מה הקשר בין פתרון חידות טכניות לתרגול יוגה ומדיטציה? על פניו נראה שלא קיימים קווי דמיון בין העולמות השונים, אבל אהרון לוס, טכנאי Help Desk ב- Nova, משלב בין כל מה שהוא אוהב - רגל אחת בעולם הטכנולוגיה והשנייה בסטודיו ליוגה! דרכו המרתקת הובילה אותו אל לימודי אנתרופולוגיה ב'אוניברסיטת סן חוזה סטייט' שבקליפורניה, אל הודו הרוחנית והרחוקה, ולאחר מכן אלינו לנובה. אצלנו, בנוסף לתפקידו המשמעותי הוא מעביר שיעורי יוגה לצוות! היום הוא משתף אותנו במסע שלו, מסע שכולו השראה המשלב טכנולוגיה, למידה, הוראה ושלווה: 

אהרון, תוכל לספק לנו קצת על הרקע שלך, ואיך בעצם הגעת בכלל ליוגה?

כרגע, אני סטודנט ב'אוניברסיטת סן חוזה סטייט' ואני לקראת סיום התואר שלי באנתרופולוגיה. הגוף האנושי הקסים אותי מאז ומעולם, וכך גם ההתפתחות הפיזית והתרבותית שלנו. זו הסיבה שבחרתי באנתרופולוגיה ונכנסתי לתחום.

בנוסף לזה, אני עוסק בכושר קרוב ל- 13 שנים. עבדתי כמאמן, העברתי אימוני משקולות ואימונים בעצימות גבוהה שדומים לקרוספיט. אבל בשלב מסוים, הרמת משקל כבד ואימוני כוח התחילו לגבות את המחיר מהגוף שלי.

הייתי סקרן לגבי יוגה, וכך בעצם הגעתי אליה! בהתחלה, רציתי בעיקר ​​למתוח את השרירים הכואבים שלי, אבל אחרי שלקחתי כמה שיעורים, באמת נכנסתי לזה. הבנתי שאני כבר מוסמך בתחומי כושר שונים ומגוונים, אז למה לא להוסיף גם יוגה? התחלתי להתעניין בתוכניות להכשרת מאמנים והשוויתי בין העלויות של ההכשרות בארצות הברית לתוכניות הכשרה בהודו, משם בעצם מגיעה היוגה.

לקחתי הפסקה מהלימודים ונסעתי להודו ללמוד את התחום. ביליתי כ-6 שבועות באשראם, שקוע ביוגה מהבוקר ועד רדת החשכה. זה היה אינטנסיבי ולמדתי שם את הכל: החל מסגנונות יוגה שונים ועד לפילוסופיה ומדיטציה. החוויה הזו באמת "פקחה לי את העיניים" ולימדה אותי מה זה יוגה. זה הרבה מעבר לתרגול הפיזי בלבד. עם הנסיעה ובעקבותיה, נקודות המבט שלי על גוף האדם, על הכושר הגופני ועל החיים בכלל השתנו. 

ואחרי שחזרת מהודו, איך הצלחת לשלב יוגה בחיי היומיום שלך? 

האמת שזה סיפור מצחיק! כשרק חזרתי, שמעתי ממש במקרה שיחה על יוגה ב'סטארבקס' - האדם שעמד בתור אחריי עמד לפתוח סטודיו ליוגה, ופשוט סיכמנו שאהיה חלק מזה. בעצם מבלי שתכננתי או שחשבתי על זה לעומק, לימדתי יוגה באופן קבוע וממש אהבתי את זה! ואז הקורונה הגיעה, וכמו כולם, גם אני הייתי צריך להעביר שיעורים באינטרנט ולשמור על תקשורת עם היוגים, המתאמנים, דרך מסכים ומפגשים במרחבים פתוחים.

עכשיו אנחנו באמת סקרנים: איך עשית את המעבר בין יוגה ואנתרופולוגיה לטכנולוגיה, וספציפית לעבודה כאן בנובה? 

יחד עם זה שלימדתי ותרגלתי יוגה, התחלתי ללמוד לימודי הסמכה בתחום ה Cyber Security, ורציתי לצבור קצת ניסיון בעולם האמיתי, בתעשיית הטכנולוגיה. הצטרפתי לחברת מיקור חוץ דרכה עבדתי בעיקר עם נובה, מה שהיה בדיעבד "עקומת הלמידה" המדהימה שלי. להיות חלק מנובה זה להיות בחזית הטכנולוגיה, יש צורך להתמודד עם עבודה תחת לחץ, אבל גם דגש גדול על לעמוד בקצב ולהתמיד בפיתוח כישורים.

לעתים קרובות, אני נזרק אל "מים עמוקים", אבל עם חברי הצוות ועם המהנדסים המנוסים שאני עובד איתם, אני אף פעם לא מרגיש לבד. הם מנחים אותי, אני יכול להיעזר בכל אחד מהעובדים מתי שאני צריך. מרגישים את זה שיש כאן מאמץ קבוצתי אמיתי.

לאחר שנה של עבודה כעובד במיקור חוץ, נובה רצו שאני והקולגה שלי, איוון, נצטרף במשרה מלאה, שבאמת נהיה חלק מהמסע של נובה. כשקיבלתי את ההצעה - התרגשתי, בכנות. ההזדמנות לגדול עם נובה הייתה דבר שאי אפשר לוותר עליו. אז, בדצמבר 2023, הפכתי להיות עובד נובה במשרה מלאה!

ומהו הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בעבודה שלך?

אני אוהב לעבוד עם מחשבים, ומאז שהייתי בן 13 בערך, בניתי לעצמי את המחשבים האישיים שלי. תמיד נהניתי להיות בסביבה בה אני יכול לפרק ולהתעסק עם מכשירים, רק כדי לראות מה עלולות להיות הסיבות לתקלות שבהם. בנוסף, העבודה בעולם הכושר גם הוכיחה לי שאני אוהב לעבוד עם אנשים. התפקיד הנוכחי שלי בנובה מאפשר לי להנות מהטוב שבשני העולמות - לפתור בעיות ותקלות ביחד עם אנשים מוכשרים, הצוות שלי.

יש עוד משהו שבעינייך ייחודי לנובה?

הקולגות שלי כאן בנובה, פשוט נעים לעבוד איתם. כולם מסורים ומחויבים מאוד למטרות שלהם. הידע העשיר והתשוקה שכולם חולקים מעוררים השראה ושומרים על מוטיבציה להמשיך וללמוד. השילוב בין כל הדברים האלה גם מעודד ודוחף לצמיחה אישית ולהתמדה בקריירה.

כיצד לדעתך תורם צוות ה- IT למשימה של נובה כחברה?

צוות ה- IT מוודא שהתהליכים הפנימיים של החברה פועלים בצורה חלקה. בעצם, עם צוות IT יעיל שיש לו גישה לפתרון בעיות, שאר עובדי נובה יכולים לעשות את מה שהם צריכים בראש שקט. אנחנו כל הזמן מחפשים בעיות או תקלות שעלולות לצוץ ואנחנו נוקטים בצעדים יזומים למנוע אותן, או למנוע מהן להפריע לצוותים או עובדים אחרים בהמשך. אם בעיות או תקלות כלשהן מונעות ממישהו לבצע את העבודה שלו, אנחנו מוצאים פתרונות במהירות ומתעדים את הכל, כדי להבטיח שנוכל לעזור שוב בצורה יעילה יותר, בעתיד במידת הצורך. 

איך קרה שאתה מציע שיעורי יוגה לקולגות בנובה?

בעבר, צברתי ניסיון בלימוד ותרגול יוגה ועבדתי בחברות שרצו שהעובדים שלהם יהנו מ"קצת בריאות". זה היה שונה, זה לא קהל הסטודיו הטיפוסי, אבל אהבתי את האתגר ואת הקצב החדש. בימים הראשונים שלי בנובה, שוחחתי עם החברים לעבודה ושיתפתי אותם בחיים שלי מחוץ לעולמות הטכנולוגיה, כולל בתשוקה שלי ליוגה. קרן מה- HR שמעה על זה והציעה: "למה שלא נביא את היוגה לנובה?"

הייתי בעד זה - כלומר, לדבר על יוגה, לתרגל אותה וללמד אותה, היה כבר חלק ממני. התחלנו לתכנן, לברר מתי ואיפה, ובדיוק ככה, מצאתי את עצמי מגלגל מזרוני יוגה, עם הקולגות כאן בנובה! הכל הסתדר, הכל הלך מהר יותר משציפיתי. אני חושב שזו חוויה מדהימה, שמציעה קצת רוגע בימים העמוסים שלנו.

וואו, לגמרי! אתה זוכה לפידבקים על השיעורים שאתה מעביר?

הפידבקים היו חיוביים עד עכשיו: העובדים גילו סקרנות, שאלו שאלות והתעניינו לאחר השיעור. שאלות כמו: "איך אפשר לשפר תנוחה ספציפית?" או "איפה אפשר למצוא שיעורים מקוונים טובים, כדי להשלים את המפגשים השבועיים שלנו?" זה מראה לי שהם לא רק משתתפים, אלא שהם באמת מעוניינים לשלב יוגה בחיים שלהם - ומדהים לראות את זה. להוסיף מעט בריאות פיזית ליום העבודה שלנו זו מעין נקודות איזון שמשמחת אותי באופן אישי. זה מתגמל, באמת, לראות איך המתיחה העדינה ותשומת הלב יכולות להתחיל לשנות את האופן שבו אנחנו ניגשים ליום שלנו, במשרד ומחוצה לו..

ולסיום, האם אתה מרגיש שנובה מעודדת אותך להמשיך לעבוד ולהשפיע גם בתחומים נוספים?

נובה מתקדמת באופן החיובי ביותר, בין אם זה באמצעות מיקומה בתעשיית המוליכים למחצה בתחום המטרולוגיה, ובין אם מדובר בנכונות לשמירה על הסביבה, או המסירות של נובה לעובדים ולקהילות שלה - אז תמיד יש כאן הזדמנויות להשפיע! נובה מעודדת אותי להמשיך להתקדם ולצבור עוד ידע בכל הקשור ל- IT, כדי שאוכל לסייע טוב יותר לצוות שלי.

חוץ מזה וביחד עם נובה, אני פועל לצמצום טביעת הרגל הפחמנית, אני מתנדב באירועים השונים המציעים עזרה ופתרונות חדשניים בתחום. אני משתתף באירועים הפנימיים של נובה במידת האפשר, וחשוב לי להיות פעיל בחיזוק הקהילה שלנו.

אהרון - תודה רבה! המסע שלך מחובב כושר למדריך יוגה ולטכנאי Help Desk במקביל, ממחיש את החשיבות של איזון ובריאות ביומיום שלנו. אנחנו מעריכים את המסירות שלך ואת הבחירה לשתף את הקולגות והאנשים שסביבך בכוח הטרנספורמטיבי של היוגה. כל אלה, ללא ספק מעשירים את החיים במשרד, מחזקים את עבודת הצוות שלנו ושמים דגש על החשיבות של הרווחה ההוליסטית.

'חודש האישה של נובה 2024' היה חגיגה גדולה של כוח והעצמה נשית, עם מגוון פעילויות מרתקות ואירועים שנכנסו ללב של כולנו. לא רק בישראל, גם בנובה ברחבי העולם, התקיימו פאנלים דינמיים לצד דיוני שולחן עגול משמעותיים - אשר הפכו למרחבים של שיתוף רעיונות ומקור עוצמה לכלל עובדי החברה. בנוסף, במדיה החברתית, שיתפנו בחוויות, בתובנות, בנקודות המבט ובסיפורים המדהימים של העובדות היקרות שלנו, שלגמרי מעוררים השראה! הסיפורים ממש כאן לפניכם:

נועה שנער-רון, סמנכ"לית שיווק

Noa Shinar Ron, VP Corporate Marketing

נועה, איך את מיישמת את עקרונות ההעצמה הנשית בצוות שלך?

"חשוב לי שחברות הצוות שלי יצליחו ויתקדמו, ואני מעריכה את החיים האישיים שלהן לא פחות מההישגים המקצועיים שלהן. אני מעודדת אותן לצאת מאזורי הנוחות שלהן, ואני מציעה חונכות וייעוץ להמשך הקריירה ולהתפתחות מקצועית. אני תומכת בלמידה המתמשכת של חברות הצוות באמצעות קורסים חיצוניים והכשרה, כאלה שמעודדים אותן בנוסף להתחבר עם עמיתים בתעשייה.

אני מקפידה על שוויון בין כל חברי הצוות - אך מכירה גם באתגרים הייחודיים שנשים עלולות להתמודד איתן. חשוב לי באופן אישי, ליצור סביבה בה כל העובדות והעובדים יכולים לפרוח."

נועה שנער-רון, סמנכ"לית שיווק, חברת 'פאנל יום האישה' בנובה ישראל

------------------------------------------------------------------------

טינג צ'ן, מהנדסת שירות

Ting Chen, Service Engineer

טינג, איך האהבה שלך לרובוטיקה כילדה, תרמה למסלול הקריירה שבחרת - בהנדסת מכונות, והובילה אותך לנובה?

