ר דרור שפיר, סמנכ"ל אלגוריתמיקה בחטיבת מדידת הממדים, עוסק בפיתוח ומענה לצרכים עכשוויים ולאתגרים ברמה היומיומית: "עבור שבבי זיכרון מסוג SSD, לדוגמה, היינו צריכים לפתח טכנולוגיה אופטית משולבת עם אלגוריתמים ייחודיים, שיהיו מסוגלים למדוד אות מורכב, לסנן מידע ורעש מיותרים ולנתח את הנתונים באופן שייתן ללקוח תמונה מדויקת. הפיתוח הוליד אלגוריתמיקה חדשנית המבוססת על הבנה פיזיקלית עמוקה של מערכת המדידה והמבנה הנמדד".
לפתור בעיות לא פתירות
ההברקות הגדולות ביותר, מעידים קנדל ושפיר, מגיעות מסיעור מוחות בין בעלי התמחויות שונות בחברה. "מגיעות אלינו המון דרישות מלקוחות עם צורך בפתרונות מהירים לבעיות מורכבות, והדרך לפיצוח האתגר היא כשפיזיקאים, אלגוריתמאים ואנשי תוכנה חושבים ביחד", אומר קנדל. כך, למשל, נכנסה למידת המכונה לנובה והחליפה חישובים פיזיקליים מסורתיים. "יישומי למידת המכונה שהטמענו שיפרו את ביצועי החומרה, קיצרו דרמטית את הזמן לפתרון של בעיות מורכבות ביותר ופשוט כבשו את השוק".
הצעד הבא היה שילוב של אלגוריתמים בעלי בסיס פיזיקלי עם אלגוריתמים של למידת מכונה. "יצרנו בעצם סוג חדש של אלגוריתם עם יתרונות מובהקים בדיוק ובמהירות, מה שאיפשר לנו לפתור בעיות שעד לא מזמן היו פשוט לא פתירות". שניהם מעידים כי הגישה הזאת, של חדשנות ועידוד יצירתיות, מושרשת עמוק בדנ"א של החברה: "לא פעם מגיע מישהו מהצוות עם רעיון טוב — ולא משנה כמה זה נשמע משוגע או יקר — מהמנכ"ל ודרומה אומרים לו 'לך על זה'. האימפקט שיכול להיות כאן הוא עצום".
התוכנה עוברת לחזית
קבוצת התוכנה בחטיבת מדידת הממדים בחברה עובדת בצמידות לקבוצות האלגוריתמים, החומרה וה-system, ומשתמשת בקשת רחבה של טכנולוגיות כדי לספק מענה לסל המוצרים המתרחב של החברה. "מצד אחד יש לנו טכנולוגיות מסורתיות שנמצאות בליבת העסקים של החברה ומתפתחות כל הזמן. מצד שני יש לנו גם קשת טכנולוגית מתקדמת ורחבה על מנת לעמוד בקצב המהיר של התפתחות התעשייה, ויש כמובן אפשרויות רבות לנוע בין צוותי הפיתוח השונים", מסביר קני קרופניק, סמנכ"ל תוכנה בחטיבת הממדים בנובה.
פתרונות החברה מתחלקים למספר סוגים: מוצרים משולבי תוכנה וחומרה העוסקים ברבדים הפיזיקליים של תהליך המדידה וכן ברובוטיקה ותקשורת, ניהול ביג דאטא, ניהול ציי מכונות ולמידת מכונה. "היסטורית, שוק השבבים היה מוכוון חומרה, ונובה יוצאת דופן בגישתה האסטרטגית להוביל את השוק דרך עולמות התוכנה", מוסיף קרופניק. "למשל, אחד ממוצרי הדגל שלנו, Nova Fit, הוא מוצר למידת מכונה מוביל המשחק תפקיד מרכזי ביכולת של נובה לתת מענה לדרישות המדידה המחמירות של הלקוחות. המטרה שלנו לייצר מנועי צמיחה בדמות פתרונות תוכנה מתקדמים נשאה פרי בשנים האחרונות, עם צמיחה משמעותית בהכנסות ממוצרים אלה".
"תעשיית השבבים היא ליבת התעשיות כולן", אומר שפיר. הוא מציין כי ככל שהמוצרים נעשים מורכבים יותר, גם השבבים ופתרונות בקרת הייצור שלהם חייבים לעבור קפיצת מדרגה: "זה מחייב אותנו להמציא את עצמנו בכל פעם מחדש, כי אי אפשר לעשות עוד מאותו הדבר, זה פשוט לא יספיק". קנדל מוסיף: "מי שמחפש אתגרים ופתיחות לחדשנות, ודאי בתחום האלגוריתמיקה, יחד עם סביבת עבודה פתוחה ותומכת במיוחד, יוכל למצוא אותם כאן". וקרופניק מסכם: "בניגוד לרוב המתחרים, הגודל של נובה הוא בנקודה אופטימלית שמאפשרת שילוב של חברה צומחת, חזקה ויציבה עם תרבות מתקדמת ומשפחתית שמאפשרת צמיחה אישית וטכנולוגית. דברים זזים מהר וכיף לעבוד באווירה כזו".
