פורצת גבולות: מרלה פילדס כובשת יעדים חדשים צעד אחר צעד – וקוראת לנערות לעשות כמוה
מילדותה בניו המפשיר, דרך לימודים אקדמאים בהנדסה כימית ועד לתפקיד בכיר בחטיבת מטרולוגיית החומרים בנובה, מרלה פילדס היא ללא ספק "סופרוומן" שלא נחה לרגע! ובכל זאת, הצלחנו לתפוס אותה לשיחה מרתקת: על משפחת נובה ועל המשפחה שלה, על השראה ועל נשים, על אינספור הפעילויות החשובות בהן היא לוקחת חלק בשעות הפנאי ועוד.
מרלה, ספרי לנו קצת על עצמך ותני לנו קצת רקע. מה את עושה בנובה?
קוראים לי מרלה פילדס ויש לי תואר ראשון בהנדסה כימית מאוניברסיטת MIT. אני עובדת בנובה Senior Program Manager בחטיבת מטרולוגיית החומרים MMD, ומתמקדת בעיקר ב Nova Metrion, אותו השקנו לאחרונה. אני עובדת בנובה כמעט שנה ומעורבת במה שקורה כאן בחברה, ולרוב אני עובדת על מספר פרויקטים במקביל.
איך עבר עלייך תהליך הonboarding בנובה?
כשרק הגעתי, אחד הדברים המשמעותיים בעיני היה המענה לשאלות ששאלתי - כולם היו מאוד נכונים
לעזור. כולם רצו לתת לי כמה שיותר מידע כדי לעזור לי בתפקיד. ביקשתי סנטימטר של מידע והם נתנו לי קילומטר! בהתחלה, זה קצת הציף אותי אבל זה עזר לי להתקדם ממש מהר. זה עזר לי להבין לא רק את מה שאנחנו עושים, אלא גם למה אנחנו עושים את זה. לא שאלו אותי אף פעם מאיזו סיבה אני צריכה לדעת דבר כזה או אחר, פשוט חלקו איתי את הידע בשמחה והרגשתי חלק מהצוות מהרגע הראשון.
התרבות כאן שונה מאוד, לטובה, מהתרבות בחברות אחרות בהן עבדתי בעבר. כולם באמת רצו לעזור לי להצליח כמה שיותר, וזה מאוד מרענן להיות במקום בו כולם רוצים שכולם יצליחו!
ואוו, נהדר לשמוע. מה גרם לך להחליט להצטרף לנובה מלכתחילה?
חיפשתי עבודה בזמן מגיפת הקורונה והתראיינתי מול מספר חברות. אבל בנובה עברתי את הכי הרבה ראיונות ודיברתי עם הכי הרבה אנשים. בשאר החברות היו לי בערך חמישה ראיונות, והם הציעו לי הצעות - אבל זה לא הרגיש כאילו נפגשתי עם מספיק אנשים. כשהגיע הרגע לקבל החלטה, הרגשתי שיש לי תמונה ברורה של נובה ושל האנשים שם, פשוט כי פגשתי כל כך הרבה מהם!
קולגה מנובה הוא זה שהציע שאגיש מועמדות, ואדם נוסף שעזר לי לקבל את ההחלטה היה בעלי. בעלי הוא זה ששאל אותי אם אני שמה לב שאני יוצאת שמחה אחרי שאני משוחחת עם אנשים מנובה, שאני שמחה יותר מהראיונות שעברתי כאן מאשר ראיונות אחרים. הוא הוסיף ואמר לי: "אני חושב שזה צריך לשחק תפקיד בהחלטה שלך". אז כן, גם בעלי היה תומך נלהב של נובה. למרות שהוא לא נכח או לקח חלק בראיונות האלה, הוא הצליח להבין שהם השפיעו עלי בצורה חיובית.
למשפחה יש חלק חשוב בחיים שלנו. איך התפיסה הזו באה לידי ביטוי בנובה לדעתך?