"כילדה, גדלתי על סדרות אנימציה על רובוטים והן גרמו לי לחלום על בניית רובוט משלי בעצמי. מה שהוביל לכך שרציתי לדעת עוד על בניית רובוטים, ועל הדרך גיליתי גם כישרון למדע ולתכנות. הבחירה בהנדסת מכונות כהתמחות במכללה, הייתה עבורי התקדמות טבעית. תוך כדי עבודה על פרויקט רובוטיקה במכללה, הבנתי ששיתוף פעולה ותקשורת הם שני כישורים חיוניים ביותר. נהניתי מאוד לשתף ולצבור חוויות - והרגשתי כמה זה חשוב, לעולם שלי ובכלל.

חיפשתי עבודה בחברה בינלאומית שבה אוכל להציע בחופשיות הצעות לשיפור ולתרום באופן משמעותי מהרעיונות שלי לסיעור המוחות. זו הסיבה שבחרתי לעבוד בנובה, בה אני רואה עד כמה הצוות שלי מעריך תקשורת פתוחה ושיתוף פעולה!"

טינג צ'ן, מהנדסת שירות

------------------------------------------------------------------------

שרה אוקאדה, מנהלת שיווק מוצרים

Sarah Okada, Product Marketing Director

שרה, שתפי אותנו בתובנות שלך: איך נשים יכולות לקיים מסלול קריירה דינמי ומוצלח, בנוף הטכנולוגי הקיים ובעולם טכנולוגי שאינו מפסיק מתפתח?

"כמו רוב תעשיות הטכנולוגיה, תעשיית המוליכים למחצה מתאפיינת במחזורי פיתוח טכנולוגיים מהירים. מבחינתי, להישאר מעודכנים בשינויים המתרחשים כל הזמן, זה חיוני למסלול קריירה דינמי, ולהצלחה בו, כמובן. לעיתים קרובות, התקדמות הטכנולוגיה מובילה לדרישות טכניות מחמירות יותר ואתגרי תהליך ייצור הדורשים פתרונות חדשניים - שיכולים ליצור הזדמנויות מדהימות להעשרה וצמיחה בקריירה.

אי אפשר לעקוב אחר כל החדשנות בכל התעשייה כמובן, לכן אני ממליצה לכל אחת להתמקד בתחומים שהכי מעניינים אותה: להשתתף בכנסים טכניים, לקרוא פרסומים רלוונטיים, לעקוב אחר תכנים ברשתות החברתיות, להצטרף לקבוצות רלוונטיות המעדכנות ומתעדכנות בהתפתחויות בתחום. חפשו הזדמנויות ללמוד. עשו כל שאתן יכולות כדי להפוך למומחיות בתחום העיסוק שלכן."

שרה אוקאדה, מנהלת שיווק מוצרים, חברת 'פאנל יום האישה' בנובה ארצות הברית

------------------------------------------------------------------------

רואי דיי, ראש צוות טכנולוגיות יישומים

Rui Dai, Application Tech Lead

רואי, מי הן הנשים שהיו עבורך מודל לחיקוי? נשים שנתנו לך את הכוח וההשראה להמשיך בקריירה בסביבה טכנולוגיה?

"במבט לאחור על מה שמשך אותי לעולם הטכנולוגיה, אני מבינה שלא הייתה רק אישה אחת או שתיים שנתנו לי השראה לאורך הקריירה: למעשה, קבוצה שלמה של נשים במדע ובטכנולוגיה הפכה למודל לחיקוי עבורי והשפיעה על הבחירות שלי. בהיסטוריה של המדע, יש כל כך הרבה נשים מוכשרות ומבריקות שפרצו את גבולות הידע, לפעמים מבלי לקבל את ההכרה הראויה להן.

אותן מדעניות, פתחו דלתות לנשים כמוני, ובעצם אפשרו לנו להמשיך בקריירה שבה הכישרון והידע חשובים יותר מאשר להיות גבר או אישה. העבודה בתחום הטכנולוגי מתאימה לי, מכיוון שכאן "שופטים" אותי על סמך הכישורים שלי ולא על-פי המגדר שלי. זו הסיבה שבחרתי להיות חלק מפאנל 'יום האישה' של נובה, רציתי לשתף את הסיפור שלי, בתקווה להיות בעצמי מודל לחיקוי, עבור "נשות נובה" ונשים אחרות."

רואי דיי, ראש צוות טכנולוגיות יישומים, חברת פאנל 'יום האישה' בנובה סין

------------------------------------------------------------------------

ולנטינה סרטיק, מהנדסת כימיה

Valentina Sertic, Chemical Engineer

ולנטינה, מה הדבר שמניע אותך להמשיך בקריירה בתעשיית הטכנולוגיה?

"גיליתי את עולם הטכנולוגיה בעקבות הסקרנות המולדת שלי, והוקסמתי. זה הוביל אותי להירשם לבית ספר לכימיה טכנית, וסלל את דרכי לקראת לימודי הנדסה כימית. במהלך הלימודים השתתפתי באופן פעיל בפעילויות סטודנטים שונות, כמו 'האגודה להתייעלות אנרגטית ופיתוח חומרים חדשים'.

הייתי גם חלק מצוות התחרות של 'פורמולה סטודנט', שנתנה לי את ההצצה האמיתית הראשונה שלי לאופן שבו פועלת תעשיית הטכנולוגיה - משיתוף פעולה בין מחלקות ומהנדסים שונים ועד ליצירת המוצר הסופי. הניסיון הזה הבהיר לי שהעתיד שלי טמון בטכנולוגיה!

לאחר שעבדתי כמה שנים כיועצת למעבדות וכאנליסטית מעבדה, הבנתי שלעזור לאחרים לבחור את הציוד הטוב ביותר עבור המעבדות והתהליכים שלהם, זה דבר שהתלהבתי ממנו. בסופו של דבר, החלטתי לעבור לחו"ל, מארץ מולדתי - קרואטיה, לגרמניה, כדי לקדם את הקריירה שלי, בכיוון שהרגיש שתואם יותר את השאיפות שלי. זו הסיבה שאני מרגישה ברת מזל על כך ש"נחתתי" בתפקיד של מהנדסת כימיה במחלקת הבדיקות כאן בנובה!"

ולנטינה סרטיק, מהנדסת כימיה, משתתפת ב'דיון השולחן העגול של יום האישה' בנובה גרמניה

------------------------------------------------------------------------

הירים קים, רכזת שירות בכירה

Hyerim Kim, Senior Service Coordinator

הירים, מאז שהתחלת לעבוד בנובה בשנת 2019 ועד היום - מה היו המכשולים הגדולים שהתמודדת איתם, ומה עזר לך להתגבר עליהם?

"מאז שהחלתי לעבוד בנובה, המכשולים שהתמודדתי מולם היו בעיקר כאלה שנבעו משינויים בניהול, והם נראו מאיימים בהתחלה. יחד עם זאת, אותם המכשולים הפכו לאבני דרך עבורי, ותרמו להתפתחות האישית והמקצועית שלי.

טיפחתי את היכולת לסמוך על עצמי יותר ואת תחושת האחריות האישית שלי, למדתי לנהל באופן עצמאי את המשימות והזמן שלי. באמצעות הצבת מטרות ושיתוף פעולה עם הצוות שלי, שיפרתי את היכולת שלי לפתרון בעיות, כשבראשי הפתגם: "תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאני לא יכול לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול, ואת החוכמה לדעת את ההבדל ביניהם". במקום להתעכב על הבלתי נשלט, אימצתי את ההזדמנות להניע שינוי ולקדם את היכולות שלי.

התמיכה והדגש של נובה על תקשורת פתוחה וחיובית היו חשובים מאוד במסע הזה! הם הראו לי עוצמה והעצמה - ואת הערך האמיתי שלהן, באמצעות עבודת צוות. גישה זו לא רק שאפשרה לי להתגבר על אתגרים, אלא גם פתחה דלתות ללמידה וצמיחה מתמשכת."

הירים קים, רכזת שירות בכירה, חברת 'פאנל יום האישה' בנובה קוריאה

אין גאות וגאים מאיתנו לראות עוד ועוד נשים מובילות שינוי, בתחומי המדע, הטכנולוגיה ובכלל. תודה לכן, "נשות נובה", על העשייה, ההשראה והשיתוף - ויותר מהכל, על היותכן חלק משמעותי ובלתי נפרד מנובה. 'חודש האישה' שמח!

אייל שריד, מהנדס מערכת בנובה לא חשב שחודשיים של עבודה בדרום קוריאה יתאימו לו - מה הוא יעשה זמן רב כל כך, רחוק מהמשפחה? אבל, עם הליווי והתמיכה של נובה, וחשוב מכך - עם אשתו והבנות שהצטרפו אליו לכל התקופה, הנסיעה יצאה לפועל, ובגדול! אייל ביצע הטמעת מכונה מעבר לים ועל הצד הטוב ביותר, בזמן שמשפחת שריד נהנתה מקיץ בלתי נשכח ביעד מרתק, בדרום קוריאה! בראיון, משתף אותנו אייל בחוויות שלו:                                              

אייל, ספר לנו קצת על עצמך: כמה זמן אתה עובד בנובה? באיזה תפקיד?

אני מהנדס מערכת בנובה מזה כשנה וחצי, בקבוצת ה- SA.

לפני כשבעה חודשים נשלחתי מטעם נובה ללקוח משמעותי בדרום קוריאה, להטמעת מכונה חדשה שפותחה כאן בנובה.

נשמע מרתק! איך בעצם זה קרה? ביום בהיר אחד, הבוס שלך ניגש אליך ואמר: "יש לנו משימה בדרום קוריאה, אנחנו צריכים מישהו שיבצע את ההטמעה שם, אבל, זו לא נסיעה של שבוע, מדובר בחודשיים" - איך קיבלת את זה?

התגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה שזה נראה קצת "פחות שייך", ובכל זאת שלחתי הודעה לאישתי "מה דעתך על חודשיים בדרום קוריאה?" היא ענתה לי מייד: "אני מוכנה להתחיל לארוז! אין מצב שאתה מוותר על זה". חודשיים בדרום קוריאה זו התנתקות משמעותית, ואני כנראה הייתי מעדיף להישאר בארץ, אבל ההתלהבות של אישתי סחפה גם אותי והחלטנו ללכת על זה.  

בגלל שמדובר על תקופה ארוכה, שמעבר לסטנדרט של שבועיים-שלוש, אז המעבר הוא ביחד עם המשפחה. אנחנו משפחה גדולה עם ילדים גדולים וזו גם הסיבה שלא ממש האמנתי שזה רלוונטי לנו, יש לי שישה ילדים, בין הגילאים שנתיים עד 19 עם שלל עיסוקים ומחויבויות.

וואו, איך הגיבו הילדים כשהם שמעו על הנסיעה לראשונה?

הרעיון עלה קצת לפני הקיץ, ומייד שיתפנו אותו עם הילדים הגדולים. הנסיעה בעצם הפכה לרלוונטית יותר מבחינתי ברגע ששלושת הילדים הגדולים אמרו לנו שעם כל הכבוד לדרום קוריאה, יש להם תוכניות אחרות, הם נשארים בארץ, אבל אנחנו מוזמנים לנסוע. את הילדות הצעירות לא ממש שאלנו, אבל כן "שיווקנו" להן את הנסיעה כחוויה מיוחדת שבוודאי תהיה מאתגרת אבל גם בלתי נשכחת. אישתי, כמו שכבר אמרתי, מאוד רצתה שניסע, וההתלהבות שלה השפיעה גם על הבנות. בסופו של דבר, זה באמת יצא לפועל וכעבור פחות מחודש מצאנו את עצמנו על המטוס בדרך לדרום קוריאה.

איך הייתה הנחיתה שלכם בדרום קוריאה?

נחתנו בדרום קוריאה אחרי טיסות ארוכות וקיבל את פנינו גשם זלעפות ונהג נחמד עם שלט שנובה שלחה ולקח אותנו לדירה שלנו. הגשם למעשה ליווה אותנו לאורך כל התקופה. יולי-אוגוסט הם חודשים גשומים חמים ולחים מאוד בדרום קוריאה. אני פחות הוטרדתי ממזג האוויר אבל אשתי והבנות שהסתובבו הרבה בעיר בהחלט הושפעו ממנו. זו חוויה מיוחדת להיקלע כמעט מדי יום לגשם חזק בחודשי הקיץ, ובהחלט הוסיף לחוויה יוצאת הדופן.

המעבר כמשפחה למזרח הרחוק הוא קיצוני - האנשים ברחוב אינם דוברי אנגלים ברובם, הריחות שונים, התרבות שונה, האפליקציות חדשות, הכול חדש. הצוות בישראל תמך בנו במעבר, וקבלת הפנים של הצוות בנובה קוריאה הייתה מדהימה! בשבת הראשונה שלנו בדרום קוריאה הם שלחו לנו סלסילה ענקית מלאה בפירות טעימים. זה ריגש אותנו מאוד. בהמשך, כשגילינו מהו מחיר הפירות בקוריאה (לא זול...) זה ריגש אותנו אפילו יותר. היה לנו סדר גודל של קצת פחות מחודש להיערך לנסיעה הזו, והם ממש עטפו אותנו ודאגו שכל המעבר יהיה חלק ונעים.