פתרונות מדידת הממדים של נובה מתבססים על הארת השבב ואיסוף וניתוח האות שחוזר באמצעות מידול פיזיקלי ואלגוריתמיקה מתקדמת. הכנסותיה של החברה, שנוסדה ב–1993 ונסחרת כיום בנאסד"ק (סימול מסחר: NVMI) ובתל אביב (מדד ת"א 35 ומדד ת"א טק־עילית), זינקו בשנתיים האחרונות בכ–80% וב–2021 היא רשמה הכנסות של 416 מיליון דולר. מטה החברה ממוקם בפארק המדע ברחובות עם שלוחה ביקנעם, ויש לה מרכזי פיתוח וייצור גם בעמק הסיליקון ובגרמניה, שם רכשה לאחרונה חברה למדידות כימיות. הצמיחה המואצת והביקוש הגובר בתעשייה מתבטאים כעת בעשרות משרות פתוחות, בדגש על אלגוריתמאים, פיזיקאים, מדעני נתונים (Data Scientists) ואנשי תוכנה ובדיקות.
נכתב בשיתוף עם The Marker Lables
לקריאת הכתבה במקור
קבלו אותה, הישר מהאקדמיה :וויני וואנג מטאיוואן. רק סיימה לימודי תואר שני בהנדסה כימית והצטרפה ל Nova כמומחית יישומים וכבר מצאה את עצמה בדרך לישראל, להדרכה בת חודש.
ברור שננצל את ההזדמנות להבין איך היא מרגישה כשהכל קורה בבת אחת.
וויני, ספרי לנו קצת על עצמך.
. סיימתי את התואר השני שלי בהנדסה כימית ב-National Tsing Hua University בטאיוואן.
לפני כמה שבועות הצטרפתי ל Nova כמומחית יישומים ב- DMD ו... כן, זו המשרה הראשונה שלי.
סיימת את הלימודים, הצטרפת לחברת Nova, ושבועיים לאחר מכן כבר יצאת לנסיעת עבודה למשרדים הראשיים של החברה להדרכה בת חודש.
הפתיע אותך, להתחיל בנסיעות זמן כל כך קצר מרגע הצטרפותך לחברה?
כן, זה היה די מלחיץ, כל כך הרבה שינויים בזמן כל כך קצר. אבל אני זוכה ללמוד המון בתקופת זמן קצרה וזה ממש מלהיב. ועדיין, אין לי הבנה מלאה של כל דרישות התפקיד וכל מה שמצופה ממני. אבל אני מנסה ללמוד מהר ומתעמקת כמה שיותר.
האמת שהנסיעה הזו היא חווית למידה נהדרת והזדמנות להכיר עמיתים לעבודה מהמטה.
כעובדת "טריה" בחברה, איך חווית האונבורדינג שלך עד כה?
ההתרשמות הראשונית שלי היא שחברת Nova היא משפחה גדולה וכולם מאוד נחמדים. לאט לאט אני מתרגלת לכך, להכל, לומדת על Nova MARS, המוצר שאני אספק ללקוחות חברת Nova, הטכנולוגיה, האווירה, ודברים חשובים נוספים בחברת Nova.
הדבר שהכי מעורר השראה כאן הוא שאני יכולה לשאול כל שאלה ואקבל תשובה שתעזור לי להיות יותר מקצועית. כולם כאן מאוד נלהבים לעזור אחד לשני.
מה את אוהבת לעשות בזמנך החופשי?
אני נהנית להתאמן במכון כושר או בבית, להקשיב למוסיקה ולשיר. אני אוהבת לשיר ומנהלת משאבי האנוש אמרה לי שאולי אפילו תבקש ממני לשיר באירועים של חברת Nova.
(זמרת ומהנדסת? איזה שילוב מושלם! )
מה גרם לך להחליט להצטרך לחברת Nova?
קודם כל, זו חברה בינלאומית, אז יהיו לי הזדמנויות רבות לצאת לנסיעות עבודה.
אני גם נרגשת ללמוד עוד על תהליך ותעשיית המוליכים למחצה.
אלה שני ההיבטים שדיברו אליי בתפקיד והם בדיוק התחומים שמעניינים אותי בקריירה שלי.
אם הייתי סטודנטית לקראת סיום הלימודים, איזה טיפים היית נותנת לי במעבר מהאקדמיה לתעשייה?