אני אתן לך דוגמא מהחיים שלי. לפני כמה חודשים, הגעתי לאירוע הקיץ של נובה למשפחות בקליפורניה, עם הבן שלי - שהוא בן חמש, ועם אמא שלי בת ה-78. אני חושבת שהבן שלי נדלק על דין האנט, הבוס והמנהל שלי! הוא נכנס לשחות, ודין זרק אותו לבריכה. כשהוא יצא מהמים לקבל קרטיב, הוא לא רצה שאני או סבתא נטעם ממנו, הוא פשוט רץ לעבר דין וצעק לו: "דין! קיבלתי קרטיב!" הוא התלהב כל כך. ויש את אמא שלי, בה אני מטפלת, יש לה בעיות בריאותיות ונובה היו פשוט מדהימים. לטפל בבן משפחה מבוגר שגר אצלך זה אתגר - כל שבוע אני איתה אצל רופא אחר כי אנחנו צריכים לקבל החלטות חשובות שנוגעות לבריאות שלה. נובה מאוד תומכת בעניין הזה, ואף אחד מעולם לא עשה עניין מזה שאני צריכה לצאת מוקדם או להעדר כדי לקחת אותה לרופא.
נשמע שאת מתמודדת עם הרבה דברי םבמקביל. הקריירה שלך, בעלך, הבן שלכם ואמא שלך, שאנחנו מאחלים לה שפע של בריאות. זה משאיר לך זמן לעצמך? לתחביבים ולתחומי העניין שלך?
אני תמיד מוצאת זמן. הערב לדוגמא יש לי משהו: אני חברת ועד בעמותה ללא מטרות רווח שנקראת Girls on the Run בעמק הסיליקון. אני חברה בוועד משנת 2017. השנה האחרונה הייתה לנו ממש קשה בגלל הקורונה, כי לא יכולנו לקיים הרבה פעילויות.
כחברת ועד, הייתי צריכה לקבל החלטות קשות: איך לשמור על העובדים ולהמשיך לשלם משכורות? איך להמשיך לתת שירותים מכאן והלאה? ואלה רק דוגמאות. הרבה עמותות קרסו, ואני מרגישה ברת מזל שלמרות שהיו לנו לא מעט מגבלות, הצלחנו להמשיך את הפעילות שלנו ולשמור על העובדים השכירים בעמותה בין מקבלי המשכורות. אני חושבת שעשינו עבודה ממש טובה עם המנכ"ל שלנו, ההובלה הייתה מצוינת - אז אנחנו הולכים לצאת מזה, ונמשיך לקיים תוכניות, שזה מדהים.
במה עוסקת עמותת Girls on the Run? איך היא עוזרת לנערות?
מטרת העמותה היא לגדל נשים חזקות יותר, עם תחושת מסוגלות וביטחון גדולים יותר. העמותה עושה זאת על ידי קיום תוכניות בנות 20-12 שבועות לרוב, שבסופן הנערות רצות חמישה קילומטרים. בתקופת הקורונה, עשינו את זה באופן וירטואלי, וגם כשהצלחנו לקיים אירוע פרונטלי - לא יכולנו לקיים אירוע גדול.
מטרת התכנית היא לסיים ריצה של 5 ק"מ, לא משנה כמה מהר מגיעים אל קו הסיום. הרעיון הוא להמשיך לנוע קדימה, תמיד. במסגרת התוכנית אנחנו שמים פוקוס על הוספה של תכנים נוספים, למשל לתת להן כלים לחיים: התמודדות עם בריונות, שמירה על גופן, דרכים מעשיות לעמוד על שלהן וכמובן לחדד את העובדה שהן בעלות ערך. על אף שאין לזה קשר ל-STEM (ראשי תיבות ל: Science, Technology, Engineering ו-Mathematics), אוכלוסיות מוחלשות ו-STEM הם הבייבי שלי. אני חושבת שבנות חזקות הופכות למהנדסות מצוינות, ואני פשוט אוהבת את העמותה. אני עובדת עם Girls on the Run שבעמק הסיליקון משנת 2009. במשך שלוש שנים אימנתי את הבנות, אחר כך המשכתי בעבודה התנדבותית אחרת עבורן, ובשנת 2017 הצטרפתי לוועד. אני גם מעבירה הרבה הרצאות כי אני מאמינה בשילוב נשים ואוכלוסיות מוחלשות שונות בתחומי ה- STEM.
ביקרתי לאחרונה ב-Girlstart המפעילה מחנות קיץ ותוכניות לאחר שעות הלימודים לנערות, ודיברתי באחד מהמחנות שלהם על מה אני עושה ומה עשיתי בעבר. אני גם מתנדבת בתוכנית Greene Scholars Program כמה פעמים בשנה, כשופטת ביריד המדע שלהם. עבדתי גם עם TechBridge ו-Breakthrough. כיון שאני מהנדסת, אישה כמובן, ממוצא אפרו-אמריקאי, אני מרגישה שהנערות צריכות לראות אנשים כמוני בתפקיד שכזה.