חוץ מזה, עוד כשהיינו בארץ, יצרנו קשר עם בית חב"ד בסיאול, והם סיפרו לנו שהם מארגנים קייטנה בשבועיים הראשונים של יולי - אז אמרנו: "יאללה, מעולה, במקום קייטנות בארץ, קייטנה בדרום קוריאה" אז בשבועיים הראשונים הילדות היו בקייטנה, וככה אנחנו נחשפנו לקהילה, ולמשפחות הישראליות והיהודיות שנמצאות בסיאול. זה לגמרי נתן לנו הרגשה טובה יותר והקל עלינו את ההגעה למקום החדש. במהלך השהות שלנו בקוריאה התחברנו גם למשפחות ישראליות וגם למשפחות מקומיות, דרך כל מיני מפגשים מעניינים ובלתי צפויים שהיו לנו. זה מאוד הוסיף לחוויה. היה לנו מקרה מיוחד בו הלכנו ברחוב עם הבת הקטנה שלנו, ועצרה אותנו אישה וביקשה לצלם אותה למותג האופנה שלה. סיפרנו לה שאישתי צלמת ומספר ימים לאחר מכן אישתי צילמה עבורה הפקת אופנה עם התינוקת הקוראנית שלה והבת שלנו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת עבורן והן בקשר עד היום.

היו עוד דברים שעזרו לכם?

האמת שכן! אשתי פתחה קבוצת וואטסאפ, קראנו לה 'שורדים בקוריאה', משחק מילים של שם המשפחה שלנו, 'שריד'. היא צירפה לקבוצה משפחה וחברים, ובעצם שיתפה באופן כמעט יומיומי בדברים שהיא עושה. יצא שכך גם אני התעדכנתי וזכיתי להצצה לחיים שלהן בזמן שאני עסוק בעבודה, וחשוב מזה - היא יצרה לעצמה ולנו סוג של מעטפת כזאת, כל הזמן חיבקו אותנו מהארץ והיו מרותקים מהסיפורים.

איזה רעיון מקסים!

כן, במסגרת הדבר הזה, היא ביקשה ממני לכתוב משהו לקבוצה. היא אמרה לי: "כדאי שתספר לכולם מה אתה עושה, כדי שהם יבינו" -  כי זה באמת מאוד קשה להסביר מה אנחנו עושים כאן בנובה. אז כתבתי, והתגובות היו מפרגנות ונרגשות - אין ספק שהעשייה והמצוינות של נובה מעוררות התפעלות.

איזה כיף! ואיך הסתדרתם עם התרבות החדשה בדרום קוריאה? אוכל, כשרות...?

אנחנו שומרים כשרות, וכבר בארץ החלטנו שכנראה נהיה צמחוניים בתקופה הזו - והיה לנו ממש טוב עם זה. חיינו בעיקר על פירות, ירקות, דגים קטניות וטופו. היצע הפירות והירקות היה מצומצם יחסית, אבל פיצו על כך שלל הדגים הטריים שיכולנו לקנות במחירים זולים מאוד. ההתעסקות עם האוכל כמשפחה שומרת כשרות בקוריאה היא סיזיפית ולוקח זמן עד שמתרגלים אליה - אם לא מבשלים אז אין לנו מה לאכול! אי אפשר להנות משלל המסעדות המיוחדות שנמצאות בכל פינה, ואי אפשר לקנות שום דבר מוכן כמו בארץ. כשנכנסנו לסופר, כמות המוצרים שיכולנו לקנות הייתה מאוד מצומצמת. לאט לאט אישתי הבינה מהם חומרי הגלם שנכונים לנו ולמדה להכין מהם אוכל טעים. לאורך כל התקופה הבנות היו הולכות ומחפשות מוצרים עם סימון של כשרות בחנויות. זה נהפך לסוג של משחק. לעיתים רחוקות הן מצאו סימן כזה ושמחו מאוד.

הייתם מוכנים לזה?

התארגנו מראש והבאנו הרבה אוכל מהבית, ולחודשיים זה יחסית היה בסדר. עברנו לבית אחר תוך כדי השהות שלנו, והייתה איזו פאשלה קטנה, ממש אי הבנה מצערת: סגרנו עם בעל הבית שאנחנו משאירים את המזוודות אצלו ליומיים ויוצאים לטייל, אבל על תכולת המקרר כנראה לא מספיק התעכבנו, אז הוא פשוט... ניקה את המקרר!

אוי לא!

השארנו מן הסתם את כל האוכל במקרר ארוז יפה, והכל נעלם... סתם ככה זה לא היה משנה לנו, אבל זה היה אוכל כשר בדרום קוריאה... לכן היה קצת יותר קשה לקבל את זה, אבל גם על זה התגברנו.

יש עוד חוויות שתוכל לשתף אותנו בהן?

יומיים אחרי שהגענו, נשברה לנו העגלה של הבת הקטנה שלי! לא היה לנו רכב, ולא היו חנויות למוצרי תינוקות בכל האזור, ולא ידענו מה אנחנו עושים עכשיו בלי עגלה? הצטרפנו לקבוצה של ישראלים בדרום קוריאה, ובחור ישראלי, שלא הכרנו לפני, מצא לנו מיד עגלה באתר של יד שנייה. הוא קנה את העגלה ודאג להביא לנו אותה - ממש לפני כניסת שבת! הערבות ההדדית הזו ריגשה אותנו. לשמחתנו, פגשנו משפחות מאוד נחמדות שהיו ברילוקיישן בדרום קוריאה ואנחנו בקשר איתן עד היום.

במקרה אחר, גילינו שהמשטרה שמה על הבית שגרנו בו, שלט שאומר שהבית אינו חוקי להשכרה ושאנחנו צריכים להתפנות ממנו! כאן כבר נעזרנו בצוות ה- HR של נובה, שעזרו לנו למצוא חלופות. התחושה הזו שאנחנו לא לבד בשום שלב היא משמעותית מאוד ונוסכת ביטחון, במיוחד כשעוברים לגור בארץ כל כך שונה תרבותית.

זה כבר ממש "שורדים בקוריאה", אבל אנחנו שמחים שהכל הסתדר! מה בלט במיוחד בחוויה שלך, מבחינה מקצועית?

יחד עם הצוות של נובה, גם כל אנשי ה- Site הקוריאני, באמת עזרו לנו ותמכו בנו עם כל מה שרצינו, עם כל שאלה או בקשה שהייתה לנו - אז ממש הרגשנו שאנחנו במקום טוב ושאנחנו לא לבד. זה גם היה אחד החששות שלנו לפני שהגענו, שבאיזשהו שלב נרגיש שאנחנו לבד. בייחוד עם כל מה שקשור לאשתי והבנות, פשוט פחדנו שנרגיש פחות טוב בסביבה החדשה. אבל למזלנו, הרגשנו טוב לאורך כל התקופה, ונהנינו לחקור את התרבות החדשה והמרתקת.

מאחר שידעתי שהמשפחה שלי מרגישה טוב, יכולתי להתמסר כל כולי לעבודה באופן מלא, והייתה לי תחושת סיפוק גדולה גם ברמה המקצועית. העבודה הייתה מרתקת ומאתגרת - הצלחנו להטמיע מערכת חדשה, הרגשתי שהנוכחות והעשייה שלי היא מאוד משמעותית. הרגשתי שאני מבצע דברים שהם מאוד חשובים, ואפילו מהותיים, להצלחה של נובה.

בהחלט! ולסיום, איך היית מסכם את החוויה הייחודית שלך - של עבודה במקום חדש, בארץ זרה, כשהמשפחה לצידך?

ביומיום עבדתי מהבוקר עד שעות הערב המאוחרות. היינו נפגשים בעיקר בשבתות, כי עבדתי גם בימי שישי וראשון, וזאת כדי לשמור את ימי החופש שלי לשתי חופשות מרוכזות. זכינו לטוס יחד לשלושה ימים לאי ג'ג'ו שנמצא בין קוריאה ליפן, ונחשב לפלא עולם, ולעוד יומיים טיול בשמורת הטבע סרוקסאן היפייפיה. בזמנים בהם עבדתי אישתי והבנות יצאו כמעט כל יום להסתובב ברחבי סיאול והתפעלו מאוד מהעיר השוקקת הזו - הן הגיעו לארמונות, לשווקים, לכפר עתיק, לאקווריום, גן חיות, בריכת שחייה, לונה פארק ענק שהקוראנים מגיעים אליו לבושים במדי בית ספר מיוחדים ועוד המון חוויות.

אני מרגיש שהנסיעה הזאת נתנה לי הזדמנות טובה להתמקצע בצורה יעילה ומהירה, ולהכיר אספקטים בעבודה שלא הייתי נחשף אליהם אם לא הייתי ממש שם, בדרום קוריאה. אין ספק, שבסופו של דבר, כשהמשפחה שלך לצידך ועטופה מכל כיוון אפשרי, זה מאפשר לך לעבוד ביעילות ולהצליח להתמקד בעבודה. בעיני, זה "שילוב מנצח"! ברגע שלמשפחה שלך טוב, וכולם שמחים, ומרגישים שהם חלק ממשהו גדול - זה מאפשר גם לך לפרוח, לצמוח ולהצליח.

בזמן שצוות ה- CTO Advanced Technology של Nova פורץ דרך בעולם הכימיה, ג'סיקה באוקנכט, מהנדסת כימיה וחלק בלתי נפרד מהצוות, שוברת את הסטיגמות ואת המחסומים של נשים - בכימיה בפרט ובתחומי ה- STEM(מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) בכלל! ג'סיקה שיתפה אותנו במסע המקצועי שלה, ביומיום של אחד הצוותים היצירתיים ביותר של נובה, בתובנות שלה כ"אישה בעולם של גברים" ובדברים שהיא למדה על ביטחון עצמי וקריירה. לכבוד 'יום האישה הבינלאומי', תפסנו את ג'סיקה לשיחה קצרה ומרתקת, והראיון המלא כבר כאן! 'יום האישה' שמח:

היי ג'סיקה! לפני שנתחיל, תוכלי בבקשה לספר לנו על המסע שלך איתנו בנובה?

כן, בשמחה! המסע שלי בנובה התחיל כשסיימתי ללמוד וקיבלתי את התואר השני שלי בכימיה. המחויבות של נובה לחדשנות היא מה שמשך אותי לעבוד בחברה, ממש התרגשתי להצטרף לצוות ה- CTO Advanced Technology. ההזדמנות להשתלב בצוות חדש שהוקם לאחרונה, ולעבוד על פרויקטים שמשלבים בתוכם את הטכנולוגיה המתקדמת בשוק, הייתה בעיניי הזדמנות שאסור לוותר עליה!

כיף לשמוע! תוכלי להרחיב קצת על העבודה שלך ושל הצוות?

אנחנו מתמקדים ב"פריצת גבולות האפשר בעולמות הכימיה" אם נקרא לזה ככה, ולאורך הדרך נאמר לנו במפורש שאנחנו צריכים "לחשוב מחוץ לקופסה", וזה גם מה שאנחנו עושים. אנחנו בוחנים כל הזמן שיטות וטכנולוגיות לפיתוח מוצרים ופתרונות חדשניים, החל משכלול תהליכים קיימים ועד לטכניקות פורצות דרך. אנחנו רואים בכל פרויקט שלנו הזדמנות להשפיע באופן משמעותי ובמגוון תחומים.

חוץ מזה, תמיד תמצאו ביומן שלנו משבצת זמן בה כולנו מתכנסים לסיעור מוחות. רוב הפעמים, לחבר צוות אחד יש רעיון, בעוד לחבר צוות אחר יש את הניסיון שייקח את הרעיון לשלב הבא - אנחנו מתבססים על המומחיות והרעיונות אחד של השני כדי לפתח טכנולוגיות חדשות. עם כל פרויקט אנחנו שואלים את עצמנו: "מה התעשייה שלנו צריכה?" "האם יש כבר טכנולוגיה שמאפשרת לעשות את זה טוב יותר או מהר יותר?" ו"איך אנחנו יכולים לפתח את הטכנולוגיה הזו?" בנוסף, כדי להבטיח שהפרויקט באמת יצא לפועל ועל הצד הטוב ביותר, אנחנו זקוקים לתמיכתם ועזרתם של קולגות ממחלקות שונות בחברה - וזה בהחלט הופך את העבודה למגוונת יותר. 

וואו, נשמע שגם יצירתיות היא חלק בלתי נפרד מהעבודה היומיומית המגוונת שלכם!

כן, בהחלט. מרגש אותי לעבוד ככה ולהרחיב הידע שלי בדרך כזו. למדתי המון באוניברסיטה, אבל יצא שנושאים רבים סקרנו בקצרה בלבד. כאן בנובה, יש לי את ההזדמנות "לצלול עמוק יותר", אל תוך תחומים ספציפיים, בהתאם לפרויקטים שאנחנו עובדים עליהם. בעיניי, זה מסע מרתק המשלב למידה מתמשכת והתפתחות מקצועית.

ואיך זה מרגיש לעבוד בצוות שכזה?

מה שמאפיין את הצוות שלנו הוא שיתוף פעולה, תמיכה הדדית ותשוקה משותפת לחדשנות. אנחנו גם באמת אוהבים לחשוב ביחד! אנחנו קרובים מאוד כצוות, אנחנו יודעים להעריך את התרומה הייחודית של כל אחד מחברי הצוות, אנחנו מטפחים תחושה של אחדות ברמה המקצועית ואפילו ברמה האישית.