הטיפ הכי טוב שלי הוא: להצטרף לחברת Nova. על אף שאני רק זמן קצר בחברה, אני כבר מרגישה שזו היתה החלטה מצוינת להצטרף.
איזה טיפים היית נותנת לתהליך הראיון?
אני חושבת שצריך להיות עם ביטחון עצמי ולהעז לחלום, לבטא את ההתלהבות לעבודה.
היכן את רואה את עצמך בחברת Nova בעוד 3-5 שנים?
אני חושבת שכבר אהיה מומחית Nova MARS. תהיה לי הבנה עמוקה יותר בתהליך המוליכים למחצה ואהיה בעלת מיומנויות מקצועיות לפתור ביעילות בעיות עבור הלקוחות שלנו. כמו כן, אני חושבת שאהיה בתפקיד מוביל תוך חמש שנים.
כמובן שאצטרך לעבוד ולהרוויח את התפקיד. מאחר וזו המשרה הראשונה שלי, אז עליי להשקיע ולהתכונן יותר מאחרים, במיוחד כרגע, כשאני יודעת מעט מאוד על התעשייה.
להתחיל בנובה כעבודה ראשונה מייד עם סיום הלימודים זה קצת כמו לבקר בפעם הראשונה במסעדה שהיא מסעדת שף עם שלושה כוכבי משלין, לא?
בכל מקרה, בהצלחה רבה וויני. יש לנו הרגשה שתגשימי את המטרות שלך יותר מהר מכפי שאת מדמיינת.
אין דרך ליפות את זה- המעבר מהאקדמיה לתעשייה הוא מעבר מאתגר ואנחנו רואים את זה עם הסטודנטים שלנו.
אלון פלמור, מהנדס מוצר בנובה עשה זאת בדרך קצת אחרת, מלאה בלמידה, נחישות והתמדה - הוא אפילו מצא את "המקום שלו" ואת תחום העיסוק הייחודי שמרתק אותו, תוך כדי שהוא סטודנט במשרה מלאה! אז רצינו לשמוע את סיפורו של אלון, ועל הדרך, דיברנו איתו על הלימודים, על עיצוב מכני, על העבודה היומיומית, על האנשים כאן בנובה ואפילו שמענו את הטיפים היעילים אותם הוא שמח לחלוק עם סטודנטים בתחילת דרכם.
אלון, ספר לנו קצת על על עצמך.
אני אלון, אני בן 29, במקור מרמת גן וגר כרגע בתל אביב. הצטרפתי לנובה ב-2019, כסטודנט במהלך השנה השלישית ללימודים, עבדתי כאן במשרת סטודנט כמהנדס מוצר בצוות Elipson עד לסיום הלימודים שלי.
מה למדת?
למדתי הנדסה מכנית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. לקראת סוף התואר שלי, התחלתי לעבוד במשרה מלאה כמהנדס מוצר, וזה גם מה שאני עושה היום.
השילוב בין הלימודים כסטודנט לעובד הייטק עבר חלק?
העומס בעבודה גדול יותר, זה בטוח. אז ציפיתי שהציונים שלי ירדו, אבל בעצם, בדיוק ההיפך קרה! אולי כי הייתי עסוק כל הזמן וקיבלתי פתאום יותר פרספקטיבה ותובנות, ואולי כי זה נתן לי את האפשרות לתרגל את כל התיאוריה שלמדתי ותרם לשיפור בלימודים - מה שבטוח זה שהציונים שלי זינקו למעלה פתאום! הצוות של נובה מדהים ותמיד שמח מאוד לעזור. תמיד היה לי עם מי להתייעץ ואת מי לשאול שאלות על דברים שלמדתי. כשמשהו בלימודים לא היה לי ברור, קראתי עליו קצת באינטרנט ואז דיברתי עליו עם אחד המומחים כאן בנובה.
אז בניגוד לפחדים שלי, ההצטרפות לנובה ממש קידמה אותי בלימודים, והיא גם נתנה לי מוטיבציה יומיומית. במקום להיות "רק סטודנט" שמחליט אם ללכת לשיעור או לא, הייתה לי ממש אחריות, שעזרה לי למנף את ההצלחה שלי גם כסטודנט וגם כאיש מקצוע. שמחתי מאוד לקבל את ההזדמנות לשלב את הלימודים באוניברסיטה יחד עם העבודה בהייטק.
איך הגעת לנובה?
מודה שהיה לי מזל, מצאתי עבודה בנובה מהר מאוד. הייתי בראיון עבודה בחברה אחרת במקביל לראיון בנובה, והתלבטתי בין נובה לבין החברה השנייה. רוסטי טאליס מצוות Elipson עודד אותי לבוא. שירתנו יחד בצבא, ביחידת 81, והוא זכר אותי משם. הוא סיפר לי על נובה ואמרתי לו שאשמח לשמוע עוד.