לחלוטין. את מודל מדהים לחיקוי והוכחה שאפשר להגיע רחוק, תודה לך על כל מה שאת עושה. יש לך תחביבים נוספים, שהם נטו לשם הנאה?
אני אוהבת לשחק בייסבול. יש לי משחק ביום שני הבא.
מה הוביל אותך לעסוק בכימיה?
הרבה זמן לא ידעתי מה אני רוצה להיות. כשחשבתי על לימודים בקולג', הייתי צריכה לבחור בין MIT ל-Dartmouth, ולא ידעתי באיזה מהם אני רוצה ללמוד. המורים שלי ושאר האנשים אמרו לי "תלכי ל-MIT, MIT זו האוניברסיטה הטובה ביותר בעולם ואת צריכה ללמוד שם". אבל אני חשבתי לעצמי: "ומה אם אני לא רוצה להיות מהנדסת? מה אם אני רוצה ללמוד ספרדית? אז MIT זה לא המקום בשבילי, ואני צריכה לבחור ב-Dartmouth, נכון?" המורה שלי לחינוך גופני הוא זה שבעצם עזר לי להגיע להחלטה. הוא לקח אותי הצידה בזמן שהכריח אותי לרוץ, ואמר "מרלה, גדלת כל החיים שלך באזור הכפרי של ניו המפשיר - זו ההזדמנות שלך לעבור לגור בבוסטון, בעיר הגדולה". "אם לא תאהבי לגור בעיר גדולה, את תמיד יכולה לחזור - אבל זו ההזדמנות שלך". אז חשבתי שזה הרעיון הכי מוצלח.
זה לא רק כי MIT היא אוניברסיטה טובה, זה גם כי הייתי צריכה ללמוד על עצמי. אז בסוף הלכתי ל-MIT, ולא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. בעצם התחלתי את שנתי השנייה כסטודנטית ללא מסלול. לא יכולתי להישאר עם היועץ שלי מהשנה הראשונה, כי הוא עמד לעזוב את האוניברסיטה, אז מצאתי את עצמי במשרד הדיקאן, שניסתה למצוא שיבוץ עבורי. היא אמרה לי: "את לא יכולה להיות חסרת החלטיות ככה - את חייבת לדעת מה את רוצה". אז אמרתי לה שאני מתלבטת בין הנדסה כימית למתמטיקה. הדיקאן סיפרה לי שלהנדסה כימית יש יותר דרישות מאשר מתמטיקה, ושאם אני בוחרת בהנדסה כימית, אבל אז מחליטה לעבור למתמטיקה, עדיין אוכל לסיים את הלימודים בזמן - אבל לא להיפך. בגלל שאני תמיד מקבלת החלטות על בסיס מעשי, גם כאן המעשיות הכריעה, ובחרתי בהנדסה כימית.
כאשת מקצוע עסוקה, עדיין יוצא לך לעבוד עם מוצרים?
בחברה גדולה כמו Applied בה עבדתי קודם לא יצא לי. אבל כיון שאנחנו חברה קטנה יותר, יוצא לי להיכנס למעבדה, ולפעמים כשהחבר'ה צריכים עזרה, אז אני עוזרת להם. יצא שארזתי פקדים כששלחנו פקדים כי הייתה הרבה עבודה, ולא מספיק ידיים עובדות כדי לעשות אותה. ביליתי שעות בעזרה לחבר'ה לנקות מוצרים לפני השילוח, ולדעתי זה יתרון נוסף כאן בנובה.
אז את ממש מלכלכת את הידיים!
כן. בדיוק קיבלנו את אחד המוצרים שלנו ויצא לי לנסות את מסבי האוויר. אני אוהבת להיות במעבדה ולעשות את העבודה השחורה, וגם לקבוע את הפגישות.
יש משהו שחברי הצוות שלך לא יודעים עליך?
אני לא חושבת שהם יודעים שאני משחקת בייסבול. המשחקים עוד לא התחילו, אז הם לא יודעים שאני משתתפת במשחקים תחרותיים של ליגת הנשים. אנחנו משחקים טורנירים בסופי שבוע לפעמים, ושיחקנו בלאס וגאס ממש לפני שהקורונה התחילה.
אני גם לא חושבת שהם יודעים כמה אני טובה בזמני משבר. אמא שלי גרה איתי כבר כמעט חמש עשרה שנים, וחוויתי הרבה משברים. עברתי הכשרה בהנשמה ובעזרה ראשונה ואני שומרת על הרישיון שלי כבר מעל לשני עשורים. אני משתמשת בזה יותר ממה שחושבים, אז אתם רוצים אותי בצד שלכם אם משהו קורה.
אנחנו בהחלט רוצים אותך בצד שלנו, כי אתגרים תמיד יש.
בדיוק. תמיד יש דברים מאתגרים לעשות ולהתמודד איתם. כרגע, אנחנו מנסים להרים מוצר בסין, ואנחנו לא יכולים להגיע לשם בעצמנו, אבל אתמול היה יום מוצלח. הצלחנו לחבר מחשב נייד ובפעם הראשונה ראינו את החברה מסין במעבדה, רציתי לבכות מהתרגשות!
נשמע שאת מסוג האנשים שצריך כדי להמשיך להניע פרויקטים - ואם לא תצליחי, את תמצאי דרך להצליח.
זה נכון. זה פחות או יותר איך שהתמודדתי עם הכל בחיים, פשוט על ידי לקיחת צעד אחד קדימה. אם תקחו צעד אחד קדימה בכל יום, כבר תהיו במקום טוב יותר מאשר אתמול. אולי זה לא איפה שתרצו להיות, או איפה שכולם רוצים שתהיו בנקודה הזו - אבל כל עוד אתם עדיין מתקדמים, אתם במצב טוב לדעתי. זה הכי טוב שאתם יכולים לעשות, וזה הכי טוב שאתם יכולים לקוות לו.
מה את עושה כשדברים נעשים קשים ואת מרגישה מוצפת? זה קורה לך לפעמים?
דברים הופכים לקשים לא מעט פעמים בחיים. כשזה קורה ואני מרגישה מוצפת, אני מתרכזת בדברים קטנים, ובדברים הקטנים שעשיתי טוב בכל יום. יש לי יומן הודיה שאני מקפידה לכתוב בו בכל יום. בדיוק עיינתי בו וראיתי דברים שכתבתי כשהתראיינתי לנובה. זה נהדר להסתכל אחורה ביום קשה ולזכור את הרגעים הטובים. זה גורם לדברים הרעים להראות פחות רע.
ממה את הכי נהנית בעבודה בנובה?
שאלה טובה. זה יכול להשתנות בהמשך, אבל כרגע אני ממש אוהבת לעבוד בנובה כי אני אוהבת את האנשים שאני עובדת איתם. זה מרגיש כאילו כולם רוצים להתקדם ובכיוון הנכון. לא בטוח שכולם יסכימו על הכיוון, כן? אבל ברור שכולם באים ממקום טוב. כולם מגיעים ממקום של רצון לקדם את החברה ואת המוצרים, ולהציע את המיטב שלהם.
אמרת קודם לכן שכמהנדסת ממוצא אפרו-אמריקאי את אוהבת לדבר עם נערות כדי להראות להם כמה רחוק הן יכולות להגיע. אז, מה הטיפ הטוב ביותר שיש לך לנערה שטרם גילתה את הפוטנציאל שלה?
מה שאמרתי לבנות בשבוע בעבר ב-Girlstart זה שהן לא צריכות לדעת את הכל, שהן לא חייבות לדעת מה המטרה הסופית כדי ללכת בכיוון שאליו הן הולכות. כשהחלטתי ללמוד ב-MIT, לא ידעתי שאגיע לנובה, לא ידעתי שאהפוך למנהלת תוכניות, אבל כן עשיתי את הצעד הראשון וקיבלתי את שאר ההחלטות במהלך הדרך. אז זו פחות או יותר העצה שלי לנערות שמחפשות להיכנס לתחומי ה-STEM, או לכל תפקיד למעשה. אל תיבהלו ואפילו אל תנסו לתכנן את הכל מראש. הדברים יקרו והתוכניות ישתנו, אז פשוט תיקחו צעד אחד קדימה בכל פעם, ותהנו מההחלטות והבחירות שלכן.
וואו! ללא ספק אחת הבחירות שעשינו לאחרונה ואנחנו באמת מרוצים ממנה, היא הראיון הזה איתך, מרלה היקרה. תודה רבה לך על העשייה כאן בנובה, הפעילויות לקידום נשים ואנשים סביבך וכמובן על ההשראה הגדולה. בטוחים שצעד אחר צעד את עוד תגיעי הכי רחוק שאפשר ומאחלים לך המון בהצלחה בהמשך.