אני מאוד מעריכה את זה שכולנו יכולים להיות עצמנו למרות שאנחנו אנשים מאוד שונים, וזה בהחלט מוסיף גם ליצירתיות שלנו. חוץ מזה, קורה כמובן שדברים לא מסתדרים, ואז תמיד יש לנו שוקולד כדי להרגיע את העצבים... 😊

שוקולד תמיד עושה את העבודה! כמהנדסת כימיה וכאישה ב"עולם של גברים", איך ההרגשה? במה תוכלי לשתף אותנו מהניסיון שלך בעבודה עד כה?

כשהתחלתי לעבוד, ידעתי שאני עומדת להגיע אל סביבה שהיא גברית ברובה, ותהיתי אם ייקחו אותי ברצינות או אם הרעיונות שלי ייפסלו מהר יותר כי אני אישה. אבל העבודה שלי כאן בנובה הפכה לחוויה מעצימה! נובה ללא ספק מטפחת תרבות של הכלה ומעודדת נקודות מבט שונות וייחודיות.

אמנם התעשייה אולי "נשלטת" או מנוהלת על-ידי גברים, אבל מעולם לא הרגשתי שאני שווה פחות בגלל המגדר שלי. אני מרגישה שהצלחתי לפרוח בתחום, לתרום באופן משמעותי לפרויקטים ושהקול שלי מוערך. בשנה האחרונה הוכחתי שלמגדר אין שום תפקיד כשזה מגיע לתשוקה, מסירות ומומחיות. התמקדתי בפיתוח המתמשך של הכישורים שלי וסירבתי לתת לדעות קדומות להפריע לי.

תוכלי לשתף אותנו בחוויה שלך, כזו שזכורה לך במיוחד, כמהנדסת כימיה בנובה?

אחד הרגעים הטובים ביותר שהיו לי כאן היה כשהמנהל שלי והמנהל שלו בירכו אותי על העבודה שלי והדגישו כמה הם שמחים שאני חלק מהצוות שלהם! חוץ מזה, אני מאוד מחוברת לנובה ולעובדים כאן. בכל פעם שאני צריכה עזרה מישהו תמיד שם כדי לעזור לי - לא רק חברי הצוות שלי, גם עובדים ממחלקות אחרות.

בשיא הכנות, מהניסיון שלי ומהעבודה כאן בנובה, וגם בהתבסס על המקום בו נמצא העולם בימינו, אני לא מרגישה שיש "משרות גברים" ו"משרות נשים". כשנמצאים בסביבה הנכונה, סביבה שתומכת בך ומחבקת את מי שאת - המגדר הוא לא פקטור.

אכן מילים חזקות. לסיום, יש לך עצה לנשים בתחילת דרכן, ששואפות לקריירה בכימיה, או באחד מתחומי ה- STEM?

כן, העצה שלי היא 'תאמיני בעצמך'. תאמיני בעצמך ולעולם אל תתני לאף אחד אחר להגדיר את היכולות שלך. בתחומי ה- STEM שפע של הזדמנויות לנשים, יש לנו מקום לשגשג ולעשות את כל ההבדל. אם אתן רק בתחילת הדרך, חפשו מנטורים, טפחו את הכישורים שלכן ואל תפחדו לפרוץ גבולות. נקודת המבט הייחודית והתרומה שלכן חשובות כפי שלא ניתן לתאר. העולם זקוק לנשים בתחומי ה- STEM ושלא תחשבו אחרת, אל תאפשרו למישהו לגרום לכן לחשוב אחרת.

גיל דלגדו ד"ר לפיזיקה וסמנכ"ל טכנולוגיה מתקדמת של נובה באגף מטרולוגיית של חומרים, משתף את האתגרים בדרך להצלחה, החל ממחסומי שפה, היעדר השכלה פורמלית, ומחסור במודלים לחיקוי בעולם הפיזיקה. היום, הוא משתמש בסיפור ובתשוקה שלו לא רק למקם את נובה בחזית ההתקדמות הטכנולוגית, אלא גם לעורר אנשים אחרים מקהילות שאינן מקבלות ייצוג הולם ולעודד אותם ללמוד פיזיקה ולפתח קריירה בתחום.

גיל, הסיפור שלך באמת מעורר השראה. נתחיל בהתחלה. ספר לנו קצת על הרקע שלך.

נולדתי בעיירה קטנה מאוד במקסיקו וקשה היה שם להשיג חינוך פורמלי איכותי.

כשהייתי בן שבע, המשפחה שלי עברה לארה"ב כדי שאבי יוכל למצוא עבודה.
לאורך השנים משפחתי היגרה הלוך ושוב בין ארה"ב למקסיקו, כך שנכנסתי ויצאתי מבתי ספר שונים כל הזמן. רק כשעברתי למקסיקו סיטי כשהייתי בן 14 ונרשמתי לתיכון למדתי בבית הספר בקביעות כלשהי. כתוצאה מכך הייתי בפיגור גדול ברוב הנושאים.

כיוון שמדע ומתמטיקה תמיד משכו ועניינו אותי במיוחד ולמרות שהייתי בפיגור, עבדתי קשה כדי להדביק את הפער.

רוב התלמידים סביבי כבר למדו גיאומטריה, טריגונומטריה ואלגברה ואני אפילו לא שמעתי על המקצועות הללו קודם לכן. ובכל זאת לימדתי את עצמי אלגברה ועבדתי במרץ כדי לשפר את כישורי המתמטיקה שלי, והשקעתי שעות רבות נוספות כדי ללמוד מחוץ לבית הספר.

אני זוכר רגע מרכזי אחד בחיי: ההרצאה הראשונה שלי בפיזיקה. מאותו יום, התמקדתי בפיזיקה. התחום הזה התחבר לסקרנות הטבעית שלי ולתחומי העניין של ילדותי וזה הדליק בי אש של התלהבות אדירה. אז ההרצאה הזו הייתה חשובה כי היא שינתה את מהלך חיי והייתה מכרעת בעיסוקי בפיזיקה כקריירה.

איזה מסע מדהים! ספר לנו קצת על הרקע החינוכי שלך לאחר התיכון

המורה שלי לפיזיקה בתיכון ראה את הפוטנציאל שלי ועודד אותי להמשיך לתואר בפיזיקה. הוא הציע לי ללמוד בקולג' בארה"ב מכיוון ששם היו ההזדמנויות החינוכיות הטובות ביותר. הקשבתי לו והגעתי לארה"ב אחרי התיכון.

הלימודים במכללה בארה"ב היו מאוד יקרים, ולא זכיתי לסיוע כספי או מלגות כי לא למדתי בתיכון בארה"ב. הייתי צריך לעבוד בשלוש עבודות כדי לעמוד בהוצאות המכללה שלי, אבל זה לא הספיק.

אחרי כמה שנים של לימודים, הייתי עמוס בהלוואות סטודנטים והחלטתי להצטרף לחיל הים שם עבדתי כחשמלאי תעופה על גבי נושאת מטוסים ובסופו של דבר הפכתי לקפטן.

בזמן שנהניתי מחיי בארה"ב, הייתי טעון געגועים הביתה, אז חזרתי הביתה למקסיקו כדי להתחתן עם אהובתי משכבר הימים.

לאחר סיום השירות שלי בחיל הים, בזמן שאשתי הייתה בהריון עם ילדנו השני, החלטנו שנינו להתחיל ללמוד באוניברסיטה.

זה היה מאתגר מאד ללמוד כשיש לנו שני ילדים קטנים, אבל העבודה הקשה שלנו השתלמה.

ההשקעה שלי התבטאה בזה שקיבלתי את תואר הסטודנט המצטיין שנתיים ברציפות. בסופו של דבר סיימתי תואר ראשון ושני מ-UC Fresno ואחר כך, Ph.D.המשכתי והשלמתי לימודים בפיזיקה מ-UC Davis.

האם אתה יכול לספר לנו קצת יותר על התקופה בה למדת לתואר השני והדוקטורט שלך? שמענו שזו הייתה תקופה בה נפקחו לך העיניים לנושא תת הייצוג של הקהילה ההיספאנית בארה"ב בתחום הפיזיקה

כן, זה נכון, זו הייתה חוויה מאירת עיניים. בזמן שעבדתי על התואר השני שלי ב-UC Fresno, הבנתי מהר מאוד שאני הסטודנט ההיספני היחיד בתוכנית. עשיתי קצת מחקר וגיליתי שבמהלך 30 השנים האחרונות הייתי אחד מחמישה היספנים שסיימו את התוכנית לפיזיקה. וכשבדקתי את שיעור הבוגרים ממוצא מקסיקני לדוקטורט בפיזיקה, יש, בממוצע, רק חמישה בוגרים בשנה.

הרגשתי גם שיש אפליה כללית כלפי היספנים במדעים, במיוחד בפיזיקה. אבל אני חושב שזה בין השאר בגלל שיש כל כך מעט מודלים לקבל מהם השראה בתחום. המגמה הזו יכולה להשתנות אם נצליח לגייס יותר היספנים לתחום.

אני יודע שיש הרבה כישרון בקהילה ההיספאנית וחשוב לחשוף את הצעירים לתחומי המדע כדי להגדיל את אחוזי הנרשמים ללימודים מתקדמים במדעים.

אז לקחתי על עצמי תפקיד, לשמש כמנטור ללימודי פיזיקה לתלמידים ממוצא היספאני. ניסיתי לספר לכמה שיותר חברים ומכרים על ההזדמנויות הקיימות, להגביר את המודעות. ואני תמיד נרגש לשמש כמנטור עבור מישהו ששוקל קריירה בפיזיקה. דרך החונכות הזו ועם הרבה הסברה אנחנו יכולים להתחיל לראות שינוי בתחום.

התמיכה שלך בפיזיקאים לעתיד ראויה להערצה. עכשיו ספר לנו קצת על העבודה שלך בנובה.

כיום אני משמש כסמנכ"ל פיתוח טכנולוגיה מתקדמת בחטיבת מוצרי מטרולוגיה של חומרים. בתפקיד הזה, אני מוביל את החזון הטכני של החטיבה ומפות הדרכים לפיתוח טכני. זה באמת מרגש אותי כי תמיד הייתי חיפשתי אתגר בעבודה שלי, ואני נהנה להיות בחוד החנית של התעשייה. אני אוהב לעבוד על הבעיות הכי מאתגרות שרוב האנשים לא היו לוקחים על עצמם. זה מה שהופך אותו למרגש. התפקיד הזה מציב לי אתגרים מרתקים מדי יום כשהצוות שלי ואני מחפשים ליצור טכנולוגיות חדשות ב-XPS, XRF, SIMS ומטרולוגיה של קרני רנטגן.

איך היית מתאר את התרבות בנובה?

מאז שאני כאן מאד התרשמתי עד כמה כולם ממוקדים בהשגת המטרות שלהם. כל חברי הצוות פועלים יחד לטובת השגת יעדי החברה על מנת להבטיח שנישאר בחזית התעשייה שלנו. לא רואים כזו רמה של גיבוש בהרבה חברות, אז זה היה מאד מרענן. כולם מחפשים ללא הרף פתרונות נועזים שיצעידו אותנו קדימה.

המחויבות של נובה לגייס ולקדם כישרונות חסרי ייצוג מושכת גם אותי. אני רואה ביום יום איך התקבלה כאן מחויבות ברורה לגיוון ולהכלה, וכמי שתומך בקהילה ההיספאנית המיוצגת בחסר, זה אומר הרבה. הערכים של החברה עולים בקנה אחד עם הערכים שלי בהקשרים אלה, שכן אני מאמין שהמגוון שלנו ברקע האישי ובנקודות המבט שלנו רק גורמים לנו להיות חזקים יותר כצוות.

זה נשמע שנובה מתאימה לך מקצועית. עכשיו לשאלה אישית: איך נראים החיים שלך מחוץ לנובה?

אשתי, הילדים והנכדים שלי מאוד חשובים לי. אני אוהב לבלות איתם כמה שיותר זמן.

מבחינת תחביבים, כיליד מקסיקו זה טבעי שאני אוהב כדורגל ואפילו נהגתי לשחק כדורגל עד שפציעה השביתה אותי. אבל אני עדיין נהנה לצפות בספורט. אני גם נהנה לטייל והולך לעתים קרובות ככל שאני יכול. אשתי ואני נהנים להיות בחוץ, אז טיולים רגליים מאפשרים לנו לצאת החוצה ולבלות יחד.

לסיכום, איזו עצה תהיה לך למישהו שרוצה להמשיך בקריירה בפיזיקה?

חפשו מנטורים מעולים. מנטורינג זה דבר חשוב מאין כמותו ויכול לתת תובנות שאולי לא יתקבלו מכיתת לימוד או מספר לימוד במכללה. במיוחד עבור אלה מקהילות עם יצוג חסר, החונכות חשובה, נותנת להם תקווה ועידוד. אל תפחדו לפנות אל מנטורים פוטנציאליים; רבים מוכנים לתת מזמנם ועצותיהם כדי לעזור לדור העתיד של המנהיגים בתחום.

זה מאתגר ומרגש להתחיל לעבוד במקום עבודה חדש ולהכיר טכנולוגיות חדשניות לעבוד איתן. אבל כשפותחים את יום העבודה הראשון בנובה, יחד עם קולגה שגם לה זה היום הראשון בחברה ולעבוד איתה באותו המשרד ולגלות שיש לכן טעמים והעדפות דומים- זה מרגש עוד יותר! כך בעצם התחילה החברות של קיילי ורייצ'ל, ממש במקביל למסע המקצועי שלהן. כך הן גם הפכו את העבודה היומיומית של שתיהן למתגמלת ומהנה יותר. בראיון המיוחד שערכנו עם קיילי ורייצ'ל, הן משתפות ומספרות לנו את הסיפור שלהן:

ספרו לנו קצת על המסע האישי שלכן, רגע לפני שהצטרפתן לנובה.