יצא לך לעבוד עם רוסטי טאליס אחרי שהצטרפת לנובה?
רוסטי ואני עבדנו באותו הצוות, אז יצא לנו לעבוד ביחד. בהתחלה הסתמכתי עליו הרבה. הרגשתי נוח לשאול אותו שאלות כי הוא חכם מאוד, הוא נחמד מאוד, והוא גם יודע איך להסביר דברים ולהפוך מידע לנגיש.
איך הרגשת במהלך ראיון העבודה ותהליך הקבלה לנובה?
אני לא יודע אם זה ככה אצל כל המרואיינים, אבל מנהל הגיוס ביקש ממני לפתור בעיה אמיתית שהצוות שלו התמודד איתה. הוא אמר לי "תראה, יש לנו מודול עליו אנחנו עובדים, איך אתה מציע שנפתור אותו?" וזו הייתה שאלה מעניינת, בעיקר כי הייתי רק סטודנט ולא היה לי מושג על מה החברה עובדת. התכוננתי לראיון וקראתי על המוצרים של נובה באינטרנט, אבל הייתי חייב להודות שלא הבנתי את מה שקראתי, מילים שבהם אני משתמש באופן יומיומי היום, היו לי זרות מאוד אז. בשלב מאוחר יותר בראיון, קלטתי שהמראיין מבין איך אני מרגיש, והוא עזר והוביל אותי בתהליך. הבנתי והערכתי את העובדה שהוא בוחן את תהליך החשיבה שלי ולא את הידע שלי. התחברתי אליו גם כאדם, מה שגרם לי לרצות להצטרף לחברה. זה אולי יישמע מוזר, אבל אפילו נהניתי מהראיון השלישי והאחרון. הייתה לי כימיה טובה עם המראיין וזה מה ששכנע אותי להמשיך ולהצטרף לנובה.
איך הדברים התפתחו אחרי שסיימת את הלימודים?
מאוד נהניתי מהתפקיד שלי בצוות Elipson. שמחתי לעבוד כמהנדס המוצר אבל ידעתי שעיצוב מכני מעניין אותי. לאורך כל הלימודים שלי, המסר שהועבר אלינו היה שעיצוב מכני מעניין יותר בגלל שהוא עוסק בהיבט המכני של המערכת כולה. נדרש ידע רב בגיאומטריה והרבה תכנון כדי להבין איך לחבר בין דברים, אבל גם אני גיליתי באופן אישי שזה מעניין מאוד.
במהלך השנה וחצי בהם עבדתי בנובה כסטודנט, עדיין רציתי לקבל תפקיד בעיצוב מכני. אבל כשסיימתי את הלימודים והתחלתי לחפש משרה מלאה בתוך החברה, אמרו לי שאין משרות פנויות בתחום - והציעו לי משרה כמהנדס מוצר בצוות אחר, Stand-Alone. חשבתי על זה והבנתי שזה יכול להיות מעניין, כי זה בכל זאת תפקיד עם היבט מכני, למרות שלא מדובר בעיצוב או הנדסה מכנית פר אקסלנס. זה תפקיד שאפשר להגיע אליו מכיוונים שונים כמו הנדסת חשמל, הנדסת חומרים ועוד. בחרתי לקבל את ההצעה, והיום אני מבין כמה התחום מעניין אותי, העבודה על המערכת היא כיוון רחב יותר וגם מאתגר יותר לדעתי.
כשסיימת את התואר, היה לך ברור שאתה רוצה להמשיך בנובה?
חד משמעית, ללא ספק. אפילו לא בדקתי חברות אחרות או פתחתי את הלינקדאין כדי לראות הצעות, כדי שלא אתפתה, והיו לזה כמה סיבות: קודם כל, נובה היא המקום שלי. היה לי נורא כיף בסביבת העבודה שלי. כולם מאוד נחמדים, תומכים ותמיד מוכנים לעזור וללמד אותך. עוד לפני שעבדתי בנובה במשך שנה וחצי, ידעתי שזה מקום טוב מאוד. הרגשתי, שמעתי וידעתי שיש לי השפעה על הפרויקט דרך הדברים שעבדתי עליהם. הרגשתי טוב כשמנהל הפרויקט ומובילי הצוות התייעצו איתי ואמרו לי דברים כמו: "אלון, אני צריך אותך בזה."