קיילי: בשנים האחרונות עבדתי כמומחית SCM ומתכננת לוגיסטיקה בתעשיות כמו קמעונאות אופנה ומוצרי חשמל ביתיים. העבודה המגוונת בתעשיות שונות היא יתרון גדול, ככה בעצם למדתי להכיר ולהתמצא בתהליכים רבים. הייתי אחראית על פיקוח רכש חומרים ותיאום ותכנון לוגיסטי, ועם הניסיון שצברתי פיתחתי מיומנות חשובה נוספת - לתאם ולעבוד בשיתוף פעולה עם צוותים אחרים.

רייצ'ל: לפני שהתחלתי לעבוד כאן, עבדתי ב- Sensata Technologies Korea, שהיא חברה גלובלית לייצור חיישנים. עבדתי שם כמומחית שירות לקוחות במשך ארבע שנים, ונהניתי לקחת חלק בניהול שרשרת האספקה ולטפל בתהליך כולו - מההזמנה ועד למסירה, דרך התחזית וניהול ההכנסות.

ומה גרם לכן להתעניין בתחום המוליכים למחצה?

קיילי: תמיד הייתי מרותקת לטכנולוגיה ולאופן שבו היא מחוללת מהפכה בחיינו, לכן רציתי לעבוד בחברה מובילה בתחום. גיליתי עניין בתחום עוד בזמן שעבדתי במשרה הקודמת שלי, עם מוצרי חשמל - שם קיבלתי את ההזדמנות "להיכנס לעובי הקורה" ולעבוד עם לוחות מעגלים מודפסים הקיימים במכשירים אלקטרוניים. ממש הופתעתי לגלות איך שבבים קטנים מסיליקון מסוגלים להפעיל את הסמארטפונים, המחשבים ואת אין-ספור המכשירים בהם אנחנו משתמשים כל יום. אני אוהבת גם את העובדה שאני יכולה ללמוד, להתפתח ולתרום להתפתחויות המרגשות בתעשייה הזו.

רייצ'ל: החברה הקודמת שעבדתי בה התפצלה מ- Texas Instruments, אחת החברות המרכזיות בתעשיית המוליכים למחצה. במהלך מגפת הקורונה, נתקלתי באופן אישי בבעיות מורכבות הקשורות באספקת מוליכים למחצה, והרגשתי שהתחום הזה יהיה שחקן מרכזי עבור כל עסק בעתיד.

איך נראה יום עבודה טיפוסי שלכן?

קיילי: היום שלי מתחיל בדרך כלל עם מעבר על מיילים כדי לזהות משימות או עדכונים דחופים. לאחר מכן, אני מגדירה את סדר העדיפויות שלי ויוצרת לעצמי רשימה של משימות. אני מתחילה עם ההזמנות של הלקוחות ומוודאת שהן אכן מתאימות ללוחות הזמנים שלנו. זה אומר לבדוק את הכל פעמיים, לוודא שההזמנות מדויקות, ולאחר מכן לתאם עם המטה ולוודא שיש לנו את המוצרים במלאי. אני גם משתתפת בפגישות צוות, עובדת עם צוותים שונים, ועורכת שיחות עם השותפים שלנו. חשוב לי לוודא שגם מבחינה לוגיסטית אנחנו מבצעים את העבודה ברמה הגבוהה ביותר.

במהלך יום עבודה טיפוסי אני משוחחת עם עמיתים לעבודה, מתאמת עם צוותי המחסן, ומסנכרנת בין המחלקות השונות בחברה. תקשורת חלקה, בזמן הנכון היא קריטית, זה מה ששומר שכל הגורמים בתהליך ההזמנה מסונכרנים היטב וזה מבטיח שנמשיך להתקדם באותו הכיוון. התפקיד שלי דורש מהירות תגובה וגמישות, לצד מחויבות גדולה להעניק שירות ברמה גבוהה ללקוחות שלנו.

רייצ'ל: ימי העבודה שלי סובבים סביב בדיקת הבקשות וההזמנות של הלקוחות, ארגון משלוחים, הזמנות חלקים וטיפול בכל מה שקשור ליצירת ההכנסות שלנו.

תוכלו לספר לנו קצת על ההצטרפות לנובה? איך הרגשתן במהלך ההשתלבות בתפקיד החדש?

קיילי: הייתה לי חוויה מצוינת בתקופת ההצטרפות, ואני מאוד מעריכה את קבלת הפנים החמה ואת התמיכה שקיבלתי עם המעבר וההשתלבות בתפקיד החדש. לילי וסוניל מצוות משאבי אנוש, דאגו לי לתוכנית מקיפה שכללה הכל - החל מהכרות עם מדיניות החברה, ההטבות לעובדים ועד לתרבות והערכים של נובה. ממה שחוויתי עד עכשיו, תקשורת פתוחה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות בנובה, וזה בא לידי ביטוי בפגישות הצוות השבועיות ופגישות החברה הרבעוניות.

ללירן, המנהל שלי, היה תפקיד משמעותי כשרק הצטרפתי לנובה, ההדרכה והתמיכה שלו עזרו לי ללמוד את המערכות והתהליכים של נובה, והוא היה קשוב וזמין לכל שאלה שלי כעובדת חדשה. גם היום, אנחנו מתכנסים לפגישות אישיות שעוזרות לי להבין את ההתקדמות שלי ואת המקומות בהם אני יכולה להמשיך להשתפר. בנוסף, אני אסירת תודה על קבלת הפנים החמה שקיבלתי מכל העובדים כאן, שעזרו לי להשתלב בצוות ולהבין את התפקיד שלי בצורה יעילה יותר.

שמענו ששתיכן הצטרפתן לנובה באותו יום ושאתן אפילו עובדות באותו המשרד! איך זה השפיע על החברות שלכן?

קיילי: כן, רייצ'ל ואני התחלנו לעבוד בנובה באותו היום ובאותו המשרד וכך מהר מאד נוצרה גם חברות אישית ביננו! החברות שלנו היא נכס אמיתי בעיניי. יש לנו חיבור טוב, אנחנו בוטחות זו בזו, וזה משפיע לטובה גם על התקשורת וגם על עבודת הצוות. שתינו נהנות לתרום להצלחה של נובה, ושתינו מחויבות לשמור על איזון נכון בין עבודה לחברות.

רייצ'ל: זו פעם ראשונה שיש לי חברה לעבודה שהתחילה לעבוד באותו היום בדיוק! אנחנו גם באותו גיל ויש בינינו קשר טוב. העבודה באותו חדר השפיעה באופן טבעי וחיובי על החברות שלנו, אפילו יש לנו הרגל קפה משלנו, כל בוקר לפני העבודה. אני מרגישה שזכיתי שפגשתי את קיילי, ואני מאמינה שהחברות בינינו תמשיך להתחזק.

ומחוץ לעבודה - האם יש לכן תחביבים או תחומי עניין משותפים שהפכו אתכן לחברות קרובות יותר?

קיילי: כן, שתינו אוהבות אוכל גורמה! מאז שהצטרפנו לנובה, כל הפסקת צהריים היא הרפתקה קולינרית - אנחנו חוקרות מסעדות מעניינות ומקומות מגניבים בסביבת המשרד, ואחר כך אנחנו מדרגות את הממצאים שלנו. זו דרך מעולה לאזן בין עבודה לפנאי וגם לשחרר קצת מתח. זה לא רק מחזק את הקשר בינינו, אלא גם נותן לנו את האנרגיה שאנחנו צריכות כדי להתמודד עם העבודה, אנרגיה טובה ומחודשת.

רייצ'ל: אנחנו מתכננות גם לצאת ביחד בערב, להמשיך לחקור יחד מסעדות שוות!

נובה ידועה בעבודת צוות כחלק מהתרבות שלה. איך זה משפיע על העבודה ועל הצמיחה המקצועית שלכן?

קיילי: שמעתי כל כך הרבה דברים טובים על התרבות של נובה לפני שהצטרפתי והכל התגלה אמיתי! כמו שציינתי קודם, זו זכות גדולה לעבוד עם צוות תומך ולצד מנטור שתמיד מוכן לתת משוב או עצה, אני מרגישה שזה נתן "פוש" רציני לצמיחה המקצועית שלי. זה עזר לי לבנות את הביטחון שלי ולקחת על עצמי משימות ואתגרים חדשים, בנחישות גבוהה במיוחד.

קיילי, לוגיסטיקה הוא תחום דינמי שמתפתח כל הזמן. איך את מתעדכנת לגבי המגמות והשיטות המובילות בתעשייה?

קיילי: תחום הלוגיסטיקה הוא מכלול עצום של שינויים, וחשוב מאוד להישאר מעודכנים עם כל הקשור למגמות ושיטות. הדרך שלי להישאר בעניינים כוללת שילוב של מתודות: כרגע אני מתעמקת בהכשרת CIPM (Certified Planning and Inventory Management), שעוזרת לי להבין לעומק ולהרחיב את הידע בכל הקשור לניהול לוגיסטיקה ומלאי. אני גם מקפידה תמיד להשאר עם "האצבע על הדופק", קוראת תוכן ממקורות שונים כמו ה- Weekly Trade ו- Supply Chain Dive, וגולשת באתרים ובלוגים מובילים העוסקים בלוגיסטיקה.

רייצ'ל, האם תוכלי לשתף באנקדוטה, חוויה או בסיפור מעניין על משהו שקרה לך כאן בנובה?

רייצ'ל: שבוע אחרי שהתחלתי לעבוד בנובה, הייתה לנו פגישה גלובלית מקוונת של ה- SSBO (Service Sales Business Operations), בה השתתפו כל צוותי השירות שלנו מרחבי העולם.

כעובדת חדשה, קיבלתי משימה - להכין שקופית המציגה את עצמי בפני חברי הצוות. אני חייבת להודות שזה הלחיץ אותי, בגלל שלא עשיתי משהו כזה במקומות עבודה קודמים. אבל הצוות קיבל אותי בחום, והחוויה כולה הפכה להזדמנות נהדרת להתחבר ולהכיר אחד את השני טוב יותר! זה תמיד יישאר בעיניי כזיכרון מאוד חיובי.

ומהו הדבר הטוב ביותר מבחינתכן בעבודה כאן?

רייצ'ל: הפוטנציאל לנסיעת עסקים מרגש אותי, ללא ספק. מלבד זמן שהעברתי במכירות בחו"ל, כחלק מהתפקיד בחברה הקודמת שעבדתי בה - מעולם לא הייתה לי הזדמנות אמיתית לנסיעת עסקים, מה שהיה מעט מאכזב בעיניי. לכן אני מצפה לזה ממש כאן בנובה.

קיילי: עבורי, הדבר הטוב ביותר הוא התרבות השיתופית והמפרגנת. מהשלבים הראשונים שלי בתהליך הריאיון הרגשתי את זה. הייתה תחושה חזקה של עבודת צוות ובלטו המטרות המשותפות של חברי הצוות.

האם מישהו מהעובדים כאן בנובה הפך למקור השראה או לדמות בולטת במסע הקריירה שלכן?

רייצ'ל: אני מאוד מעריכה את מיכל בניפלה לומברוזו. הראיון השלישי שלי ארך כ-30 דקות והיא הייתה המראיינת. למרות האינטראקציה הקצרה, לגמרי עברו האנרגיות והתשוקה שלה, כמנהיגה נשית אמיתית כאן בחברה. השיחה בינינו השאירה אותי עם תחושה שאם קיימים הכישורים, המוטיבציה והיכולות הנכונות, גם לי יהיו הזדמנויות חדשות במהלך הדרך, וממש כאן בנובה.

שמתי לב גם שבאופן יזום, נובה מתעדפת גיוס של נשים לעבודה - ואני רואה בזה צעד חיובי קדימה. לדעתי, מיכל מייצגת את העובדה שאין גבול למה שניתן להשיג בנובה, והיא אפילו הייתה גורם חשוב בהחלטה שלי להצטרף לצוות.

איזו עצה תוכלו לתת לכל מי ששוקל קריירה בנובה?

רייצ'ל: אם אתם לא פרואקטיביים, הקריירה החדשה שלכם עלולה להיות מאתגרת. אבל, אם אתם אנשים פרואקטיביים שרוצים ללמוד ולחקור דברים חדשים - תופתעו לטובה משפע ההזדמנויות כאן.

קיילי: העצה שלי היא להיות פתוח לשינויים ולשמור על ראש פתוח באופן תמידי בכל הקשור ללמידה מתמשכת. נובה פועלת בתעשייה דינמית, שבה היכולת להתאמה והחתירה אל עבר החדשנות הן מפתח להצלחה. לוגיסטיקה וניהול שרשרת אספקה הם תחומים שמתפתחים כל הזמן, בזמן שטכנולוגיות ומגמות חדשות ממשיכות לצוץ באופן קבוע. לכן, אני מדגישה שוב כמה חשוב להישאר פתוחים לשינויים, להיות מוכנים לקבל רעיונות וטכנולוגיות חדשים, ולהישאר מחויבים ללמידה מתמשכת ולצמיחה.