סיבה נוספת היא שהרגשתי שיש עליי הרבה אחריות ושיש לי השפעה אמיתית. אהבתי את זה. עוד סיבה היא התנאים של נובה: החל מהאמצעים שעומדים לרשותנו ועד לאיזון בין העבודה לחיים. שעות העבודה סבירות ביותר - וזה משהו שעובדים עליו כאן קשה מאוד. כלומר, אם אין משבר אמיתי, ואין הרבה כאלה, לא יבקשו ממני לעבוד עד מאוחר. בעצם, אם אני עובד עד מאוחר, המנהל שלי הוא זה שיבוא להגיד לי, "אלון לך הביתה. כבר מאוחר". זה משהו שאני ממש מעריך כי בצבא עבדתי 24/7, ולמרות שאהבתי את העבודה שלי, אני שמח מאוד שיש לי חיים מעבר לעבודה, שאני יכול לקיים שגרה וליהנות מהחיים.
מעבר לכל הדברים האלה, אני מתפתח ולומד, ויש לי כאן חברים. כל אלה ועוד גרמו לי להחליט להישאר בנובה ויהי מה.
איך היית מתאר את התרבות בנובה?
אני מדבר על נובה עם האחים שלי, החברים שלי וההורים שלי והתגובות שלהם הם תמיד "ואוו, נובה זה מקום נהדר לעבוד בו, או אני רוצה שהבן שלי, או האח שלי או מישהו שאני מכיר יעבוד שם, או יש לי חבר להמליץ עליו..." רוב העבודה כאן נעשית כשהעובדים שמחים ובמצב רוח טוב ותמיד יש כאן עבודת צוות, הרבה צחוקים והומור. בו זמנית, המקצועיות כמובן ברמה גבוהה. כשמחברים את הכל יחד, זה הופך את נובה למקום עבודה מאוד אטרקטיבי.
ומה לגבי העבודה עצמה? איך היית מתאר אותה?
אנחנו עובדים בתעשייה כל כך ספציפית, כך שכמעט אף אחד מחוץ לתעשייה לא יודע באמת מה אנחנו עושים. ואם אני מנסה להסביר את זה, אף אחד לא מבין על מה אני מדבר. מה שאנחנו עושים מאוד מורכב, אבל החדשות הטובות הן שאנחנו מפתחים טכנולוגיה מדהימה!
מה אתה עושה בזמנך הפנוי?
אני עושה הרבה ספורט ואני אוהב להתאמן. אני גם מאוד אוהב לקחת קורסים ב-Udemy, אני נרשם לקורסים המעודדים העצמה אישית ולקורסים שמרחיבים את הידע הכללי שלי. אני גם מנגן על פסנתר, אבל לצערי אני לא יכול להעביר את הפסנתר לתל אביב - אז אני מבקר את ההורים הרבה ומנגן אצלם.
יש לך טיפים או עצות שתוכל לשתף עם סטודנטים להנדסה שעומדים לסיים את הלימודים שלהם?
תכתבו את קורות החיים שלכם כמה שיותר מוקדם, ותיגשו לכמה ראיונות שרק אפשר - גם אם אתם משוכנעים שאין לכם זמן, וגם אם יש לכם הרבה מבחנים. פשוט תעשו את זה. הסיבה לעשות את זה היא שלא משנה מה יקרה - אתם תלמדו, אפילו אם תיכשלו. ראיונות עבודה דורשים תרגול ולמידה. להיות מרואיין זה עניין בפני עצמו, והדרך ללמוד לעשות את זה היא על ידי השתתפות בכמה שיותר ראיונות. אני מציע גם ללמוד היטב לפני שניגשים לראיון, לעבור על הרבה חומר תיאורטי ולחפש בגוגל כל מיני שאלות שיכולות לעלות בראיון.
עצה נוספת היא לוודא שהעבודה בה אתם עובדים כסטודנטים תואמת את התחום אותו אתם לומדים. זו דרך נהדרת להיכנס לתעשייה, כי הרבה יותר קשה למצוא משרה התחלתית מאשר משרת סטודנט. זה גם יקנה לכם יתרון משמעותי וזמן ללמוד. נובה התחשבה מאוד בצרכים שלי כסטודנט, וזכיתי להרבה זמן חופשי וגמישות כדי שאוכל ללמוד למבחנים. נהניתי משני העולמות ואני ממליץ על זה בחום!
כשאתם מתקבלים למשרת סטודנט, אל תתביישו לשאול כמה שיותר שאלות. גם אם זה גורם לכם להרגיש פחות חכמים. בסופו של דבר, ככה תלמדו יותר ותהיה לכם הבנה מעמיקה על מה אתם עובדים.
העצה האחרונה שלי, היא פשוט תשמרו על צניעות. אל תחשבו שאתם יודעים הכל רק מפני שלמדתם הנדסה במשך שנים. ברגע שקיבלתם את הזימון לראיון העבודה או את המשרה, אתם צריכים להוכיח את היכולות שלכם, לא את הידע שלכם. אז תבואו צנועים. יש לכם משהו ללמוד מכל אחד, אז כדאי שתיעזרו באנשים סביבכם כמה שיותר.