רייצ'ל וקיילי היקרות, אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזאת - ולצד הצלחה והמשך צמיחה מקצועית, לאחל לכן שנים רבות של חברות. כיף לנו שהצטרפתן אלינו לנובה (ועוד באותו היום!), מעריכים אתכן ואת העבודה שאתן עושות, וגאים לקחת חלק במסע הקריירה המרגש של כל אחת מכן.

דורה חולמיאנסקי, אלעד שלייפר, אייל כהן, הדס ענבר, סמדר פרבר ויעל  קורצוויל שגב הם אנשי מחקר ואנשי המחר. פיזיקאים בהכשרתם, שקיבלו החלטה משמעותית בקריירה שלהם, ויצאו לדרך חדשה: מהמעבדה של האקדמיה אל חזית הטכנולוגיה של התעשייה. כינסנו את כולם יחד כדי לשתף בחוויות שלהם ולדבר על הכל.

האקדמיה נחשבת לחממה בטוחה ומאתגרת לפיזיקאים מבריקים.
מאיפה הגיע בכלל הרעיון לעזוב את האקדמיה ולמצוא עבודה בתעשייה?
 

אלעד: כשנמצאים בגבעת רם, הרבה פעמים האקדמיה קורצת לנו כך שפחות יוצא לנו לטעום ממה שקורה שם בחוץ, בתעשייה. שמעתי בעבר ש"המחקר נמצאת אך ורק באקדמיה", זו דעה שאני לא מסכים איתה בכלל, ולי באופן אישי, אופי העבודה באקדמיה פחות התאים. לא רציתי כל היום לכתוב גרנטים, לחפש כסף כי רציתי להיות רוב הזמן Hands-On על המחקר. למרות שבדיעבד, אלה דברים שאפשרו לי את התפקיד הראשון שלי בנובה. אבל היתרון הגדול שהיה לי במעבר לנובה הוא שיש תקציבים ואני יכול לעסוק במחקר שלי בלי לדאוג לכל מה שמסביב כי נובה מספקת את המעטפת הזו.

יעל: במהלך התואר השני עשיתי מחקר מרתק, עבדתי על מכשיר מסוים ורציתי לבנות משהו משמעותי, רציתי שממחר אני ארגיש שאני עושה טוב בעולם- ובאקדמיה, זה לא בדיוק הכיוון שהולך בהגדרה, לא משקיעים בזה, וחיפשתי מקום בו הדברים עובדים אחרת.

סמדר: אני חושבת שפשוט לא מצאתי את התשוקה שבי להמשיך לדוקטורט. היו לי מחשבות והתלבטויות, אבל בסופו של דבר, היה לי ברור שאני מכאן, מהאקדמיה- ממשיכה לתעשייה.

אז קיבלתם את ההחלטה המשמעותית ועברתם לעבוד בתעשייה - האם המעבר עמד בציפיות שלכם?

דורה: אני חיפשתי שילוב של שלושה פרמטרים: היכולת להימצא בסביבה חברתית טובה המכבדת את הזמן הפרטי של העובדים, להימצא בסביבה שמאפשרת התקדמות מקצועית וכמובן, לעבוד עם אנשים טובים. והאמת היא, שאת שלושת הפרמטרים מצאתי כאן בנובה.

הדס: בדיוק, דורה הגיעה לכאן בהריון מתקדם, וקיבלו אותה לעבודה - שזה בעיניי אומר משהו ממש טוב על החברה ומוכיח שהפרמטרים שדורה ציינה קיימים בפועל. אני הגעתי לכאן אחרי שחברים טובים שלי עבדו בחברה, והם אלה שהמליצו לי להצטרף. המעבר מהאקדמיה לתעשייה בהחלט עמד בציפיות שלי ומעבר לזה.

יעל: מבחינתי, יש ריגוש עצום, לראות את המכשירים עליהם אנו עובדים בשימוש יומיומי, יוצאים החוצה לשוק, נמצאים בשימוש אצל הלקוחות שלנו ומשנים חיים. עבורי, הריגוש הזה גדול יותר מלשבת במעבדה ולדעת שמתפרסם מאמר שלקחתי בו חלק. 

אלעד: חבר טוב שלי בזמנו, אמר לי: "בוא, יהיה לך מעניין, תצטרף לנובה, לא תתחרט על זה"- ואני מסכים, עד היום אני לא מתחרט על זה.

האם יש חוויה אישית שזכורה לכם לטובה, מהימים הראשונים שלכם כאן בנובה?

סמדר: החוויה האישית שלי היא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי, אני מצליחה להיות עם הילדים שלי ולגדל אותם, וזה חשוב לי. מצד שני ולא פחות חשוב- אני מצליחה גם להתקדם בחברה! כן, זה נשמע מאוד עמוס אבל נובה מאפשרת לי את זה, היא רואה את העובד ואת כל החלקים בחייו. זה לא רק לאימהות, גם אבות יכולים לצאת ב- 16:00 ולאסוף את הילדים מהגן. זמן לפיתוח אישי- מה שמתאים גם למי שאין ילדים, מתקבל באהבה כאן.

יעל: אני רוצה לחזק את סמדר בתור אמא ל- 6 ילדים, נובה ממש מאפשרת לי את הגמישות בחיים שלי והשילוב בין המימוש המקצועי שלי לזה שיש לי זמן למשפחה שלי. גם ביומן של הבוס שלי יש יומיים או שלושה ימים בשבוע, אחר הצהריים, שמוגדרים כ"זמן משפחה". "הנזיפה" היחידה שקיבלתי מהיום שהצטרפתי לנובה, הייתה בעקבות פגישה שקבעתי לשעה 16:00. פשוט אמרו לי: "אנחנו משתדלים לא לעשות דברים כאלה אם זה לא ממש דחוף, כי לאנשים יש משפחה”.

ומה לגבי הפן המקצועי? במה שונה העבודה כאן ממקומות אחרים בהם עבדתם בעבר?

סמדר: מבחינה מקצועית, כמו במקומות אחרים, יש משימות שצריך לבצע ויש פרויקט שצריך להישאר במסגרת שלו, אבל בכל משימה או פרויקט יש חופש ויצירתיות, ואת האפשרות לטפח אותם לכיוונים שאני מביאה איתי. תמיד יש מקום להמציא דברים חדשים וכל רעיון חדש יכול לבוא מהעובדים ואפילו להגיע למקומות שבאמת משתמשים בו!  

אלעד: אחד הדברים שמראים ספציפית כמה נובה היא חברה שמעודדת טכנולוגיה, זו התחרות השנתית בקרב עובדי החברה, תחרות שקוראת לכל העובדים להציג רעיונות חדשים. זה ב- DNA של החברה לעודד מצוינות, רעיונות מקוריים, חשיבה מחוץ לקופסא לצד חשיבה על פיתוח וטכנולוגיה. זה לא טריוויאלי וזה לא קורה בהרבה חברות.

הדס: אנחנו מפתחים את המכונות שלנו והרבה מהטכנולוגיות שאנחנו עובדים עליהם כיום, נראה אותם עוד 8-5 שנים מיושמות בכלים של נובה. אבל יש לא מעט מקרים שבהם אני עושה משהו עכשיו שעוד חצי שנה ישפר את המכונה! לפעמים זה תוצר שיגיע לידי ביטוי תוך זמן קצר כי יש דד-ליין של כמה חודשים, או שיש בעיה כרגע במכונה שנמצאת אצל לקוח וצריך לפתור את זה- תהליך מציאת הפתרון הוא בעצם מחקר לכל דבר.
כל אתגר או בעיה שצצים הם בעצם כמו חידה שצריך לפתור ואנחנו צריכים, למצוא את הפתרון הייחודי לכל הדבר הזה- פתרון שאין באף חברה אחרת. ואני חושבת שיש לזה ערך מאוד גדול כשאנחנו פותרים את הבעיה- ולא רק שאנחנו פותרים אותה, זה מגיע למכונה שעובדת ומייצרת צ'יפים שניתן להשתמש בהם בכל מקום. בסופו של דבר, הפתרון שאני יצרתי מגיע לכל מקום, גם לטלפון הנייד הפרטי שלי לדוגמא. זה באמת עובד ואני חושבת שזה מדהים.

האם לדעתכם יש יתרונות נוספים בעבודה בנובה, שאין בשום חברה אחרת?

אלעד: אני חושב שהאווירה הטובה מורגשת מאוד. בנוסף לאווירה כאן, העובדה שהחברה היא חברה ישראלית זה יתרון. המנכ"ל הקודם היה ישראלי וגם נבחר על-ידי 'כלכליסט' מבין המנכ"לים של חברות הנמצאות במדד תל אביב 35  למנכ"ל הטוב בישראל. המנכ"ל הנוכחי הוא הוא גם כן ישראלי וצמח מתוך החברה. אני יכול, לדוגמא,  לדבר עם כולם בקפה, בכל דרג בחברה, ואני יודע שיתייחסו לדעה שלי ברצינות. זו לא חברה עם עשרות אלפי אנשים, וברגע שמתקבלת החלטה במטה שנמצא במדינה אחרת אז זה נופל עלינו אלא אנחנו כאן חלק מהמטה וזה מאפשר לנו להיות בעלי השפעה. לאווירה כזאת, יש בעיניי משמעות מאוד מאוד גדולה. תמיד הרגשתי שיש כאן התנהלות שאני מכנה "סטארט-אפית - משפחתית" וזה מה שקוסם לי בחברה. אני חמש שנים בנובה, וכיף לי וטוב לי לבוא כל יום לעבודה, וזו כנראה אחת הסיבות לכך.

יעל: אני מסכימה, אנחנו אמנם כבר לא חברה קטנה, אבל זה מקום למי שאוהב אווירה חברתית ומשפחתית- משהו שבחברות גדולות לפעמים הולך לאיבוד. גם זה שאנחנו חברה ישראלית, ההנהלה ועיקר המחקר כאן בישראל, עושה את ההבדל- בעיניי זה לא משנה רק למי שעובד בחטיבת המחקר, זה משנה לכל החברה. אם היום, אלעד (שלייפר) שעכשיו עובד בפיתוח חושב על רעיון - אז הוא קופץ בהמשך המסדרון לחטיבת המחקר, והוא יכול לממש דברים שהם מאוד עמוקים. אם לשלייפר יהיה רעיון פגז, יגידו לו "סבבה, קח 70% מהמשרה שלך ותפתח את הרעיון". אני חיפשתי מקום שיאפשר לי לפתח ולממש את הכישרונות שרכשתי ובעיניי מה שקורה כאן הוא אופטימלי.

מעורר השראה! תודה רבה לפיזיקאים הבכירים שלנו על השיתוף, על הפיתוח ועל העשייה - שמחים שעברתם לתעשייה ושמחים שאתם כאן איתנו.  

עם רקע במדעי החומר ותשוקה לחדשנות, הדרך של ד"ר שינרוי לו מתחילת ימיה באקדמיה ועד שהפכה למהנדסת אפליקציות בכירה במחלקת ה-DMD של נובה, ללא ספק מעוררת השראה עצומה. אתגרים, הישגים ומחויבות גדולה לתפקיד הם רק חלק קטן מהסיפור שלה: סיפור המשקף את הרוח הייחודית של נשים בעולמות ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה, ואף מציג את חשיבותן הגדולה של תושיה, סביבת עבודה מכילה ומגוונת ועוד.

שינרוי, תוכלי בבקשה לספר לנו קצת על עצמך?

המסע שלי בנובה התחיל מיד לאחר סיום הדוקטורט שלי במדעי החומר, ואני חלק מהצוות של נובה כבר שלוש שנים. אני עובדת כיום כמהנדסת אפליקציה בכירה במחלקת ה- DMD, בסין.

באיזה גיל גילית שאת מתעניינת בתחום המדעים?

כשהייתי בחטיבת הביניים, גיליתי את העולם הכובש של המדע! הקסם הזה היה הניצוץ הראשון, הצעד הראשון שלי לקראת תואר ראשון במדעים ובהנדסה. בסופו של דבר, המשכתי לדוקטורט באותו התחום ועשיתי צעדים משמעותיים גם במסע האקדמי וגם בקריירה המקצועית שלי.

מה תמך בך במהלך המסע המאתגר אל הדוקטורט שלך?

כבר בשלב מוקדם, בתחילת הדרך שלי באקדמיה, קיבלתי המלצה להמשיך לדוקטורט שלי, ללא בחינות - ואני מרגישה ברת מזל שזכיתי להזדמנות הזו. זו בהחלט הייתה הזדמנות יוצאת דופן, והחלטתי לאמץ את האתגר ולהשקיע במסלול הלימודים בהתלהבות גדולה. במהלך לימודי הדוקטורט שלי זכיתי גם לפגוש את בעלי לעתיד, באותה קבוצת מחקר! התמיכה ההדדית הפכה לעוגן בעיסוקים האקדמיים שלנו, מה שעזר לשנינו לסיים בהצלחה ולקבל את תעודות הדוקטורט שלנו.

האם תוכלי לספר לנו קצת גם על המסע שלך כמהנדסת אפליקציה בנובה?

צברתי ידע במדידה אופטית ובסימולציה במהלך הדוקטורט שלי, אבל, הייתה לי חשיפה מוגבלת מאוד לתחום המוליכים למחצה לפני שהצטרפתי לנובה. לא ידעתי איך נראים המודלים של כל שלב מדידה, אז התחלתי ללמוד באמצעות הורדת המודלים והספריות שהחברים שלי לעבודה פיתחו. בנוסף, הסקתי תובנות לגבי תהליכי ייצור מוליכים למחצה ממאמרים מקוונים ואינטראקציות עם לקוחות, זה תרם לי להבנת המודלים בצורה טובה יותר. 