מה באמת צריך לדעת על רילוקיישן? מהם הטיפים היעילים ביותר ואיך מתכוננים לכזאת חוויה? ומה בנובה טאיוואן גרם לחנן דור, מנהל תמיכת לקוחות ב- Nova, להרגיש ממש כמו בבית? חנן עשה רילוקיישן לטאיוואן הרחוקה, עם משפחתו, לפני כשלוש וחצי שנים. היום, בראיון מיוחד, חנן משתף אותנו בהכל - ואם במקרה אתם לפני רילוקיישן (וגם אם לא), אנחנו בטוחים שתרצו לשמוע את החוויות הייחודיות שלו:
חנן, ספר לנו על עצמך.
אני אבא לשלושה ילדים, שתי בנות ובן, ואני נשוי באושר כבר 16 שנים. אני מהנדס אלקטרוניקה והצטרפתי לנובה עם סיום הלימודים וקבלת התואר. אני עובד בנובה כבר 11 שנים- 11 שנים מרתקות זו אפילו הגדרה נכונה יותר. ב-7 השנים הראשונות עבדתי בישראל ועכשיו אני בטאיוואן. חוץ מזה, לפני כמה חודשים זכיתי לקידום בתפקיד והיום אני מנהל תמיכת לקוחות בחברה.
רילוקיישן עם המשפחה יכול להיות אתגר. איך זה היה עבורכם?
היו לא מעט אתגרים במעבר למקום חדש, לשפה ולתרבות חדשה. אני ואשתי התמקדנו בילדים, רוב התוכניות וההתארגנות היו סביב הילדים. רצינו לוודא שתהליך ההתאקלמות שלהם עובר חלק, ולדאוג לרווחה שלהם מבחינה רגשית.
כשרק הגענו לטאיוואן, הילדים היו בני 3 חודשים, 5 ו- 7 שנים. כדי להתגבר על הגעגועים לארץ וכדי שהילדים ירגישו בבית, אשתי התחילה לבשל "מאכלים של בית" ואת האוכל הישראלי המוכר והמסורתי בחגים. מאז שעברנו, האוכל בעיקר היה הדרך שלנו לשמר את הקשר לישראל ולהרגיש יותר כמו בבית.
איך החבר'ה בנובה טאיוואן קיבלו אתכם?
האמת היא שמהרגע שהגענו לכאן, כולם היו מדהימים: מגי, מנדי וממש כל מי שהייתה לנו הזכות לקבל את עזרתו. הם עזרו לנו מאוד עם כל בעיה או כל דבר שלא ידענו- איך לקבל משלוחים מישראל, איפה לקנות אוכל ועוד. הם כל הזמן התעניינו בשלומנו ואם אנחנו בסדר, אם אנחנו צריכים משהו ואם יש משהו שהם יכולים לעשות עבורנו. הם באמת יצאו מגדרם כדי לעזור לנו בכל הקשור לילדים, לבית הספר, לנושאים רפואיים ואפילו בדברים שקשורים לחגים היהודיים!
אני חושב שלעולם לא אוכל להשיב לכולם על נדיבותם הרבה, אבל תמיד השתדלתי להראות להם הכרת תודה. בחנוכה, אשתי הכינה סופגניות והבאתי אותן למשרד. בחגים אחרים, השתדלתי לשתף את כולם בחוויות מהתרבות הישראלית, התרבות שלי.
זה מחמם את הלב. אתה חושב שתרבות מהסוג הזה גורמת לאנשים להישאר בנובה כל כך הרבה שנים?
נובה מאוד תומכת ומסבירת פנים. מהרגע שהגעתי וכל השנים שאני עובד כאן בנובה, המנהלים שלי לדוגמא, תמיד היו קשובים לצרכים שלי. נפגשתי עם הרבה מנהלים בשתיים או שלוש רמות מעליי על בסיס חודשי, רבעוני או שנתי, והם תמיד עשו את המקסימום כדי לעזור לי עם כל דבר. בנובה, ברור מאוד שהמנהלים עושים מעל ומעבר כדי לשמור על חברי הצוות שלהם. המנהלים נותנים לך הרגשה שאתה חשוב.
היום, כמנהל, אני מתנהל באותה הדרך. אני אעשה את כל המאמצים כדי לתת משוב בעל ערך. אם משהו לא עובד עבור אחד מחברי הצוות שלי, אני אעשה כל שביכולתי לעזור לו להצליח, אפילו להחליף בין התפקידים כדי שיעבד בתפקיד שיתאים לו יותר. אם אני לא יכול לשמור על כל חברי הצוות בצוות שלי, אני אחפש עבורם צוות אחר, אבל תמיד בתוך נובה. זה כמעט ולא קורה שאנחנו לא יכולים לשמור על מישהו כאן איתנו בחברה.
התרבות הישראלית מאוד "בולטת". איך התמודדת עם הבדלי התרבויות?
ברמה המקצועית, בהחלט הרגשתי את האתגר וגם ידעתי שהוא יגיע, ככה זה כשמנהלים עסקים במדינה אחרת וקיימים הבדלי תרבויות. בטאיוואן, אנשים עובדים קשה, יש להם מוסר עבודה גבוה והם מאוד מנומסים- הם לא תמיד אומרים לך את האמת הכואבת, מתוך נימוס. ישראלים מהצד השני, מאוד פתוחים, ולפעמים אופן התקשורת הזה יכול להיתפס כבוטה. תוך כדי עבודה למדתי לשאול הרבה שאלות, גם כדי לקבל תמונת מצב "מנומסת פחות" וגם כשהיו דברים שלא הצלחתי להבין עד הסוף.
כן, הבדלי תרבויות זה חלק מאתגר ברילוקיישן, אבל הצלחתי לפלס את הדרך בעזרת מאמצים יומיומיים קטנים: פשוט עשיתי את כל מה שיכולתי כדי לעזור לעמיתים וחברי הצוות החדשים שלי, עם כל מיני דברים שהיו חשובים להם. וכשאתה נותן מעצמך, בסוף מתרגלים אליך, אתה בונה אמון ואפילו מתחבר עם האנשים סביבך.
מה בעצם עזר לך לרכוש את האמון של חברי הצוות בנובה טאיוואן ולהתחבר איתם?
חוץ מלהיות לעזר כמה שיכולתי ולתמוך בבקשות של חברי הצוות, יצרתי גם קשרים בכל הרמות. היה לי חשוב להתחבר לפעילויות המקומיות היומיומיות ולתרבות. במקביל, ניסיתי גם לחבר אותם לחגים, למסורת ולערכי המשפחתיות שלי. אני מרגיש שכשמשתפים בחיים האישיים, לא רק שזה עוזר לרכוש ולבנות אמון, זה גם מאפשר ליצור חברויות אותנטיות. לקח לי בערך שנה וחצי לבנות קשרים, אבל המאמץ השתלם.
הרגשת כאילו סוף סוף הפכת "לאחד משלהם"?
כשעושים רילוקיישן, חשוב לזכור שתמיד תהיה זר. גם אם אתה חי ועובד עם המקומיים, ואולי אפילו דובר את שפתם, תמיד יהיו כל מיני הבדלים או דקויות תרבותיות, וחשוב לזכור את זה. אבל אחרי שזכיתי באמון של העמיתים וחברי הצוות שלי והיה לנו קל יותר להתחבר- היה לנו חיבור טוב. אני מקווה שזה משהו שיקל על העובדים הבאים שיעשו רילוקיישן לטאיוואן.
מה מאפיין את סגנון הניהול שלך?
אני נותן לכולם לרוץ קדימה עם המשימות שלהם, אני לא מיקרו-מנהל. באופן אישי, לא רק שאין לי זמן לזה, אני גם מאמין ששום דבר טוב לא צומח מניהול אנשים בצורה כזו, כי זה יכול לשגע אותם. אני מדבר איתם במושגים של התהליכים והמוצרים שלנו, ואז מוודא שהם יודעים שאני סומך עליהם ועל כושר השיפוט שלהם.
אני מאציל סמכויות לעיתים קרובות, זה עוזר לי להוריד הרבה מהעומס, וגם עוזר לחברי הצוות שלי להתפתח ולהפוך לדור הבא של מובילי צוותים ומנהלים. אני מאמין שהאצלת סמכויות זו דרך יעילה ונעימה לטפח את הדור הבא של מנהלי העתיד כאן בנובה.
ההרפתקאה הטאיוואנית של חנן בשיאה, אנחנו מודים לו על השיתוף ועל העצות היעילות, ומאחלים לחנן ולמשפחתו שימשיכו לייצג את נובה ואת ישראל מעבר לים- ולצבור חוויות, כמובן. המשיכו לעקוב אחר הבלוג שלנו, לטיפים, חוויות ולסיפורים המרתקים ביותר של עובדי נובה, בארץ ובעולם!
תחזיקו חזק: יש לנו עבורכם ראיון עם אישה שנגעה בחלקיק האלוהי.
הכירו את ד"ר ג'וליה הופמן היא טכנולוגית אלגוריתמים בחטיבת מטרולוגיית החומרים שלנו.
היא גדלה בפולין, עברה לארה"ב, ולמזלנו, הצטרפה לחברת Nova לפני שלוש שנים. ג'וליה אוהבת לכתוב אלגוריתמים, אבל נהנית גם מהמגוון שהתפקיד שלה מאפשר. בשיחתנו, ג'וליה שיתפה אותי בכוח העל שלה, מה משך אותה לחברת Nova, והעצה הטובה ביותר שלה לנשים צעירות המעוניינות לעסוק במדע ובקריירה תאגידית.
אז מה כוח העל שלך, ג'וליה?
איזו שאלה מגניבה! כוח העל שלי הוא היכולת לדמיין את התוצאות של ניסוי פיזיקלי.
מתי ידעת שאת רוצה ללמוד פיזיקה?
תמיד מאוד התעניינתי באיך דברים עובדים.
כילדה, האמנתי שאני רוצה להיות וטרינרית. גדלתי עם חתולים, כלבים, אוגרים, ציפורים, דגים – כל חיה שרק אפשר לחשוב עליה.
אבל כשגיליתי את הפיזיקה, סוף סוף מצאתי כל כך הרבה תשובות לשאלות שהיו לי. למעשה, אז התחיל העתיד שלי להתגבש, גם אם לא ידעתי את זה בזמנו.
כילדה בבית ספר, תמיד הצטיינתי בפיסיקה. זה בא לי בקלות.
מאוחר יותר, כשלמדתי באוניברסיטה בפולין, הייתי חייבת לבחור מסלול בתחום הפיזיקה אותו רציתי ללמוד (פיזיקה רפואית, פיזיקה של מצב מוצק, חלקיקים יסודיים, פיזיקה גרעינית, וכו').
עד כמה זה קשה לבחור רק תחום אחד, כשרוצים לדעת הכל?!
בחרתי בפיזיקת חלקיקים, ואני חושבת שעשיתי החלטה מצוינת. זה תחום מדהים בפיזיקה, וזה אפשר לי לקחת חלק בתגלית Higgs Boson. ניתחתי נתונים שנאספו על ידי חיישן החלקיקים המדהים ביותר בחלל החיצון (AMS-02).
(אם אתם אומרים בלב עכשיו "וואו", אז גם אנחנו חשבנו בדיוק כך).
כעת אני מגלה את עולם החומרים המוליכים למחצה. כל זה לא היה קורה אם לא הייתי בוחרת בהתמחות בפיזיקת חלקיקים יסודיים באוניברסיטה.
מה משך אותך לחברת Nova?
ההזדמנויות לעבוד על מגוון פרויקטים.
במהלך הריאיון שלי, כששוחחתי עם הית', מנהל האלגוריתמים שלנו, הוא שאל אם אהיה מוכנה לקחת חלק במדידות של מוצר. רציתי להישמע מאוד מקצועית ואמרתי "כן, בטח", אבל בתוך הראש שלי זה היה יותר כמו "כןןןן!!! כןןןן!!! קח אותי! אותי! אותי! אני רוצה את התפקיד!"
(אנחנו מעריכים שהיא היתה מקבלת את התפקיד גם אם היא היתה אומרת בדיוק מה שהלך בתוך הראש שלה...).
התפקיד העיקרי שלי כיום הוא יצירת אלגוריתמים שיעזרו לעיבוד, כימות והבנת נתונים. כדי לעשות זאת היטב, עליי להבין כיצד המוצר עובד (שמים לב לדפוס? למרות כל התארים, עמוק בפנים אני עדיין הילדה המתלהבת שהייתי). אז קודם כל, אני רוצה להכיר את המוצר על מנת להבין כיצד הוא אוסף נתונים, איך נוצרים הנתונים, מה השפעתם, וכיצד עובדת התוכנה. לשם כך אני עובדת עם ברונו, המדען הראשי שלנו, עם מהנדסי מערכות, מפתחי תוכנה, ומומחי יישומים. הם מאפשרים לי להתפתח ולבצע פרויקטים בעצמי. העבודה שלי לא מוגבלת רק לכתיבת קוד. אני לומדת קצת מהכל, ואני אוהבת את זה!
מה העצה הטובה ביותר שקיבלת? איך היא עזרה לך?
"לכוון לכוכבים – במקרה הכי גרוע מגיעים לירח". ואני עובדת על זה. אני עובדת כל הזמן בלהאמין בעצמי. אבל יש לי פה בנובה חברים נפלאים והם עוזרים. אז אני מכוונת לכוכבים.
מה את הכי אוהבת במה שאת עושה?
אפשר לבחור הכל? את מגוון המשימות, את האפשרות להמשיך ללמוד, והציפיה לקראת פרויקטים נהדרים ממש מעבר לפינה. העבודה ב Nova היא הראשונה שלי בתעשיית ההייטק, אחרי שנים שביליתי באקדמיה. אני מרגישה כל כך מוערכת בחברת Nova. זה מקום חלומי עבורי להיות בו, כל כך כיף לי כאן!