כמהנדסת אפליקציה, מהם תחומי האחריות והאתגרים המרכזיים שעומדים בפניך?

כמהנדסת אפליקציה, אני מדי פעם מעורבת בתהליכי המכירה - וזוכה לדבר על הכלים והטכניקות העדכניים ביותר עם הלקוחות שלנו. אני גם זוכה לראות את הצד העסקי של הפעילות שלי, מה שיוצר בעיניי חווית עבודה עשירה יותר.

מה משך אותך לעבוד בנובה?

יש לי משמעת עצמית גבוהה ורציתי לעבוד בסביבת עבודה גמישה - ובנובה יש לי את האוטונומיה שאני רוצה. אני מעריכה במיוחד את הגמישות שיש לי לעבוד מהבית ואת ההתחשבות עם לוח זמנים שמותאם לצרכים שלי. 

האם היו מודל לחיקוי או מנטורים ספציפיים שהותירו חותם עלייך ועל הקריירה שלך?

ההיכרות שלי עם נובה התרחשה באמצעות תוכנית חבר מביא חבר. קלארק יאנג, שהיה חלק מהצוות של נובה במשך כמעט 3 שנים הוא זה שהכיר לי את החברה. הוא היה מנהל הקו שלי אז, והיום, הוא עבר למחלקה אחרת בזמן שאני קיבלתי על עצמי את תפקידו הקודם.

איך היית מתארת את התרבות וסביבת העבודה בנובה?

נובה היא כור היתוך מגוון של כישרונות מרחבי העולם! אנחנו זוכים לשתף פעולה אחד עם השני, לשוחח עם צוות המטה שלנו, ומדי פעם, אפילו יש לנו מפגשים אישיים פנים אל פנים עם עובדים מרחבי העולם, במהלך סדנאות והכשרות לדוגמא. השנה התמזל מזלי לעבור הכשרה במשרדי המטה בישראל, והכי כיף היה לראות שכל צוות המטה באמת נהנה ממה שהם עושים - זה אפילו ממש "מדבק"!

איך נובה תומכת בצמיחה ובהתפתחות המקצועית שלך?

בכל פעם שאני נתקלת באתגר עם האפליקציות, אני והצוות מסתנכרנים עם HQ כדי לפתור בעיות. בנוסף, נובה מציעה סמינרים מקוונים ופלטפורמות שונות כמו Metro, איתם אני יכולה ללמוד דברים חדשים ולקבל מהם תובנות שימושיות.

את יכולה בבקשה לחלוק איתנו סיפור הצלחה או הישג אישי שאת גאה בו מהתקופה שלך כאן בנובה?

הישג אחד שאני גאה בו במיוחד הוא התמיכה האינסטרומנטלית שלי בהדגמה הראשונה של מוצר ה-MMSR  אצל לקוח מוביל, שגם הובילה לקידום שלי ממהנדסת אפליקציות למהנדס אפליקציות בכירה. במשך שישה חודשים, לא רק שמנהל הקו שלי הכיר במסירות ובמאמץ שלי, אלא גם צוות המכירות של השותפים שלנו בסין. 

מחוץ לשעות העבודה, האם יש לך תחביבים מסקרנים או דברים שאת נהנית לעסוק בהם?

יש לי גישה חיובית לחיים ואנרגיה ללא גבולות, לכן יש לי מגוון של תחביבים, שאני מודה שאני לא תמיד מתמידה בהם לאורך הרבה זמן. אבל, אחד התחביבים שאני מאוד אוהבת לעסוק בו הוא תפירה.

איזו עצה היית מעניקה לנשים אחרות השואפות להיכנס לתחום ההנדסה או הטכנולוגיה?

חשוב מאוד להכיר ולהבין שהנדסה וטכנולוגיה הם תחומים שאינם בלעדיים לגברים! לנשים יש תפקיד מרכזי, וכדאי לנו למנף את היכולות והחוזקות שלנו, כמו תשומת הלב המולדת שלנו לפרטים, לדוגמא. נקודות המבט המובהקות שלנו מובילות לעתים קרובות לטיפוח של רעיונות יוצאי דופן, הנובעים מתהליכי החשיבה המגוונים שגם גברים וגם נשים מביאים אל השולחן. אז העצה שלי היא כזו: בואו נפסול כל רעיון של חוסר התאמה ונאמץ את היכולות שלנו בביטחון!

נשמע שממש כיף לעבוד איתך. לסיכום מה את הכי אוהבת בנובה?

זה קל! אני מאוד אוהבת את חופש הפעולה היצירתי שיש לי והעובדה שאני זוכה להכרה ביכולות ובכישורים שלי.

המסע של עמוס לו התחיל בנובה טאיוון, ממש עם פתיחת המשרד לפני 20 שנים בראיון מתוח ועצבני. במהלכו עמוס לא יכל לדמיין את המסע שלו בחברה בה הוא צמח למוביל טכנולוגי ופעיל במגוון הפעילויות החברתיות ובהתנדבויות שונות. זה הסיפור של עמוס לו.

עמוס, אתה עובד בנובה טייוואן כבר 20 שנה, מאז שנפתח המשרד. אז רצינו לדעת, כיצד התחיל המסע שלך בנובה? ומה גרם לך לבחור ולהישאר איתנו כאן כל כך הרבה זמן?

בשמחה! אני עדיין זוכר את היום שבו הלכתי למשרד של נובה לראיון. הייתי לחוץ בהתחלה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהתראיינתי באנגלית ועוד במבטא זר, אבל הראיון עבר בסדר והציעו לי את העבודה. נשארתי בנובה לאורך השנים כי אני אוהב את תרבות החברה, זה מרגיש כמו משפחה כאן. כולם ידידותיים ועוזרים, וכולנו עובדים יחד כדי להשיג מטרות משותפות. למדתי הרבה במהלך התקופה שלי בנובה והייתה לי הזדמנות לטייל בעולם ולפגוש אנשים מתרבויות שונות. נובה היא מקום שבו כולם מכירים אחד את השני בשמות, ואפילו המנכ"ל, כשהוא בא לבקר, יודע את השמות של העובדים.

מה לדעתך השינויים המשמעותיים שקרו במהלך הקריירה שלך בנובה, בשני העשורים האחרונים?

נובה גדלה מאוד ב-20 השנים האחרונות. כשהתחלתי לעבוד, היינו חברה קטנה, וכאן בטייוואן היינו כמה עובדים בודדים. אבל גדלנו בהתמדה, ועכשיו יש לנו משרדים בכל העולם. לצד זה, פיתחנו טכנולוגיות חדשות שחוללו שינויים בתעשיית המוליכים למחצה.

איך התפתח התפקיד שלך כמנהל טכני בנובה? האם היו אתגרים או אבני דרך משמעותיות שתוכל לשתף אותנו בהם?

התפקיד שלי כמנהל טכני התפתח מאוד במהלך השנים. בהתחלה, הייתי אחראי לכלים מדור קודם, וככל שנובה גדלה, לקחתי על עצמי יותר אחריות. כיום, אני אחראי על צוות מהנדסי שירות בשטח שמספקים שירות עבור מוצרים מדור קודם לצד שירות עבור מוצרים חדשים ומתקדמים יותר.

אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני הוא הצורך המתמיד ללמוד דברים חדשים. המוצרים והטכנולוגיות של נובה מתפתחים כל הזמן- וכדי לענות על צרכי הלקוחות, אני צריך להיות מעודכן ולהכיר היטב את הטכנולוגיות החדשניות ביותר. אתגר נוסף שהתמודדתי איתו הוא ללמוד לנהל צוות בו עובדים אנשים עם רקע שונה, המגיעים מתרבויות שונות.

היו הרבה אבני דרך בקריירה שלי ואני גאה שעזרתי לנובה לצמוח אל החברה שהיא היום. אני גאה בעבודה שעשיתי, בתמיכה בלקוחות שלנו, ובדרך שלנו לעזור להם להשיג את המטרות שלהם.

ואם היית צריך לבחור, מהו הרגע שאתה הכי גאה בו?

זה לא סוד שעבודה מול לקוחות תובעניים היא אתגר יומיומי של הצוותים שלי, אז אני מאוד גאה שקיבלנו פרס הצטיינות מ-TSMC, על פרויקט שכולנו היינו מאוד מסורים אליו, פרויקט שבמהלכו נתבקשנו להשיק את המוצר שלנו בלוח זמנים צפוף מאוד והצלחנו. אפילו המנכ"ל שלנו הגיע לביקור כדי להיות חלק מטקס הענקת הפרס!

תוכל לשתף אותנו בחוויה בלתי נשכחת או בפרויקט שעבדת עליו, במהלך הקריירה שלך בנובה טייוואן?

אחת החוויות הבלתי נשכחות שלי הייתה דווקא פרויקט מאתגר: עבדנו עם כלי לא יציב, ולמרות מאמצים רבים למצוא פתרונות, נראה שהפתרון היחיד היה להחליפו בחדש. זה היה הפתרון היקר ביותר עבור החברה, והחלטתי לעשות כמיטב יכולתי למצוא פתרון אחר. הייתי נחוש בדעתי ללמוד את שורש הבעיה בעצמי, אז פירקתי את הרכיבים של אותו הכלי במטרה לבדוק אותם והנחתי את הרכיבים והחלקים על שולחן.

לאחר בדיקה מעמיקה מצאתי את מקור הבעיה ושלחתי את המידע למפקדה. ברגע שהם קיבלו את המשוב שלי, הם הבינו שהם יכולים לתקן רכיב בודד ולשלוח רכיב חלופי חדש, מה שחוסך את הצורך בהחלפת הכלי בשלמותו. זה שימח אותי. הייתי גאה בעצמי שלא ויתרתי והצלחתי לתרום בצורה משמעותית למציאת הפתרון הזה.

איזו חוויה משעשעת הייתה לך לאורך השנים שלך בנובה?

קיימנו פגישת צוות גדולה עם כל העובדים מאסיה-פסיפיק, בתאילנד. ארוחת הערב הייתה על חוף הים, האווירה הייתה נהדרת ואחרי כמה סיבובים של משקאות, התחלנו לזרוק אחד את השני לים, כולל את המנהלים והמנכ"ל שהגיעו לפגישה! הרגשנו כמו משפחה.

איך לתפיסתך באה לידי ביטוי חוויית עבודת הצוות? 

האמת שזה קורה כאן הרבה וכשאני חושב על זה מיד עולה לי דוגמא אחת. אחד ה- FSE שלנו בטיינאן נזקק בדחיפות לרכיב שאזל מהמלאי במפעל המקומי. כדי לפתור את זה בצורה הכי יעילה שאפשר, רכז השירות שלנו גילה שהרכיב הזה קיים במחסן בשינצ'ו. רכז השירות שלח בקשה למחלקת הלוגיסטיקה, העוזר הלוגיסטי העביר את הרכיב באופן אישי לתחנת אוטובוס, ולאחר שהאוטובוס הגיע לטיינאן, מנהל האתר אסף אותו בעצמו ונתן אותו ל-FSE בשטח. זו בעיניי דוגמה מושלמת לעבודת צוות ולנכונות לעשות את מה שנדרש כדי לספק שירות מעולה, למרות האתגרים השונים.

איך נובה תמכה בהתפתחות האישית והמקצועית שלך לאורך השנים?

נובה היא מקום מצוין ללמוד מאנשים אחרים. למדתי הרבה מהקולגות שלי, בפן הטכני ועוד הרבה דברים שאינם טכניים. נובה תמכה בהתפתחות האישית והמקצועית שלי במגוון דרכים: השתתפתי בקורסי הכשרה - בתוך החברה וגם במוסדות חיצוניים. בנוסף, לאורך כל הדרך, קיבלתי את ההזדמנות לקחת על עצמי אתגרים ותחומי אחריות חדשים.

כמנהל טכני, איזו עצה היית נותן למישהו שמתחיל את הקריירה שלו בנובה או בתחום טכנולוגיית המוליכים למחצה?

העצה שלי למישהו שרק מתחיל את הקריירה שלו בנובה היא להתלהב מהלמידה. בהחלט יש הרבה מה ללמוד: היסודות של הכלים, הטכנולוגיה, תהליך ההתקנה וכל מה שקורה מאחורי הקלעים!

נובה טייוואן חוגגת 20 שנה להיווסדה, ונובה חוגגת 30 שנה להיווסדה - איך לדעתך יראה העתיד של נובה בטייוואן? 

מאז ומתמיד ראיתי עתיד מבטיח עבור נובה טייוואן, ואני נשאר איתן באמונה הזו! בזירת המוליכים למחצה, טייוואן היא שחקן משמעותי: יש כאן מספר רב של יצרנים גדולים של מוליכים למחצה, עם נוכחות חזקה בשוק, שפועלים כבר במשך מעל לשני עשורים.

נובה טייוואן משתפת פעולה בצורה אסטרטגית עם הלקוחות ויוצרת אינטראקציות הדוקות עם שותפים מגוונים מדי יום. אנחנו מקבלים תובנות חשובות מהלקוחות שלנו, שבאמצעותן יש לנו הבנה עמוקה של הצרכים הייחודיים שלהם. אנחנו מבינים את מורכבויות התהליך ותמיד שואפים לכך שנובה תתרום ביעילות לניטור התהליכים.

האם הטכנולוגיה שלנו יכולה לענות בצורה טובה על הדרישות של הלקוחות שלנו? השאלה הזו היא מקור המוטיבציה של כולנו, וזה גורם לנו לשפר בעקביות את הכלים והיכולות שלהם. כך אנחנו שואפים לסייע ביעילות ללקוחות שלנו, להתגבר על בעיות מורכבות בתהליך. 

לסיכום, מה לדעתך מייחד את נובה טייוואן? ומה הכי מרגש אותך בלהיות חלק מנובה?

נובה טייוואן מיוחדת עבורי כי היא כמו משפחה. כולם ידידותיים ותומכים, וכולנו עובדים יחד כדי להשיג מטרות משותפות. מרגש אותי להיות חלק ממשפחת נובה, כי אני יודע שאני מוקף באנשים מוכשרים שנהנים מהעבודה שלהם. אני מצפה לראות מה צופן העתיד עבור נובה טייוואן ואני מאמין שיש לנו פוטנציאל לעשות דברים גדולים.

זו מרינה, אם לשניים שעובדת מעל 5 שנים כאן איתנו בנובה במחלקת QA. יש לה חוש הומור ואופטימיות שלא רואים כל יום, יצירתיות שאין שנייה לה וגם סקרנות ויכולות למידה שעוד יביאו אותה הכי רחוק שרק אפשר. כשמרינה אובחנה עם פרקינסון היא לא נתנה לזה לעצור בעדה, כשהתפקוד בצד הימני של גופה ירד- היא הפכה לשמאלית. ואם זה לא מפתיע אתכם, אז חכו שתשמעו על התחביבים של מרינה ועל ההתמודדות היומיומית שלה שללא ספק ראויה להערצה.

מרינה, ספרי לנו קצת על עצמך.

אני בת 37, אמא למתן ויוני, בני 12 ו- 9. אני עובדת בנובה כבר מעל ל-5 שנים בתפקיד QA תוכנה ולאחרונה קודמתי לTechnical Leader, אני בודקת תוכנה בצד של ה- Server וה- Big Data. באופן כללי, הייתי מגדירה את עצמי כבחורה מאוד טכנית, סקרנית ו"נברנית בדברים", אז יוצא שאני יושבת ולומדת המון מתוך החומרים של המוצר, לומדת על המוצר לצורך התמקצעות, וגם לצורך הידע הכללי האישי שלי, וזה ככה בקטנה. עם הזמן למדתי לא מעט והתמקצעתי גם על שאר המוצרים של נובה וכעט יכולה לתרום "זוג ידיים" במידת הצורך גם לבדיקות מהצד של ה- tool, ובנוסף גם מעבירה חפיפה והדרכות לעובדים חדשים.

מאיפה מגיעה המוטיבציה הגבוהה ללמוד עוד ולחקור, אחרי חמש שנים כאן בנובה?

 כנראה שההפעלה של שתי אונות המוח גורמות לזה, זה לא סתם.

מה הכוונה?

אני ימנית מלידה, אבל צד ימין שלי פגוע, בשל מחלת הפרקינסון. כמובן שצריך להמשיך לעבוד, לתפקד, לחיות ולנהל אורח חיים רגיל, אז לימדתי את עצמי להיות שמאלית. היום אני כמעט שמאלית לגמרי.

אני לא משלימה את תהליך המעבר לצד שמאל מתוך בחירה מושכלת וזאת על מנת שצד ימין לא יתנוון לגמרי.

לפני כ8 שנים סעדתי את ההורים שלי שהיו חולים במשך תקופה מאוד ארוכה ולבסוף הם נפטרו בהפרש של חצי שנה, הייתי בלימודים, הייתי בהריון, צוק איתן תוך כדי, כך שזו הייתה תקופה של הרבה סטרס עבורי.  כשהלחץ ירד, התחלתי להרגיש חוסר שיווי משקל כשאני עומדת, מן רפיון כזה ברגל, ושייכתי את זה למשהו אורטופדי. בדיעבד, זה לא היה אורטופדי, אלה היו סימנים למחלה, פרקינסון. ומסתבר שפרקינסון מתחיל הרבה לפני ששמים לב לאיזשהו סימן חיצוני. הסימנים מתחילים כשהמוח מתנוון מספיק כדי להראות אותם.

אז בעצם בגיל 31, בתקופה מאוד מלחיצה בחיים וקצת לפני שהתחלת לעבוד במקום עבודה חדש, בנובה, אובחנת עם פרקינסון?

כן. מהרגע שהתחלתי להרגיש חולשה וייחסתי לזה משמעות ועד לרגע של האבחון עברו בערך שנה וחצי. באתרי האינטרנט של בתי החולים קיים 'איזור אישי', שנכנסים אליו ורואים את התיק הרפואי ותוצאות של בדיקות, אז אני לא קיבלתי את האבחנה מהרופא, אלא קיבלתי אותה לאיזור האישי כשהייתי לבד בבית. אני בן אדם מאוד ציני ועם הומור שחור, אז היום שבו קיבלתי את התוצאות של האבחון, החלטתי שיהיה ה'אבחונולדת שלי', ואחגוג שש השנה, בספטמבר.

היינו רוצים להגיד מזל טוב, אבל לא נגיד את זה...

לא, לא. בטח להגיד! אם אני עדיין פה כדי לצחוק על המצב, אני הרבה יותר טובה מהמחלה! כל שנה שעוברת ואני עדיין במצב של לצחוק למחלה בפרצוף ולחגוג 'אבחונולדת', אני ניצחתי עוד שנה. זו הגישה שלי.

אני בחרתי להמשיך לחיות. מצד אחד קיבלתי מחלה של זקנים בגיל 31, ומה לעזאזל עושים איתה עכשיו, כי אי אפשר לרפא אותה. אבל מהצד השני, יש לי שני ילדים קטנים בבית וצריך להמשיך לחיות, אני רק בתחילת הדרך. כשגיליתי את המחלה הייתי כביכול יתומה, מסכנה וכן הלאה, אבל להתקפל לתנוחת עובר ולהגיד "אוי מר גורלי, מה אני אעשה עכשיו?" ולבכות בחושך, זה פשוט לא באופי שלי.

מדהים! התקבלת לעבודה בערך באותו הזמן של גילוי המחלה, נכון? איך קיבלו את זה בנובה? 

בהתחלה זה היה לא רלוונטי, כי לא ראו את המחלה והיא לא הורגשה, התפקוד שלי לא ניזוק ממנה, לא הייתה שום החמרה ובעצם לא היה צורך לדבר על זה. גם בגיל 31, כבחורה צעירה, הרגשתי מן בושה כזו עם עצמי- כאילו מה, עכשיו אני אספר להם שאני "רוטטת" בשעות הפנאי?

כשהמצב החמיר והתחילו לראות את הפרקינסון כלפי חוץ, החלטתי שזה מה יש ועם זה ננצח, ואם מישהו שואל נספר לו את האמת. ובינינו? באופן כללי, די משעשע אותי לראות תגובות של אנשים. לפעמים אני נהנית מזה ועושה בכוונה.

איך באמת אנשים מגיבים? 

זה מתחיל במבט, ורק אז מגיע "מה קרה?" "את צריכה עזרה?" או "למה את צולעת?" בגישה מאוד טובה ואדיבה, באמת. וכאן זה אני הלא בסדר, אני בתור בן אדם ציני ו"רע" במרכאות, אומרת: "אה, יש לי פרקינסון". עכשיו ברור לי מה הולכת להיות התגובה, זה הולך להיות שוק. בין אם זה נובע מחוסר מודעות לזה שיש אנשים בגילי שחולים בזה, או בכלל חוסר ידע או היכרות של המחלה, או בכלל שזה חולי. כי אנשים מצפים לראות בן אדם זקן, או בן אדם חולה שהוא פקקט- ואני לא זה, ולא זה ולא זה.  

האם בנובה עשו התאמות ספציפיות כדי לעזור ולהקל עלייך בעבודה? את צריכה בכלל התאמות כאלו?

כן, עם הזמן הרגשתי שבישיבה ממושכת אני מתחילה להיתפס, דבר שקורה בעקבות המחלה. לפעמים אני צריכה לעמוד שלוש דקות, ולפעמים אני יכולה לעמוד גם עשר דקות עד שזה מסתדר- ופשוט חבל על הזמן הזה, פשוט חבל על עשר הדקות האלה. אז ביקשתי וגם קיבלתי שולחן עמידה, שולחן חשמלי שפותר את זה. לי באופן אישי זה מאוד הכרחי וזה אחלה שזרמו עם זה למרות שאף אחד לא הכיר את זה כאן לפני.

זה באמת נשמע כמו משהו שמתאים לנובה לעשות. תוכלי לשתף ולספר לנו גם על התחביבים שלך?

הפגיעה של הפרקינסון בעצם פוגעת לי בצד הימני של הגוף, אז הרעד הוא בצד ימין, החולשה והנוקשות הן בצד ימין, גם ברגל וגם ביד. וככל שהזמן עובר, או במקרים של עייפות או סטרס באותו יום, היד פחות מתפקדת, היא רועדת ויותר קשה להקליד, יותר קשה לתפקד עם העכבר, ובעצם כל פעולה יומיומית היא קשה יותר כשהיד לא יציבה. הפתרון לזה עבורי היה להשמיש את היד השניה. היום לא רק שהיא שמישה, אני גם מסוגלת לייצר איתה תכשיטים ומאוד נהנית מזה! 

זה ברמה שהתת מודע שלי התרגל לזה שיד שמאל פעילה, כך שגם בתכשיטים שאני מכינה, אני משחילה את הסוגר של השרשראות לשמאליים. עד שהעירו לי על זה לא שמתי לב לזה, זה כנראה באמת כבר בתת מודע. 

וואו, מאיפה הגיע הרעיון לייצר תכשיטים?

היה לי פרץ יצירתיות, שהרבה שנים כנראה התחבא, היה כבוי, וחיפשתי מה לעשות, עד שיום אחד נתקלתי ב- Pinterest בתכשיטים מאפוקסי. הסתכלתי ואמרתי לעצמי שזה נראה פשוט, סך הכל יש פה מנורה לציפורניים וחומר שקוף. פניתי לחברי הטוב עלי אקספרס, רכשתי את כל המוצרים שצריך, והתחלתי להתנסות. וואלה אנשים אהבו, באמת אהבו, כאילו חברים וכאלה. חברה שלי אמרה לי את חייבת לפתוח חנות ב- Etsy, "את חייבת, את חייבת, את חייבת"... אז פתחתי שם חנות. אבל צריך גם לפרסם את עצמי, לא? אז התחלתי לפרסם בפייסבוק, זה התגלגל לפליירים, וסרטונים, וגרפיקה שלמדתי ליצור, מתוך ההנאה שלי. החנות לא פרחה כי אנשים בארץ לא מכירים את הפלטפורמה לצערי הרב, אבל יש לי עמוד באינסטגרם, ו"מפה לאוזן", ופיתחתי את זה הלאה.

ככל שאני נמצאת יותר באינטרנט אני מגלה עוד ועוד גאדג'טים שאפשר לקנות, ולעשות איתם עוד ועוד דברים. אז היום זה התפתח מ"רק תכשיטים" למיתוג כוסות, בקבוקים, חולצות או טקסטיל למיניהם, שלטים... כל דבר שעולה על דעתכם, אני פה. המוטוריקה העדינה הזו גם עוזרת לי כריפוי בעיסוק- והמרפאה בעיסוק שלי ממש מופתעת מהדברים שאני מכינה! 

מהמם! תוכלי גם לספר לנו על העמוד שלך באינסטגרם, Mr.WittyBoard?

אתם יודעים מה זה Message Board? אז יש כאן דוגמא לשלט כזה שיושב אצלי על השולחן במשרד: "You never realize how weird you are, until you have a kid that acts that way", אני כל שבוע מחליפה משפטים, ויש לי קהל מעריצים מסתבר, גם מנובה וגם אנשים מבחוץ!

ויש לך עוד עמוד שעבר מתיחת פנים לאחרונה, נכון?

נכון, העמוד אליו אני מעלה את הדברים אותם אני יוצרת, הוא התחיל בתור עמוד תכשיטים בלבד ומכיוון שעכשיו הוא מכיל הרבה מעבר שיניתי את שמו והוא נקרא  Shaking Art וכל מה שמופיע בדף שלי ניתן לעריכה, לעיצוב אישי וגם לרכישה כמובן. אם תסתכלו היטב, ככל שגוללים מטה- הצילום נראה "לא וואו". ואז ככל שעולים כלפי מעלה, הצילום הרבה יותר "וואו!" ממש למדתי גם לצלם ולערוך תוך כדי.
חוץ מהתחביבים והדברים שאני עושה לכיף, אני חוקרת המון בעניין הפרקינסון. 'חיים עם פרקינסון' זו דוגמא לקבוצת פייסבוק ישראלית שנוצר מצב שאני מייעצת בה לאחרונה ותורמת מהניסיון והידע שלי. החיים עם פרקינסון או להמשיך לחיות עם פרקינסון ולהתגבר על האתגרים היומיומיים הנובעים מהמחלה, זו הדרך שבחרתי בה, וזה בהחלט אפשרי! 

מה שהכי "נראה וואו" כאן זו את, מרינה! את ההוכחה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי.