עם רקע במדעי החומר ותשוקה לחדשנות, הדרך של ד"ר שינרוי לו מתחילת ימיה באקדמיה ועד שהפכה למהנדסת אפליקציות בכירה במחלקת ה-DMD של נובה, ללא ספק מעוררת השראה עצומה. אתגרים, הישגים ומחויבות גדולה לתפקיד הם רק חלק קטן מהסיפור שלה: סיפור המשקף את הרוח הייחודית של נשים בעולמות ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה, ואף מציג את חשיבותן הגדולה של תושיה, סביבת עבודה מכילה ומגוונת ועוד.

שינרוי, תוכלי בבקשה לספר לנו קצת על עצמך?

המסע שלי בנובה התחיל מיד לאחר סיום הדוקטורט שלי במדעי החומר, ואני חלק מהצוות של נובה כבר שלוש שנים. אני עובדת כיום כמהנדסת אפליקציה בכירה במחלקת ה- DMD, בסין.

באיזה גיל גילית שאת מתעניינת בתחום המדעים?

כשהייתי בחטיבת הביניים, גיליתי את העולם הכובש של המדע! הקסם הזה היה הניצוץ הראשון, הצעד הראשון שלי לקראת תואר ראשון במדעים ובהנדסה. בסופו של דבר, המשכתי לדוקטורט באותו התחום ועשיתי צעדים משמעותיים גם במסע האקדמי וגם בקריירה המקצועית שלי.

מה תמך בך במהלך המסע המאתגר אל הדוקטורט שלך?

כבר בשלב מוקדם, בתחילת הדרך שלי באקדמיה, קיבלתי המלצה להמשיך לדוקטורט שלי, ללא בחינות - ואני מרגישה ברת מזל שזכיתי להזדמנות הזו. זו בהחלט הייתה הזדמנות יוצאת דופן, והחלטתי לאמץ את האתגר ולהשקיע במסלול הלימודים בהתלהבות גדולה. במהלך לימודי הדוקטורט שלי זכיתי גם לפגוש את בעלי לעתיד, באותה קבוצת מחקר! התמיכה ההדדית הפכה לעוגן בעיסוקים האקדמיים שלנו, מה שעזר לשנינו לסיים בהצלחה ולקבל את תעודות הדוקטורט שלנו.

האם תוכלי לספר לנו קצת גם על המסע שלך כמהנדסת אפליקציה בנובה?

צברתי ידע במדידה אופטית ובסימולציה במהלך הדוקטורט שלי, אבל, הייתה לי חשיפה מוגבלת מאוד לתחום המוליכים למחצה לפני שהצטרפתי לנובה. לא ידעתי איך נראים המודלים של כל שלב מדידה, אז התחלתי ללמוד באמצעות הורדת המודלים והספריות שהחברים שלי לעבודה פיתחו. בנוסף, הסקתי תובנות לגבי תהליכי ייצור מוליכים למחצה ממאמרים מקוונים ואינטראקציות עם לקוחות, זה תרם לי להבנת המודלים בצורה טובה יותר. 

כמהנדסת אפליקציה, מהם תחומי האחריות והאתגרים המרכזיים שעומדים בפניך?

כמהנדסת אפליקציה, אני מדי פעם מעורבת בתהליכי המכירה - וזוכה לדבר על הכלים והטכניקות העדכניים ביותר עם הלקוחות שלנו. אני גם זוכה לראות את הצד העסקי של הפעילות שלי, מה שיוצר בעיניי חווית עבודה עשירה יותר.

מה משך אותך לעבוד בנובה?

יש לי משמעת עצמית גבוהה ורציתי לעבוד בסביבת עבודה גמישה - ובנובה יש לי את האוטונומיה שאני רוצה. אני מעריכה במיוחד את הגמישות שיש לי לעבוד מהבית ואת ההתחשבות עם לוח זמנים שמותאם לצרכים שלי. 

האם היו מודל לחיקוי או מנטורים ספציפיים שהותירו חותם עלייך ועל הקריירה שלך?

ההיכרות שלי עם נובה התרחשה באמצעות תוכנית חבר מביא חבר. קלארק יאנג, שהיה חלק מהצוות של נובה במשך כמעט 3 שנים הוא זה שהכיר לי את החברה. הוא היה מנהל הקו שלי אז, והיום, הוא עבר למחלקה אחרת בזמן שאני קיבלתי על עצמי את תפקידו הקודם.

איך היית מתארת את התרבות וסביבת העבודה בנובה?

נובה היא כור היתוך מגוון של כישרונות מרחבי העולם! אנחנו זוכים לשתף פעולה אחד עם השני, לשוחח עם צוות המטה שלנו, ומדי פעם, אפילו יש לנו מפגשים אישיים פנים אל פנים עם עובדים מרחבי העולם, במהלך סדנאות והכשרות לדוגמא. השנה התמזל מזלי לעבור הכשרה במשרדי המטה בישראל, והכי כיף היה לראות שכל צוות המטה באמת נהנה ממה שהם עושים - זה אפילו ממש "מדבק"!

איך נובה תומכת בצמיחה ובהתפתחות המקצועית שלך?

בכל פעם שאני נתקלת באתגר עם האפליקציות, אני והצוות מסתנכרנים עם HQ כדי לפתור בעיות. בנוסף, נובה מציעה סמינרים מקוונים ופלטפורמות שונות כמו Metro, איתם אני יכולה ללמוד דברים חדשים ולקבל מהם תובנות שימושיות.

את יכולה בבקשה לחלוק איתנו סיפור הצלחה או הישג אישי שאת גאה בו מהתקופה שלך כאן בנובה?

הישג אחד שאני גאה בו במיוחד הוא התמיכה האינסטרומנטלית שלי בהדגמה הראשונה של מוצר ה-MMSR  אצל לקוח מוביל, שגם הובילה לקידום שלי ממהנדסת אפליקציות למהנדס אפליקציות בכירה. במשך שישה חודשים, לא רק שמנהל הקו שלי הכיר במסירות ובמאמץ שלי, אלא גם צוות המכירות של השותפים שלנו בסין. 

מחוץ לשעות העבודה, האם יש לך תחביבים מסקרנים או דברים שאת נהנית לעסוק בהם?

יש לי גישה חיובית לחיים ואנרגיה ללא גבולות, לכן יש לי מגוון של תחביבים, שאני מודה שאני לא תמיד מתמידה בהם לאורך הרבה זמן. אבל, אחד התחביבים שאני מאוד אוהבת לעסוק בו הוא תפירה.

איזו עצה היית מעניקה לנשים אחרות השואפות להיכנס לתחום ההנדסה או הטכנולוגיה?

חשוב מאוד להכיר ולהבין שהנדסה וטכנולוגיה הם תחומים שאינם בלעדיים לגברים! לנשים יש תפקיד מרכזי, וכדאי לנו למנף את היכולות והחוזקות שלנו, כמו תשומת הלב המולדת שלנו לפרטים, לדוגמא. נקודות המבט המובהקות שלנו מובילות לעתים קרובות לטיפוח של רעיונות יוצאי דופן, הנובעים מתהליכי החשיבה המגוונים שגם גברים וגם נשים מביאים אל השולחן. אז העצה שלי היא כזו: בואו נפסול כל רעיון של חוסר התאמה ונאמץ את היכולות שלנו בביטחון!

נשמע שממש כיף לעבוד איתך. לסיכום מה את הכי אוהבת בנובה?

זה קל! אני מאוד אוהבת את חופש הפעולה היצירתי שיש לי והעובדה שאני זוכה להכרה ביכולות ובכישורים שלי.

המסע של עמוס לו התחיל בנובה טאיוון, ממש עם פתיחת המשרד לפני 20 שנים בראיון מתוח ועצבני. במהלכו עמוס לא יכל לדמיין את המסע שלו בחברה בה הוא צמח למוביל טכנולוגי ופעיל במגוון הפעילויות החברתיות ובהתנדבויות שונות. זה הסיפור של עמוס לו.

עמוס, אתה עובד בנובה טייוואן כבר 20 שנה, מאז שנפתח המשרד. אז רצינו לדעת, כיצד התחיל המסע שלך בנובה? ומה גרם לך לבחור ולהישאר איתנו כאן כל כך הרבה זמן?

בשמחה! אני עדיין זוכר את היום שבו הלכתי למשרד של נובה לראיון. הייתי לחוץ בהתחלה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהתראיינתי באנגלית ועוד במבטא זר, אבל הראיון עבר בסדר והציעו לי את העבודה. נשארתי בנובה לאורך השנים כי אני אוהב את תרבות החברה, זה מרגיש כמו משפחה כאן. כולם ידידותיים ועוזרים, וכולנו עובדים יחד כדי להשיג מטרות משותפות. למדתי הרבה במהלך התקופה שלי בנובה והייתה לי הזדמנות לטייל בעולם ולפגוש אנשים מתרבויות שונות. נובה היא מקום שבו כולם מכירים אחד את השני בשמות, ואפילו המנכ"ל, כשהוא בא לבקר, יודע את השמות של העובדים.

מה לדעתך השינויים המשמעותיים שקרו במהלך הקריירה שלך בנובה, בשני העשורים האחרונים?

נובה גדלה מאוד ב-20 השנים האחרונות. כשהתחלתי לעבוד, היינו חברה קטנה, וכאן בטייוואן היינו כמה עובדים בודדים. אבל גדלנו בהתמדה, ועכשיו יש לנו משרדים בכל העולם. לצד זה, פיתחנו טכנולוגיות חדשות שחוללו שינויים בתעשיית המוליכים למחצה.

איך התפתח התפקיד שלך כמנהל טכני בנובה? האם היו אתגרים או אבני דרך משמעותיות שתוכל לשתף אותנו בהם?

התפקיד שלי כמנהל טכני התפתח מאוד במהלך השנים. בהתחלה, הייתי אחראי לכלים מדור קודם, וככל שנובה גדלה, לקחתי על עצמי יותר אחריות. כיום, אני אחראי על צוות מהנדסי שירות בשטח שמספקים שירות עבור מוצרים מדור קודם לצד שירות עבור מוצרים חדשים ומתקדמים יותר.

אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני הוא הצורך המתמיד ללמוד דברים חדשים. המוצרים והטכנולוגיות של נובה מתפתחים כל הזמן- וכדי לענות על צרכי הלקוחות, אני צריך להיות מעודכן ולהכיר היטב את הטכנולוגיות החדשניות ביותר. אתגר נוסף שהתמודדתי איתו הוא ללמוד לנהל צוות בו עובדים אנשים עם רקע שונה, המגיעים מתרבויות שונות.

היו הרבה אבני דרך בקריירה שלי ואני גאה שעזרתי לנובה לצמוח אל החברה שהיא היום. אני גאה בעבודה שעשיתי, בתמיכה בלקוחות שלנו, ובדרך שלנו לעזור להם להשיג את המטרות שלהם.

ואם היית צריך לבחור, מהו הרגע שאתה הכי גאה בו?

זה לא סוד שעבודה מול לקוחות תובעניים היא אתגר יומיומי של הצוותים שלי, אז אני מאוד גאה שקיבלנו פרס הצטיינות מ-TSMC, על פרויקט שכולנו היינו מאוד מסורים אליו, פרויקט שבמהלכו נתבקשנו להשיק את המוצר שלנו בלוח זמנים צפוף מאוד והצלחנו. אפילו המנכ"ל שלנו הגיע לביקור כדי להיות חלק מטקס הענקת הפרס!

תוכל לשתף אותנו בחוויה בלתי נשכחת או בפרויקט שעבדת עליו, במהלך הקריירה שלך בנובה טייוואן?

אחת החוויות הבלתי נשכחות שלי הייתה דווקא פרויקט מאתגר: עבדנו עם כלי לא יציב, ולמרות מאמצים רבים למצוא פתרונות, נראה שהפתרון היחיד היה להחליפו בחדש. זה היה הפתרון היקר ביותר עבור החברה, והחלטתי לעשות כמיטב יכולתי למצוא פתרון אחר. הייתי נחוש בדעתי ללמוד את שורש הבעיה בעצמי, אז פירקתי את הרכיבים של אותו הכלי במטרה לבדוק אותם והנחתי את הרכיבים והחלקים על שולחן.

לאחר בדיקה מעמיקה מצאתי את מקור הבעיה ושלחתי את המידע למפקדה. ברגע שהם קיבלו את המשוב שלי, הם הבינו שהם יכולים לתקן רכיב בודד ולשלוח רכיב חלופי חדש, מה שחוסך את הצורך בהחלפת הכלי בשלמותו. זה שימח אותי. הייתי גאה בעצמי שלא ויתרתי והצלחתי לתרום בצורה משמעותית למציאת הפתרון הזה.

איזו חוויה משעשעת הייתה לך לאורך השנים שלך בנובה?

קיימנו פגישת צוות גדולה עם כל העובדים מאסיה-פסיפיק, בתאילנד. ארוחת הערב הייתה על חוף הים, האווירה הייתה נהדרת ואחרי כמה סיבובים של משקאות, התחלנו לזרוק אחד את השני לים, כולל את המנהלים והמנכ"ל שהגיעו לפגישה! הרגשנו כמו משפחה.

איך לתפיסתך באה לידי ביטוי חוויית עבודת הצוות? 

האמת שזה קורה כאן הרבה וכשאני חושב על זה מיד עולה לי דוגמא אחת. אחד ה- FSE שלנו בטיינאן נזקק בדחיפות לרכיב שאזל מהמלאי במפעל המקומי. כדי לפתור את זה בצורה הכי יעילה שאפשר, רכז השירות שלנו גילה שהרכיב הזה קיים במחסן בשינצ'ו. רכז השירות שלח בקשה למחלקת הלוגיסטיקה, העוזר הלוגיסטי העביר את הרכיב באופן אישי לתחנת אוטובוס, ולאחר שהאוטובוס הגיע לטיינאן, מנהל האתר אסף אותו בעצמו ונתן אותו ל-FSE בשטח. זו בעיניי דוגמה מושלמת לעבודת צוות ולנכונות לעשות את מה שנדרש כדי לספק שירות מעולה, למרות האתגרים השונים.

איך נובה תמכה בהתפתחות האישית והמקצועית שלך לאורך השנים?

נובה היא מקום מצוין ללמוד מאנשים אחרים. למדתי הרבה מהקולגות שלי, בפן הטכני ועוד הרבה דברים שאינם טכניים. נובה תמכה בהתפתחות האישית והמקצועית שלי במגוון דרכים: השתתפתי בקורסי הכשרה - בתוך החברה וגם במוסדות חיצוניים. בנוסף, לאורך כל הדרך, קיבלתי את ההזדמנות לקחת על עצמי אתגרים ותחומי אחריות חדשים.

כמנהל טכני, איזו עצה היית נותן למישהו שמתחיל את הקריירה שלו בנובה או בתחום טכנולוגיית המוליכים למחצה?

העצה שלי למישהו שרק מתחיל את הקריירה שלו בנובה היא להתלהב מהלמידה. בהחלט יש הרבה מה ללמוד: היסודות של הכלים, הטכנולוגיה, תהליך ההתקנה וכל מה שקורה מאחורי הקלעים!

נובה טייוואן חוגגת 20 שנה להיווסדה, ונובה חוגגת 30 שנה להיווסדה - איך לדעתך יראה העתיד של נובה בטייוואן? 

מאז ומתמיד ראיתי עתיד מבטיח עבור נובה טייוואן, ואני נשאר איתן באמונה הזו! בזירת המוליכים למחצה, טייוואן היא שחקן משמעותי: יש כאן מספר רב של יצרנים גדולים של מוליכים למחצה, עם נוכחות חזקה בשוק, שפועלים כבר במשך מעל לשני עשורים.

נובה טייוואן משתפת פעולה בצורה אסטרטגית עם הלקוחות ויוצרת אינטראקציות הדוקות עם שותפים מגוונים מדי יום. אנחנו מקבלים תובנות חשובות מהלקוחות שלנו, שבאמצעותן יש לנו הבנה עמוקה של הצרכים הייחודיים שלהם. אנחנו מבינים את מורכבויות התהליך ותמיד שואפים לכך שנובה תתרום ביעילות לניטור התהליכים.

האם הטכנולוגיה שלנו יכולה לענות בצורה טובה על הדרישות של הלקוחות שלנו? השאלה הזו היא מקור המוטיבציה של כולנו, וזה גורם לנו לשפר בעקביות את הכלים והיכולות שלהם. כך אנחנו שואפים לסייע ביעילות ללקוחות שלנו, להתגבר על בעיות מורכבות בתהליך. 

לסיכום, מה לדעתך מייחד את נובה טייוואן? ומה הכי מרגש אותך בלהיות חלק מנובה?

נובה טייוואן מיוחדת עבורי כי היא כמו משפחה. כולם ידידותיים ותומכים, וכולנו עובדים יחד כדי להשיג מטרות משותפות. מרגש אותי להיות חלק ממשפחת נובה, כי אני יודע שאני מוקף באנשים מוכשרים שנהנים מהעבודה שלהם. אני מצפה לראות מה צופן העתיד עבור נובה טייוואן ואני מאמין שיש לנו פוטנציאל לעשות דברים גדולים.

זו מרינה, אם לשניים שעובדת מעל 5 שנים כאן איתנו בנובה במחלקת QA. יש לה חוש הומור ואופטימיות שלא רואים כל יום, יצירתיות שאין שנייה לה וגם סקרנות ויכולות למידה שעוד יביאו אותה הכי רחוק שרק אפשר. כשמרינה אובחנה עם פרקינסון היא לא נתנה לזה לעצור בעדה, כשהתפקוד בצד הימני של גופה ירד- היא הפכה לשמאלית. ואם זה לא מפתיע אתכם, אז חכו שתשמעו על התחביבים של מרינה ועל ההתמודדות היומיומית שלה שללא ספק ראויה להערצה.

מרינה, ספרי לנו קצת על עצמך.

אני בת 37, אמא למתן ויוני, בני 12 ו- 9. אני עובדת בנובה כבר מעל ל-5 שנים בתפקיד QA תוכנה ולאחרונה קודמתי לTechnical Leader, אני בודקת תוכנה בצד של ה- Server וה- Big Data. באופן כללי, הייתי מגדירה את עצמי כבחורה מאוד טכנית, סקרנית ו"נברנית בדברים", אז יוצא שאני יושבת ולומדת המון מתוך החומרים של המוצר, לומדת על המוצר לצורך התמקצעות, וגם לצורך הידע הכללי האישי שלי, וזה ככה בקטנה. עם הזמן למדתי לא מעט והתמקצעתי גם על שאר המוצרים של נובה וכעט יכולה לתרום "זוג ידיים" במידת הצורך גם לבדיקות מהצד של ה- tool, ובנוסף גם מעבירה חפיפה והדרכות לעובדים חדשים.

מאיפה מגיעה המוטיבציה הגבוהה ללמוד עוד ולחקור, אחרי חמש שנים כאן בנובה?

 כנראה שההפעלה של שתי אונות המוח גורמות לזה, זה לא סתם.

מה הכוונה?

אני ימנית מלידה, אבל צד ימין שלי פגוע, בשל מחלת הפרקינסון. כמובן שצריך להמשיך לעבוד, לתפקד, לחיות ולנהל אורח חיים רגיל, אז לימדתי את עצמי להיות שמאלית. היום אני כמעט שמאלית לגמרי.

אני לא משלימה את תהליך המעבר לצד שמאל מתוך בחירה מושכלת וזאת על מנת שצד ימין לא יתנוון לגמרי.

לפני כ8 שנים סעדתי את ההורים שלי שהיו חולים במשך תקופה מאוד ארוכה ולבסוף הם נפטרו בהפרש של חצי שנה, הייתי בלימודים, הייתי בהריון, צוק איתן תוך כדי, כך שזו הייתה תקופה של הרבה סטרס עבורי.  כשהלחץ ירד, התחלתי להרגיש חוסר שיווי משקל כשאני עומדת, מן רפיון כזה ברגל, ושייכתי את זה למשהו אורטופדי. בדיעבד, זה לא היה אורטופדי, אלה היו סימנים למחלה, פרקינסון. ומסתבר שפרקינסון מתחיל הרבה לפני ששמים לב לאיזשהו סימן חיצוני. הסימנים מתחילים כשהמוח מתנוון מספיק כדי להראות אותם.

אז בעצם בגיל 31, בתקופה מאוד מלחיצה בחיים וקצת לפני שהתחלת לעבוד במקום עבודה חדש, בנובה, אובחנת עם פרקינסון?

כן. מהרגע שהתחלתי להרגיש חולשה וייחסתי לזה משמעות ועד לרגע של האבחון עברו בערך שנה וחצי. באתרי האינטרנט של בתי החולים קיים 'איזור אישי', שנכנסים אליו ורואים את התיק הרפואי ותוצאות של בדיקות, אז אני לא קיבלתי את האבחנה מהרופא, אלא קיבלתי אותה לאיזור האישי כשהייתי לבד בבית. אני בן אדם מאוד ציני ועם הומור שחור, אז היום שבו קיבלתי את התוצאות של האבחון, החלטתי שיהיה ה'אבחונולדת שלי', ואחגוג שש השנה, בספטמבר.

היינו רוצים להגיד מזל טוב, אבל לא נגיד את זה...

לא, לא. בטח להגיד! אם אני עדיין פה כדי לצחוק על המצב, אני הרבה יותר טובה מהמחלה! כל שנה שעוברת ואני עדיין במצב של לצחוק למחלה בפרצוף ולחגוג 'אבחונולדת', אני ניצחתי עוד שנה. זו הגישה שלי.

אני בחרתי להמשיך לחיות. מצד אחד קיבלתי מחלה של זקנים בגיל 31, ומה לעזאזל עושים איתה עכשיו, כי אי אפשר לרפא אותה. אבל מהצד השני, יש לי שני ילדים קטנים בבית וצריך להמשיך לחיות, אני רק בתחילת הדרך. כשגיליתי את המחלה הייתי כביכול יתומה, מסכנה וכן הלאה, אבל להתקפל לתנוחת עובר ולהגיד "אוי מר גורלי, מה אני אעשה עכשיו?" ולבכות בחושך, זה פשוט לא באופי שלי.

מדהים! התקבלת לעבודה בערך באותו הזמן של גילוי המחלה, נכון? איך קיבלו את זה בנובה? 

בהתחלה זה היה לא רלוונטי, כי לא ראו את המחלה והיא לא הורגשה, התפקוד שלי לא ניזוק ממנה, לא הייתה שום החמרה ובעצם לא היה צורך לדבר על זה. גם בגיל 31, כבחורה צעירה, הרגשתי מן בושה כזו עם עצמי- כאילו מה, עכשיו אני אספר להם שאני "רוטטת" בשעות הפנאי?

כשהמצב החמיר והתחילו לראות את הפרקינסון כלפי חוץ, החלטתי שזה מה יש ועם זה ננצח, ואם מישהו שואל נספר לו את האמת. ובינינו? באופן כללי, די משעשע אותי לראות תגובות של אנשים. לפעמים אני נהנית מזה ועושה בכוונה.

איך באמת אנשים מגיבים? 

זה מתחיל במבט, ורק אז מגיע "מה קרה?" "את צריכה עזרה?" או "למה את צולעת?" בגישה מאוד טובה ואדיבה, באמת. וכאן זה אני הלא בסדר, אני בתור בן אדם ציני ו"רע" במרכאות, אומרת: "אה, יש לי פרקינסון". עכשיו ברור לי מה הולכת להיות התגובה, זה הולך להיות שוק. בין אם זה נובע מחוסר מודעות לזה שיש אנשים בגילי שחולים בזה, או בכלל חוסר ידע או היכרות של המחלה, או בכלל שזה חולי. כי אנשים מצפים לראות בן אדם זקן, או בן אדם חולה שהוא פקקט- ואני לא זה, ולא זה ולא זה.  

האם בנובה עשו התאמות ספציפיות כדי לעזור ולהקל עלייך בעבודה? את צריכה בכלל התאמות כאלו?

כן, עם הזמן הרגשתי שבישיבה ממושכת אני מתחילה להיתפס, דבר שקורה בעקבות המחלה. לפעמים אני צריכה לעמוד שלוש דקות, ולפעמים אני יכולה לעמוד גם עשר דקות עד שזה מסתדר- ופשוט חבל על הזמן הזה, פשוט חבל על עשר הדקות האלה. אז ביקשתי וגם קיבלתי שולחן עמידה, שולחן חשמלי שפותר את זה. לי באופן אישי זה מאוד הכרחי וזה אחלה שזרמו עם זה למרות שאף אחד לא הכיר את זה כאן לפני.

זה באמת נשמע כמו משהו שמתאים לנובה לעשות. תוכלי לשתף ולספר לנו גם על התחביבים שלך?

הפגיעה של הפרקינסון בעצם פוגעת לי בצד הימני של הגוף, אז הרעד הוא בצד ימין, החולשה והנוקשות הן בצד ימין, גם ברגל וגם ביד. וככל שהזמן עובר, או במקרים של עייפות או סטרס באותו יום, היד פחות מתפקדת, היא רועדת ויותר קשה להקליד, יותר קשה לתפקד עם העכבר, ובעצם כל פעולה יומיומית היא קשה יותר כשהיד לא יציבה. הפתרון לזה עבורי היה להשמיש את היד השניה. היום לא רק שהיא שמישה, אני גם מסוגלת לייצר איתה תכשיטים ומאוד נהנית מזה! 

זה ברמה שהתת מודע שלי התרגל לזה שיד שמאל פעילה, כך שגם בתכשיטים שאני מכינה, אני משחילה את הסוגר של השרשראות לשמאליים. עד שהעירו לי על זה לא שמתי לב לזה, זה כנראה באמת כבר בתת מודע. 

וואו, מאיפה הגיע הרעיון לייצר תכשיטים?

היה לי פרץ יצירתיות, שהרבה שנים כנראה התחבא, היה כבוי, וחיפשתי מה לעשות, עד שיום אחד נתקלתי ב- Pinterest בתכשיטים מאפוקסי. הסתכלתי ואמרתי לעצמי שזה נראה פשוט, סך הכל יש פה מנורה לציפורניים וחומר שקוף. פניתי לחברי הטוב עלי אקספרס, רכשתי את כל המוצרים שצריך, והתחלתי להתנסות. וואלה אנשים אהבו, באמת אהבו, כאילו חברים וכאלה. חברה שלי אמרה לי את חייבת לפתוח חנות ב- Etsy, "את חייבת, את חייבת, את חייבת"... אז פתחתי שם חנות. אבל צריך גם לפרסם את עצמי, לא? אז התחלתי לפרסם בפייסבוק, זה התגלגל לפליירים, וסרטונים, וגרפיקה שלמדתי ליצור, מתוך ההנאה שלי. החנות לא פרחה כי אנשים בארץ לא מכירים את הפלטפורמה לצערי הרב, אבל יש לי עמוד באינסטגרם, ו"מפה לאוזן", ופיתחתי את זה הלאה.

ככל שאני נמצאת יותר באינטרנט אני מגלה עוד ועוד גאדג'טים שאפשר לקנות, ולעשות איתם עוד ועוד דברים. אז היום זה התפתח מ"רק תכשיטים" למיתוג כוסות, בקבוקים, חולצות או טקסטיל למיניהם, שלטים... כל דבר שעולה על דעתכם, אני פה. המוטוריקה העדינה הזו גם עוזרת לי כריפוי בעיסוק- והמרפאה בעיסוק שלי ממש מופתעת מהדברים שאני מכינה! 

מהמם! תוכלי גם לספר לנו על העמוד שלך באינסטגרם, Mr.WittyBoard?

אתם יודעים מה זה Message Board? אז יש כאן דוגמא לשלט כזה שיושב אצלי על השולחן במשרד: "You never realize how weird you are, until you have a kid that acts that way", אני כל שבוע מחליפה משפטים, ויש לי קהל מעריצים מסתבר, גם מנובה וגם אנשים מבחוץ!

ויש לך עוד עמוד שעבר מתיחת פנים לאחרונה, נכון?

נכון, העמוד אליו אני מעלה את הדברים אותם אני יוצרת, הוא התחיל בתור עמוד תכשיטים בלבד ומכיוון שעכשיו הוא מכיל הרבה מעבר שיניתי את שמו והוא נקרא  Shaking Art וכל מה שמופיע בדף שלי ניתן לעריכה, לעיצוב אישי וגם לרכישה כמובן. אם תסתכלו היטב, ככל שגוללים מטה- הצילום נראה "לא וואו". ואז ככל שעולים כלפי מעלה, הצילום הרבה יותר "וואו!" ממש למדתי גם לצלם ולערוך תוך כדי.
חוץ מהתחביבים והדברים שאני עושה לכיף, אני חוקרת המון בעניין הפרקינסון. 'חיים עם פרקינסון' זו דוגמא לקבוצת פייסבוק ישראלית שנוצר מצב שאני מייעצת בה לאחרונה ותורמת מהניסיון והידע שלי. החיים עם פרקינסון או להמשיך לחיות עם פרקינסון ולהתגבר על האתגרים היומיומיים הנובעים מהמחלה, זו הדרך שבחרתי בה, וזה בהחלט אפשרי! 

מה שהכי "נראה וואו" כאן זו את, מרינה! את ההוכחה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי.

 

איגור טורובץ, שעובד כיום כ- Senior Scientist, התחיל את המסע שלו בנובה לפני יותר משני עשורים! לא רק שאיגור לא מפסיק ללמוד דברים חדשים בכל יום עבודה, יש לו השקפת עולם ודרך ייחודית לראות את החיים. בזמנו הפנוי, איגור מתנדב כמלווה רוחני לחולים סופניים - התנדבות מרתקת שנגעה לליבנו, התנדבות כזו שלא תשאיר אף עין יבשה. 

איגור, ספר לנו קצת על עצמך בבקשה: כמה זמן אתה עובד בנובה? ובאיזה תפקיד?

אני עובד בנובה משנת 2000. הצטרפתי לנובה כי עבדו פה כמה אנשים שעבדתי איתם בעבודה הקודמת שלי, באינטל, כולל גם חלק ממנהלים שלי. התחלתי בתפקיד של מהנדס אפליקציה, ועבדתי בצוות ה- OCD  הראשון של נובה במשך כמה שנים. לאחר מכן, ניהלתי קבוצת אפליקציה מספר שנים נוספות. עברתי עוד כמה תפקידים, וכשהקימו את קבוצת ה- CTO הצטרפתי אליה, בעצם הייתי בין שלושת אנשים הראשונים שהצטרפו אליה. אני עדיין חלק מקבוצת ה- CTO, בתפקיד Senior Scientist.

ומה החלק המעניין ביותר בעבודה וביומיום שלך? מה בעצם נותן לך את המוטיבציה להמשיך בנובה גם אחרי 23 שנים?

הדבר המעניין ומה שמשותף לכל התפקידים שעבדתי בהם, זה שתמיד התאפשר לי ללמוד דברים חדשים. וגם עכשיו, בסופו של דבר, רוב הזמן שלי מוקדש ללמידה של דברים חדשים ולנסות להבין איך הם יכולים לעזור לנובה - ממש מחקר על הסיכוי של אותם הדברים להיות המציאות של העתיד. 

שתף אותנו בהתנדבות המאוד ייחודית שאתה לוקח בה חלק:

אני מתנדב בעמותת 'שותפים למסע' כמלווה. עמותת 'שותפים למסע' מעניקה ליווי רוחני לאנשים במצבים מאתגרים או קשים בחיים שלהם. המלווים בעמותה מעניקים ליווי המסייע לחולים סופניים או לסובלים מחלות כרוניות איתן קשה להתמודד. בהרבה מקרים, אנשים חולים מוצאים את עצמם חווים התמודדות רגשית קשה מאוד ומרגישים בודדים מאוד.

מה המשמעות של הליווי הרוחני בעצם?

יש כמה משמעויות. המשמעות שאני מעניק לאנשים אותם אני מלווה היא ההבנה של משמעות החיים. הבסיס להבנה הזו נעוץ בבודהיזם וכל תפיסת העולם והליווי בעמותה מבוססים על עקרונות הבודהיזם. על פי הבודהיזם החיים הם סדרת מעברים. סדרת המעברים כוללת מעבר מלידה לחיים, מעבר משינה לערנות כמו גם את המעבר בין החיים למוות. כחלק מזה, קיימת הבנה שהכל בעצם לא נגמר עם המעבר מחיים למוות, כיוון שאחר כך יש לידה מחדש - והאדם בסופו של דבר יכול להשפיע על החיים שלו אחרי כל מעבר, גם אם מדובר במעבר מהחיים אל המוות.

פשוט מתייחסים למוות כאל מעבר נוסף, שאם מתכוננים אליו בצורה טובה, אז זה עושה טוב גם לאדם עצמו, לחולה, אפילו אם הוא לא מאמין בחיים שאחרי המוות.

מה משך אותך להתנדב בתחום הזה?

אני מאמין שאדם יכול לחיות את החיים שלו בצורה טובה או לא טובה, לעשות דברים טובים ולהתנהג בצורה טובה - וזה בעצם כמעט הדבר היחיד שהוא יכול לעשות בעצמו. אנחנו לא יכולים לשנות את העולם, אנחנו לא יכולים להשפיע על אף אחד, אבל הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי להשפיע ולשנות - זה לעזור לאחרים.

אילו פעילויות אתה והעמותה עושים עם האנשים שאתם מלווים?

כחלק מהפעילות של העמותה יש מגוון תרגילים, החל מתרגילים מאוד פשוטים שהמון אנשים עושים כמו מדיטציה או מיינדפולנס - לשיפור החיים שלהם או היכולת שלהם לעשות דברים, בצורה פשוטה וישרה.

קיימים בנוסף תרגילים עמוקים יותר, כמו למשל תרגיל חמלה - בו אנחנו מדמיינים איך זה מרגיש להיות בנעליו של אדם אחר, חווים את הסבל שלו וחשים את כל מה שמפריע לו. כחלק מהתרגיל, ההסכמה החומלת הזו, לקחת את כל הבעיות של אותו אדם, הופכת אצלנו לברכה. אנחנו בעצם לוקחים את הקושי והכאב ממנו, ומחזירים לו ברכה. אני הרי לא יכול לעזור לו ולרפא אותו, לצערי, אין הצלחה או החלמה פלאית בקרב חברי העמותה, אבל אני כן יכול להעניק לו חמלה ונחמה. אני כן יכול לעזור לאנשים לחיות את מה שיש להם בצורה הכי טובה שאפשר.

איך נוכל לסכם את הראיון הזה בטון אופטימי?

אני אתן פשוט דוגמא להצלחה, מקרה אחד שבו היה לי מזל, מקרה עם סוף חיובי בליווי הרוחני. במקרה הזה היה צורך בליווי רוחני לאישה שחלתה בסרטן - והצליחו לטפל בסרטן. אבל, לפעמים דווקא אחרי ההחלמה עולים וצפים הרבה קשיים פיזיים ורגשיים, כי יש פניות לעסוק בזה. ליוויתי אותה בהתמודדות שלה לאחר ההחלמה, ולשמחתי היא הצליחה לחזור לחיים טובים אחרי ההתמודדות עם הקשיים הרגשיים שהופיעו לאחר ההחלמה.

לאור המגע שלך במעבר מחיים למוות, האם יש לך איזשהם טיפים ל"איך למצות את החיים שלנו"?

הדבר הכי חשוב הוא להגיד לאנשים האהובים עלינו את מה שאנחנו חושבים עליהם, את כל הדברים הטובים. גם אם אנחנו חושבים ומרגישים רק טוב, הם לא תמיד מודעים לזה.

אמא אחת שנעזרת בליווי של העמותה מאז שבנה נפטר בגיל 11, שיתפה שבשנה האחרונה לחייו הם חיו חיים מלאים יותר משל חלק מהאנשים שחיים במשך 80 שנה. אז זה מה שבעצם אנחנו צריכים לעשות כל יום. כשאנחנו חושבים על המוות ומבינים אותו טוב מאוד - זה בעצם מאיר לנו את העכשיו באור אחר לגמרי.

השיחה עם איגור, האירה את ההווה שלנו באור חדש לגמרי. תודה רבה לך ששיתפת אותנו וסיפרת לנו על התנדבות המרגשת שלך מחוץ לשעות העבודה, וכמובן על העשייה שלך בנובה לאורך השנים. מעריכים אותך ומאחלים לך ולנו, עוד שנים רבות של עשייה כאן איתנו.

תכירו את ליאורה אברמוב, רואת החשבון בת ה-31 שהתחילה את עבודתה בנובה כחשבת הכנסות ואירופה והפכה למה שהיא מגדירה כStoryteller "מספרת סיפורים פיננסית". התפקיד השני של ליאורה בנובה, כחשבת גלובלית, הוא לא פחות ממרגש ומספק כשהמטרה שלה היא ליצור פלטפורמה אופקית שתאחד את הפעילויות של גופי הפיננסים בטריטוריות השונות שבהן נובה עובדת.

"לפני שנתחיל, אני חייבת להגיד שכאשר נכנסתי לראשונה דרך הדלתות בנובה, ידעתי שמצאתי משהו מיוחד. וזו אכן המציאות היומיומית שלי. הקולגות שלי כאן הם מהאנשים המבריקים והמוכשרים ביותר שהיה לי העונג לעבוד איתם".

איזו פתיחה! זה מה שנקרא... כניסה מרשימה. ספרי לנו קצת על עצמך, ליאורה.

“שמי ליאורה אברמוב ואני רואת חשבון בת 31. אני נשואה עם שתי בנות צעירות, והן סופרות לאחור את הימים עד שיוכלו להשתתף באירוע הגדול הבא שנובה מפיקה לילדים. אני עובדת בנובה נובה כבר למעלה משלוש שנים, אבל זה מרגיש כמו חיים שלמים. גדלתי כל כך הרבה הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית מאז שהתחלתי כאן.

לפני העבודה בנובה, למדתי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב, ועבדתי כמבקרת בחברת PWC. אבל בנובה, קיבלתי על עצמי את התפקיד הראשון שלי מחוץ למשרד רואי חשבון. המטרה שלי תמיד הייתה לעבוד בחברה גלובלית שעושה טוב בעולם, וזה בדיוק מה שמצאתי כאן. כחשבים, המשימה שלנו היא לספר את סיפורה של החברה באמצעות הדוחות הכספיים שלנו, ואני גאה להיות חלק מזה.

התחלתי בנובה כחשבת הכנסות ואירופה, אבל ככל שהחברה גדלה, קיבלתי על עצמי את תפקיד החשבת הגלובלית".

ספר לנו עוד על איך התפתחה הקריירה שלך בנובה?

עם הצמיחה של נובה הבנו שאנחנו צריכים תקשורת ואינטגרציה טובים יותר בין צוותי הכספים הגלובליים השונים. הודות לגישה הפתוחה של נובה, הצלחתי להתקדם משמעותית, להקים ממשקי עבודה חדשים עם מחלקות אחרות, וזה הוביל לכך שקיבלתי הצעה לתפקיד שלא היה קיים קודם לכן.

בידיעה שנובה מציעה לעובדיה הזדמנויות צמיחה, קפצתי על ההזדמנות לקחת על עצמי את התפקיד החדש הזה עם פרספקטיבה חוצת ארגון וגלובלית.

מה החוויה האישית שלך בתפקיד השני שלך בנובה?

הגמישות לקחת על עצמי יותר אחריות ולהרחיב את הידע שלי היא באמת מרגשת וזה תענוג להיות מסוגלת לעצב את העמדה שלי. זוהי ההוכחה עד כמה נובה מחוייבת לטפח צמיחה אישית ומקצועית עבור עובדי החברה.

מה מאפשר לך לשמור על מוטיבציה והתלהבות כה גבוהים לעבודה שלך במשך 3 שנים?

האנשים בנובה. הם אלה שטוענים אותי המוטיבציה וההתלהבות מהעבודה שלי. ההתמקדות של החברה בפיתוח אישי ומקצועי, יחד עם יכולת הניהול של נובה לבנות מוטיבציה גבוהה בצוות, יוצרת סביבת עבודה דינמית וממריצה באמת.

הדגש על חדשנות ובנייה לעתיד בנובה הוא מעורר השראה ומרגש להיות חלק מזה. אני זוכה ללמוד דברים חדשים מדי יום, חלקם משפיעים ישירות על העבודה היומיומית שלי וחלקם מתמקדים בשיפור מיומנויות וכלים אישיים לביצוע טוב יותר בתפקידי.

אפילו הבנות שלי מרגישות שהן חלק מנובה. הן לא רק מעריצות של החברה - הן למעשה שגרירות של נובה. הן אוהבות את האירועים והמתנות המהנות שנובה מספקת למשפחות ומרגישות שותפות פעילות בתרבות החברה. כששאלו את בתי הבכורה מה היא רוצה להיות כשתגדל, היא אמרה "אני רוצה לעבוד בנובה".

לא יכולתי להיות גאה יותר.

וגם אנחנו גאים מאד שאת ליאורה חלק מהחוויה של הצמיחה וההתפחות כאן בנובה

הכירו את אלי מריל, פיזיקאי עיוני (תיאורטי) ומפתח אלגוריתמים שעובד בצוות המחקר והפיתוח, ה- D&R-CTO בנובה. אלי סיפר לנו למה נובה היא הסביבה הצמיחה המושלמת. כשאנחנו רואים כל כך הרבה אהבה ותשוקה לתחום, למקצוע, לעשייה בחברה ובכלל, אנחנו תמיד שמחים לגלות עוד, ואנחנו בהחלט מתרגשים לשמוע על המסע של אלי! 

אלי, מאז שהצטרפת לנובה, גילינו שאתה מלא באהבה לפיזיקה! ספר לנו עוד על האהבה הזו:  

מאז ומתמיד הוקסמתי מתופעות הטבע בעולם שמסביבנו, במיוחד מתופעות ויזואליות. התחלתי את לימודי הפיזיקה שלי באופן לא רשמי בגיל 15, וגם המשך הלימודים שלי לא היו סטנדרטיים במיוחד. אני חושב שזה חשוב שאנשים ידעו את זה, במיוחד תלמידים צעירים (אלפי תלמידי תיכון כבר לומדים לתואר ראשון בכל שנה!) שמתחילים את התארים האקדמיים שלהם בשנות התיכון. התחלתי ללמוד פיזיקה בעצמי בכיתה י' - והתאהבתי בה מיד.

ואוו! זה מרשים ללמוד פיזיקה באופן עצמאי בגיל כל כך צעיר! תוכל לספר לנו עוד על המסע שלך?

בטח! ההתלהבות שלי מפיזיקה בעצם התחילה אחרי שעשיתי את המבחן האולימפי בפיזיקה בתחילת כיתה י'. אם עדיין לא שמעתם עליו, אני ממליץ לעיין במבחנים המרתקים של IPhO - International Physics Olympiad. מטרת המבחנים היא למדל תופעות טבע במספר תחומים בפיזיקה. השאלות הן מורכבות, ולאחר שנה של למידה אינטנסיבית ביותר, שמונת התלמידים שעוברים את תהליך ההכשרה המפרך ומשיגים את הציונים הגבוהים ביותר, נבחרים לתחרות הבינלאומית, אולימפיאדת הפיזיקה.

אז ב- 2017, אחרי שנה שלמה של למידה עצמית, שכללה את הקטגוריות העיקריות במכניקה, חשמל, טרמו-דינמיקה ומתימטיקה לפיזיקאים, עליתי לשלב מתקדם במבחני אולימפיאדת הפיזיקה והתחלתי ללמוד ולהתכונן לתחרות הבינלאומית. הרמה הייתה גבוהה יותר מזו של קורסים לתואר ראשון בפיזיקה: התחרות כללה נושאים כמו מכניקה, חשמל, רשת חשמלית, גלים ואופטיקה, טרמו-דינמיקה, הידרו-דינמיקה, תורת היחסות הפרטית, מעט מכניקה סטטיסטית, אינטראקציית אור וחומר, מכניקה קוונטית ועבודת מעבדה.

אנחנו מניחים שהצלחת להגיע לתחרות... 

כן, בהחלט! כשסיימתי להתכונן, ייצגתי את מדינת ישראל בתחרות שהתקיימה ברוסיה ב-2017. הגעתי למקום 100 בתחרות הכללית ולמקום שישי בישראל. כחלק מהתחרות, נשאלנו על תופעות פיזיקליות מרתקות ביותר, כמו על גלי כבידה שנוצרים על-ידי שני חורים שחורים המקיפים אחד את השני, מערבולות נוזל-על, ואפילו על איסוף אשפה בחלל בעזרת כלים של מכניקה אנליטית.

התובנה העיקרית שלקחתי מהתחרות ושאני יכול להעביר לאחרים היא: לעולם לא לעסוק רק בנושא ספציפי אחד, היופי בפיזיקה הוא בכך שהיא דורשת ידע ושילוב של מספר תחומים. דוגמא נהדרת לשילוב תחומים היא שאלת מערבולות נוזל-על, בה שיטת מטעני דמות משולה למערבולות קרובות לקיר.  

עצה מעולה! אתה יכול לשתף אותנו קצת במסע האקדמי שלך וכיצד בעצם השתלבה בו הפיזיקה?

זמן קצר לפני שהתחרות הסתיימה, התחלתי את לימודי התואר שלי באוניברסיטת תל אביב. הלמידה לתואר הייתה המשך ישיר ומובן מאליו לתוכנית. מיד בתחילת הסמסטר הראשון שלי, הצטרפתי לעבודה כעוזר מחקר של ד"ר משה בן שלום. העבודה שלנו התמקדה במחקר ניסיוני של שכבות גרפן דו-ממדיות ומספר קריסטלים רב-שכבתיים (מבחינת מאמץ). זה היה המפגש הראשון שלי עם עולם המחקר הניסיוני במעבדה אמיתית ולא בתחרות. גיליתי שעבודה בחדר נקי לא דומה לעבודה במעבדה בבדיקות או עם מיקרוסקופ כוח אטומי (AFM) ושיטות מיקרוסקופיות נוספות.

חשוב לי לציין שהעבודה על פרויקטים לתואר ראשון במעבדות מחקר היא ניסיון מעולה והיא עוזרת להבין מה הם הנושאים שמעניינים אתכם, לאיזה שיטות עבודה אתם מתחברים, האם אתם אוהבים את העולם האקדמי או שלא, ועוד.

אז החוויה הראשונה שלך עם פיזיקה במסגרת אקדמית נשמעת חיובית. איך המשכת לפתח את תחומי העניין שלך במהלך הלימודים?

אהבתי את המחקר של ד"ר משה בן שלום ומצאתי בו עניין, אבל נאלצתי לעזוב כי התגייסתי לצה"ל. הצטרפתי ליחידה טכנולוגית שמתעסקת בגלים, אופטיקה ואלגוריתמים. עסקנו בפרויקטים מרתקים וחיוניים של זרוע היבשה, פרויקטים מובילים בתחום הפיתוח - ואפילו זכינו בפרס ביטחון ישראל. עבדנו עם מספר תעשיות, והמחקר הפיזיקלי היה מעניין מאוד.

המשכתי לקחת קורסים בזמן השירות הצבאי, אבל זה לא היה כיף כמו מקודם, העדפתי לנצל את הזמן ללמוד עוד פיזיקה ואפילו לשמש כמורה פרטי ועוזר מרצה. כקוריוז, במשך שלוש שנים נסעתי לאוניברסיטת תל אביב פעם בשבוע אחרי יום שלם של עבודה בבסיס הצבאי, כדי ללמד קורס מכניקה קלאסית לתלמידי הנדסת אלקטרוניקה. בנוסף, אימנתי את הנבחרת הישראלית שהתחרתה במשחקי הפיזיקה האולימפיים וליוויתי את הנבחרת שלנו במהלך השנים 2020, 2021 ו-2022.

היית עסוק!

בהחלט! כשסיימתי את השירות הצבאי שלי, המשכתי לקחת קורסים באוניברסיטה וללמד. השתתפתי גם בפרויקט קיץ עם ד"ר יואב לחיאני. חקרנו את האבחנה והאפיון של השפעות זיכרון לטווח-ארוך במערכות מזוסקופיות, פיתוח טכניקה ללא תווית אולטרה מהירה למעקב אחר וירוסים בודדים, אבחנה של מצבים טופולוגיים במערכות מעין-מחזוריות וחסרות סדר. כשסיימתי, התחלתי לעבוד עם ד"ר נעמי אופנהיימר בהידרו-דינמיקה בתחומי צמיגות גבוהים, בחיפוש אחר פתרון לבעיית ה-Stokes הראשונה בגבולותיה השונים.

אחרי שהתנסיתי וחקרתי תחומי מחקר שונים מכמה כיוונים, הבנתי שחומרים מעובים וגלים מאוד מעניינים אותי. לכן קראתי ספרי אופטיקה ואופטיקה נון-לינארית וצפיתי במספר שיעורי תואר שני בנושאים אלה. ואז שמעתי על נובה.

ואיך הצטרפת לנובה?

בזמן שלמדתי באוניברסיטת תל אביב, קיבלתי הודעה בלינקדאין מגלעד ברק שעובד בנובה - וזו תזכורת למי שעדיין לא בלינקדאין, זה הזמן להצטרף! הגשתי מועמדות, עברתי ראיון עבודה והתאהבתי בנושאים אותם חוקר צוות הפיתוח של נובה! אני כאן בערך שנה וחצי, עובד עם קבוצת הפיזיקה התיאורטית והאלגוריתמים של ה-CTO.

מה משך אותך להצטרף לצוות של נובה? 

יש הרבה סיבות ואשמח לשתף בחלק מהן: אחת הסיבות שבגללן העדפתי לעבוד בנובה ולא בחברות תעשייה אחרות היא האנשים. אהבתי את האיש שראיין אותי - והוא הבוס שלי עכשיו. סיבה חשובה נוספת היא הנושאים שאנו חוקרים כאן והמחקר שנובה מייצרת. המחקר שהעמיתים שלי לעבודה מנהלים כאן הוא מרתק! נושאי הפיזיקה שאנו חוקרים הם הנושאים האהובים עלי ביותר ואני נהנה לעסוק בהם.

אנחנו שמחים לשמוע שמצאת קריירה בנובה שתואמת את הנושאים האהובים עליך. תוכל לספר לנו עוד על העבודה כאן?

קבוצת ה-CTO של נובה מנהלת מחקרים מדעיים שהם חוד החנית של חומרים מעובים, אופטיקה, ומדע אופטיקה נון-לינארי. חברי הצוות בקבוצה הם בעלי דוקטורט בפיזיקה עם תחומי התמחות שונים, המעשירים את הידע של כולם. אני חושב ומאמין שמגוון וידע הטרוגני מסוגל להוביל לתגליות ולפריצות דרך משמעותיות. המומחיות המגוונת בקבוצה שלנו כוללת תחומים כמו חומרים מעובים, אסטרופיזיקה, תיאוריית המיתרים, אנרגיות גבוהות, ננו, לצד תחומי מומחיות שברור מאליו שהם חלק בלתי נפרד מהעבודה כמו אופטיקה ואופטיקה נון-לינארית. המגוון הזה הופך את חווית העבודה לעשירה ומעניינת יותר, בלי מגוון שכזה כולם היו לומדים ועושים את אותו הדבר.

העבודה בצוות דומה גם לאקדמיה, בה יש בעיה פיזיקלית טהורה שצריך לפתור. תהליך מציאת הפתרון עשוי לכלול קריאת חומר מדעי, בניית מבנים אופטיים ואלקטרו-אופטיים, עריכת מחקר רב-תחומי, בניית הדמיות ומודלים פיזיקליים, חישובי רעש, פגישות ודיונים עם חוקרים אחרים, ועוד. השיחות במסדרונות המשרד תמיד כיפיות, והנושאים השונים שעולים תמיד מלמדים הרבה, בנוסף לדיונים הרשמיים בנושא, כמובן.

אפרופו אקדמיה, איפה אתה רואה את עצמך עובד בעתיד: באקדמיה או בתעשייה? 

עדיין לא החלטתי, יש לי עוד הרבה זמן להחליט. אבל אני כן מאמין שכולם מוצאים את הדרך הנכונה להם אם הם בוחרים במה שהם הכי אוהבים.

נשמע שאתה נהנה מהעבודה שלך ושאתה עסוק מאוד. מה עוד אתה עושה מחוץ לשעות העבודה? 

חוץ מעבודה, אני מתחיל בקרוב לימודי תואר שני באופטיקה נון-לינארית, עם פרופ' חיים סוחובסקי כמנטור. 

הניסיון שלך מרשים. מהו ההישג הגדול ביותר שלך, לדעתך?

זו שאלה מכשילה כי אני לא יודע אם פסגת שאיפות בכלל קיימת. בתהליך המדעי, מדענים לעיתים רחוקות נחים על זרי דפנה אחרי כל הישג - הם תמיד מציבים לעצמם מטרה נוספת, ואחרי שהם משיגים אותה, הם מרגישים מחויבים להמשיך למטרה הבאה... לכן, המדענים מתחילים בהדרגה להציב מטרות מורכבות וקשות יותר להשגה, מטרות שהם לא חשבו לעולם שיצליחו להשיג קודם לכן.

יש לך מילות סיום לחלוק עם הקוראים? 

אנחנו מגייסים לנובה עובדים חדשים למספר משרות! אז אם אתם אוהבים פיזיקה, אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי באופן אישי!

 

 

תכירו את יעל קורצווייל שגב, פיסיקאית שעובדת בקבוצת הטכנולוגיה החדשה של Nova. יעל תספר לנו על הסקרנות שלה ועל האהבה הרבה ללימודים ולמידה, שבסופו של דבר הובילו אותה אל נובה! חוץ מזה, יעל מטפחת את הסקרנות שטבועה בה, גם בילדים שלה - והיא תשתף אותנו ותספר לנו איך היא עושה זאת, בדרך הייחודית שלה, שלגמרי מעוררת את הסקרנות שלנו! 

היי, יעל, נעים להכיר אותך! למה שלא תספרי לנו קצת על עצמך?

נעים מאוד! אני יעל ואני גרה עם המשפחה היקרה שלי במבוא חורון, שזו התנחלות יפיפייה. כשיש לי זמן, אני אוהבת לצייר ולנגן בפסנתר. מאז שהייתי קטנה, אני אוהבת לחקור ולהמציא, ובפיסיקה התאהבתי כבר בתיכון, הודות למורה הנהדר שהיה לי, ד"ר דנינו. אף פעם לא באמת חשבתי שתהיה לי הזכות לעבוד בתחום הפיסיקה, אבל בסופו של דבר, נרשמתי לאוניברסיטה העברית בירושלים ולמדתי בתוכנית למדעים משולבים של פיסיקה וכימיה. עשיתי שם את התואר הראשון והשני שלי, וגם את הדוקטורט!

בשנה הראשונה לתואר הראשון שלי, פגשתי את בעלי בקמפוס, כך שהאוניברסיטה היא מקום מאוד מיוחד וחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המשפחתית שלי. הבן הראשון שלנו נולד כבר בשנה הראשונה של התואר.
בעלי ואני שמחנו לגלות שכל הילדים שלנו אוהבים מדעים וסקרנים לגבי מה שההורים שלהם עושים! אני מרגישה שהשילוב בין המשפחה שלי לאהבה שלי לפיסיקה הוא אתגר וללא ספק גם משהו מקסים בחיי.

מה משך אותך ללמוד פיסיקה?

אני ממש אוהבת פיסיקה ואני ממש מאוהבת במקצוע, אבל האמת היא שלימודי פיסיקה בכלל לא היו בתוכנית שלי! כמו שאמרתי קודם, למרות אהבתי לפיסיקה, לא באמת האמנתי שתהיה לי את הפריווילגיה לעבוד בתחום. פשוט עיינתי בתוכניות הלימוד שהציעה האוניברסיטה וראיתי את הנושאים שהוצעו שם. היו הרבה אפשרויות מעניינות, וכשראיתי פיסיקה, חשבתי לעצמי: "הנה, יש עוד אופציה". אמרתי לעצמי שאתן לעצמי שנה ללמוד פיסיקה, ואז אתחיל לחפש מקצוע אמיתי. כשהשנה הסתיימה, הייתי מכורה! פשוט לא יכולתי להפסיק ללמוד, ואיכשהו, סיימתי עם שלושה תארים!

מה עשית אחרי הדוקטורט? 

יזמות מרתקת אותי, זה תמיד היה משהו שעבר לי בראש. אז הצטרפתי לחברת סטארט אפ קטנה שהתמקדה ביצירת תקשורת ברת-השגה באמצעות שליחת מיני-לוויינים בגודל של קופסת נעליים לחלל, מיני-לוויינים שיכולים לספק אינטרנט מהימן באפריקה. החלל הוא תחום רחב עם הרבה סוגים שונים של טכנולוגיה ועם קהילת חלל חזקה מאוד, במיוחד בקרב נשים. העבודה אפשרה לי לפגוש נשים מכל מיני תחומים, והייתה שם תחושה כזו של כוח נשי שהפכה את החוויה למרתקת, תוססת ומאוד מאוד מהנה. 

תוכלי לשתף אותנו בגישות החינוכיות המעניינות שאת ובעלך מיישמים בבית? 

אני מאמינה שאנחנו נולדים עם סקרנות טבעית והמון תשוקה, אבל מתישהו בחיים, זה הולך לאיבוד. אני רואה אנשים מבוגרים שהם פשוט עייפים. אני רוצה לשמור על רוח הילדות, שלי ושל הילדים שלי, וזו גישה משותפת לי ולבעלי: אנחנו לא נותנים ליום לעבור מבלי להרגיש שעשינו משהו מעניין, מרתק, שיקדם אותנו, גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים שלנו. הוא מהנדס באינטל כבר 20 שנה והתחיל את התואר השני שלו בבינה מלאכותית. הוא בן 45, "המבוגר" היחיד בתוך קבוצה של סטודנטים צעירים.

כשאני מסתכלת על הילדים אני חושבת: "הם נולדים עם כל כך הרבה אנרגיה, ואז תוקעים מולם צעצועים שחוסמים את הסקרנות שלהם". זאת אומרת שבפועל, ההורים יכולים לקנות את הצעצועים הכי יקרים, ובסוף הילדים עדיין ישחקו עם בקבוקי פלסטיק! אני מאמינה שהסיבה לכך היא שהם רוצים לגעת בדברים אמיתיים: המוח שלהם גמיש ביותר ומתפתח הכי מהר בשלבים האלה, ופשוט חבל לבזבז את האנרגיות שלהם.

אני חושבת שאם אנחנו יכולים לפשט בעיות עולמיות עבור ילדים, הם ירגישו משמעותיים והסקרנות שלהם תתפתח ותאפשר רעיונות חדשים - אולי לא רעיונות מהפכניים, אבל הם עדיין יהיו מעניינים. יש להם מוחות גמישים והם מורגלים בחשיבה יצירתית, ואם נצליח לגרום להם להרגיש שהם יכולים לתרום מגיל צעיר, הם יאמצו את האמונה הזו במהלך חייהם. הם יבינו שיש משהו ששווה לחיות עבורו.

וואו, זה מרתק. יש לך דוגמא לאיך זה בא לידי ביטוי?

כן, בוודאי. בתקופת הקורונה, כשעבדתי באלביט, מצאתי את עצמי עובדת עם הילדים שלי, מהסיבה הפשוטה שהיו סגרים. באותה תקופה החלטתי שאני לא רוצה לעבוד רחוק מהם, כי זו היתה חוויה כיפית ומהנה. ניהלתי שיחות עבודה עם הילדים, ושוחחנו על הרעיונות שעלו, אפילו ביקשתי מהם להעלות רעיונות והצעות משלהם! זה יצר תחושה של שלמות, שכל המשפחה גויסה לעבודה שלי, ועבורם זה היה מעצים מאוד.

אחד הדברים שהיו קשים עבורי, עבור הילדים ועבור בעלי בתקופת הקורונה, היה אובדן השליטה ותחושת המסוגלות. הגילוי שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות במציאות החדשה הזו, היה מעצים. זה מאוד עזר לנו לעבור את התקופה המאתגרת. כך למעשה "התמודדנו עם הקורונה", ודברים מעניינים מאוד עלו באותה תקופה.

היו לך עוד תובנות מאותה התקופה?

כן. משהו חשוב נוסף שלמדתי הוא שאם אני מתלהבת ממה שאני עושה - למה שהילדים לא יתלהבו גם כן? אם הם "מפסידים" כשאמא שלהם הולכת לעבודה, אז לכל הפחות שיבינו את הסיבה להיעדרות שלי! הם מקריבים 'זמן אמא', את השעות שלי, עבור מטרות שהן מוצדקות לדעתי - אז חשוב לי שיבינו את הסיבה לכך. בכל החלטת קריירה שאני ובעלי לוקחים אנחנו מתייעצים גם עם הילדים, כי זו החלטה משותפת. אנחנו גוף אורגני אחד שצועד באותו כיוון. 

מה את עושה בנובה?

אני שייכת לקבוצת טכנולוגיה חדשה, שמטרתה לחקור, לחפש ולהציג טכנולוגיות חדשות בנובה. אנחנו בוחנים כיוונים טכנולוגיים מגוונים.

כיצד הידע שלך בעולם הפיסיקה היישומית משתלב בעבודה שלך בנובה?

הידע שלי מאפשר לי לחפש פתרונות באופן תיאורטי, ואז לבחון את הפתרונות במעבדה. כיום, בחטיבת טכנולוגיות חדשות, אני מבינה טכנולוגיות ומערכות טוב יותר, ומעריכה את יכולתן לפתור בעיות בתעשייה שלנו. במילים אחרות, הידע שלי מאפשר לי לשלב עבודה מעשית במעבדה עם תיאוריה פיסיקלית רעיונית. זה נותן לי הבנה טובה יותר של המערכות, הצרכים והפתרונות.

מה הכוונה בפיסיקה יישומית? ואיך היא שונה מפיסיקה תיאורטית? 

בפיסיקה יישומית, יש גם מעבר לחומר תיאורטי - ממש בונים את המערכות. זה לא רק חישובים מתמטיים, אלא דברים רלוונטיים, דברים מתחברים לצרכים הקיימים ולבניית המערכות. פיסיקה יישומית משלבת המון עבודת מעבדה.

יש מכנה משותף בין התפקידים השונים שביצעת?

כן. עבודה עם אנשים שהעבודה מלהיבה אותם - ואני ממש מעריכה את זה. עבודה עם חברי קבוצה שמסורים לתפקידים שלהם. אני אוהבת את הקשרים שנוצרים, בין טכנולוגיה לבין מדע או עולמות שונים - ואת איך שהם הופכים ל"טכנולוגיה, מדע ואנשים". כלומר, החיבור יוצר משהו חדש לחלוטין, ואני פשוט מעריצה את זה. 

מה עוד את יכולה לספר לנו על חוויית העבודה שלך בנובה?

נובה היא שילוב נדיר ומדהים של אנשים מקצועיים ביותר ויחד עם זאת גם צנועים ונחמדים במיוחד. כלומר, האווירה כאן נדירה בעיניי - הצניעות של האנשים והאווירה בחברה מאפשרים הרבה מאוד שיתוף ומעניקים תחושה של למידה משותפת כל הזמן, אפילו בהפסקת הצהריים. יש כאן אנשים סקרנים שאוהבים את המדע שהם עוסקים בו, וזה כיף גדול. כל זה יחד עם הרצון העז שלהם ליצור משהו חדש ביחד, מוביל להצלחה שכבר ניתן לראות אותה, ולסביבת עבודה מספקת וכיפית.

את מדברת על העבודה שלך עם המון התלהבות. מהו המקור למוטיבציה שלך? מה גורם לך לקום בבוקר עם אנרגיות כאלה?

זה יהיה קצת תמים מצידי לומר "כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר", אבל, גדלתי עם חינוך הדוגל בפילוסופיה שמגיל צעיר, אתה לומד על לשנות את העולם, לתרום לעולם, כך שלא יהיו יום או דקה מבוזבזים. ניתנה לנו יכולת לשנות חיים, לעשות טוב, להתפתח ולתרום בכל רגע.

וואו, אנחנו באופן טבעי סקרנים לגלות מה צופן לך העתיד, ובטוחים שתגיעי רחוק בקבוצות טכנולוגיה חדשה ובנובה בכלל. תודה רבה לך יעל, על הסקרנות שעוררת גם בנו עם הגישה הייחודית שלך, על הראיון ועל כל מה ששיתפת איתנו. מאחלים לך המון בהצלחה בהמשך!

איילת ספירשטיין, מפתחת אלגוריתמים בנובה, גילתה את הצד היצירתי שבה לפני כמה שנים בלבד, אבל את היצירות המפתיעות שלה, המשלבות בין אומנות למתמטיקה, בהחלט לא תרצו לפספס! היא הצטרפה אלינו לנובה לפני כשישה חודשים, אבל הרעיונות, הפרספקטיבות המרעננות וכל מה שהיא מביאה איתה, כבר תורמים באופן יומיומי לצוות שלה ולנו כחברה. אז תפסנו את איילת לשיחה קצרה אך בהחלט מעניינת, על המשרה החדשה, על אומנות ויצירתיות, על מתמטיקה, על נשים בתעשיית הטכנולוגיה ועל עוד הרבה מעבר לזה.                                                      

קודם כל, ספרי לנו קצת על עצמך.

הצטרפתי לנובה לפני שישה חודשים אחרי שעבדתי בכמה סטארטאפים שעסקו בראייה ממוחשבת ולמידת מכונה, וכיום אני עובדת כמפתחת אלגוריתמים. יש לי תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת בן גוריון, ותואר שני במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

עם הרקע שלך, נשמע שהעבודה כאן בנובה היא שינוי מקצועי.

כן, גם אני חושבת. אני מרגישה שעשיתי קפיצה גדולה מבחינה מקצועית כשהצטרפתי לנובה. רוב מומחי האלגוריתמים כאן מגיעים עם רקע בפיזיקה, למעשה לרובם יש דוקטורט בפיזיקה. העבודה מול אנשים שלמדו פיזיקה והאופן שבו זה מיושם במוצרים מוחשיים שונה מאוד מההכשרה שלי, וזה מרתק אותי. זה אמנם היה אתגר עבורי בהתחלה, אבל למדתי די מהר שלכל תחום או מומחיות יש את היתרונות שלהם. עכשיו לדוגמא, אני רואה שיש מספר יתרונות לרקע במדעי המחשב, ועם הרקע שלי אני מביאה פרספקטיבות חדשות ורעננות לצוות.

ואיך את מרגישה אחרי שישה חודשי עבודה בנובה?

הדבר הראשון שהדהים אותי זה שכמעט 50% מצוות האלגוריתם מורכב מנשים. אני מקבלת השראה יומיומית מכל כך הרבה נשים בצוות שלי. זה גירל פאואר אמיתי, ויש לי הרבה מודלים לחיקוי, שזה לא דבר שרואים תמיד, במיוחד במדע ובתחומי הטכנולוגיה. זה מרענן לעבוד עם אנשים שאני באמת מעריכה, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית.

כעובדת חדשה, מה עזר לך להרגיש בבית?

הצוות! כולם כאן מאוד תומכים. המנטור שלי בתהליך האונבורדינג עזר לי מאוד בזמן המעבר לתפקיד החדש ונתן לי להרגיש בנוח כחברת צוות חדשה. כחלק מתהליך האונבורדינג כל אחד מחברי הצוות הוצג בפני, כולל הצוותים הנוספים. זכיתי לקבלת פנים אישית ומקצועית, שעזרה ואיפשרה לי לראות את התמונה המלאה, ואיך כל אדם מרכיב את הפאזל השלם של נובה.

בזכות קבלת הפנים הזו ממש בתחילת הדרך, הבנתי איך הכל מתחבר ואיך כולם קשורים אחד לשני, לכן הרגשתי בטוחה יותר, הרגשתי שאני יודעת אל מי לפנות עם כל שאלה שעולה לי. הבנת נקודת המבט של כל חבר צוות ביחס למוצר, לטכנולוגיה, לאתגרים ולפתרונות, נתנה לי פרספקטיבה ארגונית ותפקודית רחבה, שגם עזרה לי להתאקלם מהר יותר.

מהו כוח העל שלך?

היצירתיות שלי, במיוחד כשהיא באה לידי ביטוי דרך אומנות. השלמתי פעם סדרת ציורים שקראתי לה 'דיוקנו של מתמטיקאי', סדרת ציורים שהדגימה את התיאורמות המתמטיות שפיתחו מתמטיקאים גדולים. זה התחיל כבדיחה בעצם, השתתפתי בשיעור ציור בו נתנו לנו תרגיל - לצייר משהו מבלי להרים את היד מהדף. ישנה תיאורמה מתמטית שנקראת 'שיטת אוילר', שלמעשה מכתיבה מהם קווי ציור שניתן ליצור בעזרת שימוש יחיד בכל קצה של הגרף. אז חשבתי לעצמי, "טוב, אני יכולה לנתח ציור על ידי חשיבה ותכנון מוקדמים, ולצייר משהו בעזרת קו אחד". אז יצרתי דיוקן של מתימטיקאי בעזרת קו יחיד מתמשך, כלומר מבלי להרים את היד שלי מהדף.

כשסיימתי את הציור, חשבתי על מתמטיקאים נוספים שאוכל לצייר על ידי יישום התיאורמות שלהם. כך בעצם התחלתי, וכשפרסמתי את העבודה שלי בפייסבוק, חברים שלי העלו רעיונות ויצרתי דיוקנאות נוספים. יום אחד, ראיתי קול קורא לציורים מתמטיים עבור תערוכה, והגשתי את העבודה שלי. האוצרים של התערוכה ראו אותה ואמרו לי כיצד אוכל לשפר ולהפוך את הציורים שלי למתאימים יותר לתערוכה, אז עבדתי על השדרוג שלהם. הציורים הוצגו בסוף בתערוכה!

מדהים!

כן. ואז בניתי סביב זה הרצאה, זה גם התפתח לשם.

את מציירת מילדות או שהתחלת בגיל מאוחר יותר?

התחלתי לצייר בסביבות גיל 27 אחרי שלקחתי קורס. ההורים שלי עודדו אותי ללמוד מדעים ולהתמיד בספורט - הם לא ממש עודדו אותי ללמוד אומנות, אז אף פעם לא עשיתי את זה. לימדו אותי שאו שיש לך כשרון או שלא, אבל מהאנשים שסובבים אותי, למדתי שזה קצת יותר מורכב מזה. אנשים סביבי הראו לי שכדי להיות אמן מצליח, צריך לעבוד בזה, ולא חייבים להיוולד עם כשרון. התחלתי בקורס ציור, ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה לצייר את הרעיונות שלי במקום לנסות להעתיק את המציאות, וזה התפתח ליצירת איורים.

אני מאמינה שכשרון הוא לא בהכרח דבר מולד, אפשר ללמוד דברים ולשפר כישורים. תרגול הוא המפתח להתקדמות. זו גישה שאני משתדלת לאמץ עם כל דבר שאני עושה, כיון שהיא מייצגת הלך רוח של צמיחה והתפתחות.

על מה את עובדת עכשיו?

אני לוקחת כרגע חלק בפרויקט שמצמיד תלמידי בית ספר יסודי למאיירים: התלמידים יוצרים מפלצת - או על ידי ציור או על ידי תיאור, ואז המאייר מצייר את המפלצת. אני עובדת עכשיו על מפלצת ואני מצפה למפגש עם התלמיד "שיצר" אותה! 

תמיד ידעת שתרצי ללמוד מדעי מחשב, או שהיו לך חלומות אחרים? 

מתמטיקה באה לי בקלות כשהייתי צעירה יותר, אבל כשהייתי קטנה, חשבתי שאלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה ואהיה פסיכולוגית כשאגדל. בשנות העשרים שלי פגשתי חבר שלמד מתמטיקה, והוא עודד אותי לעשות את אותו הדבר. זה סיקרן אותי, אז לקחתי קורס במתמטיקה, וזה פתח בפני עולם חדש לגמרי.

אני אוהבת את האתגר שיש במתמטיקה. היו בעיות קשות לפתרון, ולפעמים זה לקח שעות, אבל אז הגיע רגע של אהא! רגע שבו דברים התחברו פתאום, ופתרתי את הפאזל. הרגע שבו הכל מתחבר - זה השראה יצירתית עבורי, וזה כיף כל כך.

את חברה בקהילה המקוונת 'באות'. איזה מקום יש לה בחיים שלך?

'באות' היא קהילת הנשים הגדולה בישראל של מהנדסות תוכנה, מדעניות (נתונים) וחוקרות בתעשיית הטכנולוגיה. 'באות' מציעה למפתחות תוכנה עזרה מקצועית ומקדמת נשים המפתחות תוכנה כקריירה שלהן. זו גישה אותנטית מאוד, שפותחה ומנוהלת על ידי נשים שמבינות בדיוק מה נשים אחרות עוברות, מכיוון שהן היו באותו המקום עד לא מזמן.

'באות' עוזרת לחברות בקהילה ליצור מותגים אישיים ומקצועיים משלהן, דרך כתיבת בלוגים מקצועיים, השתתפות בכנסים, והעברת הרצאות ברחבי העולם. היא מעודדת אותנו לרדוף אחרי החלומות שלנו ונותנת לנו השראה לחלום חלומות חדשים.

קיבלתי את תמיכת הקהילה כשרציתי לעשות שינויי בקריירה, וחברות הקהילה הן אלה שהציגו אותי למעשה בפני נובה, ואני אסירת תודה על זה. עכשיו אני מרגישה שזה התור שלי להעביר את זה הלאה, והיום אני מנטורית לתהליך חיפוש עבודה עבור חברות הקהילה של 'באות'.

תוכלי לשתף אותנו בטיפים עבור נשים שסיימו תואר במתמטיקה ורוצות להצטרף לתעשיית הטכנולוגיה?

נשים נוטות להאמין שהן לא יכולות לעשות את זה. הן נוטות להמעיט בערכן ולהגביל את עצמן. לכן אפילו לפני שהן חוות דחייה, הן לעיתים קרובות עורכות רשימת תירוצים מדוע לא כדאי להן אפילו להגיש מועמדות. אז הטיפ הראשון שלי הוא לקבל תמיכה. חפשי מנטורית ולמדי להתגבר על הקולות הפנימיים שמרתיעים אותך.

טיפ נוסף הוא היי נדיבה כלפי עצמך - וזו לא רק עצה מקצועית, אלא גישה חיובית שתשפיע לטובה גם על החיים הפרטיים. זה בהמשך למה שאמרתי קודם: אל תשפטי את עצמך לחומרה, ואל תגבילי את עצמך בחשיבה של "שחור או לבן". מה שאת חושבת על עצמך ואיך שאת רואה את עצמך משפיע על האופן שבו את מציגה את עצמך והאופן שבו אחרים רואים אותך.

תודה רבה לך, איילת! לא רק שאנחנו סקרנים לראות את יצירות האומנות הבאות שלך, אנחנו גם מחכים ומצפים לעשייה שלך בנובה, בעולם הטכנולוגיה ולפעילות החשובה בה את עוסקת לקידום נשים בתעשייה. נשים יקרות, כפי שאמרה איילת, "היו נדיבות כלפי עצמכן", ותדעו שאתן יותר ממוזמנות להגיש מועמדות אל כל אחת מהמשרות שלנו כאן בנובה, אשר פונות כמובן לנשים וגברים כאחד.

העולם הטכנולוגי של היום מונע על-ידי חדשנות דיגיטלית. העולם הזה מתפתח ומשתכלל על בסיס יומיומי, גם תלוי באופן מהותי ביצרני שבבי מחשב ובשבבי המחשב עצמם כמובן. שבבי מחשב מככבים בכותרות יותר ויותר, לרוב בעקבות מחסור או קושי באספקתם- מה שגורם ללא מעט שיבושים גלובליים. כך שבאופן טבעי עולה שאלה גדולה: מדוע אנחנו לא יכולים לייצר פשוט עוד שבבים? 

התשובה הקצרה היא שייצור שבבים הוא תהליך רב-שלבי מורכב שפועל בקנה מידה תת-מיקרוסקופי בלתי נתפס. מפעלים לייצור שבבים עובדים במלוא המרץ, ועדיין אינם מצליחים לעמוד בביקוש הגלובלי שנראה כאילו אין לו סוף. רק יצרנים מעטים מסוגלים לעמוד בביקוש הגבוה לשבבים, אך הם אינם ערוכים לביקוש העולמי המאסיבי למחשבים עם מעבד מהיר יותר, ביקוש שהולך וגובר מאז התפרצותה של מגפת הקורונה. מכוניות, מכונות כביסה, סמארטפונים ומיליוני מוצרים אחרים תלויים בשבבים העוצמתיים האלה, שגודלם כגודל בול דואר- וזו הסיבה בעצם שקווי ייצור שלמים למוצרי קצה עצרו מלכת, ומוצרי צריכה רבים אינם זמינים כרגע.

מהו בדיוק שבב מחשב? 

שבב מחשב הוא סט מובנה של מעגלים אלקטרוניים, אשר פועלים בעזרת טרנזיסטורים שמשמשים כמתגים זעירים להפעלה וכיבוי של זרם חשמלי. פעולות אלה אולי נשמעות פשוטות, אבל הן בעצם הבסיס של המיחשוב המודרני. הסט המובנה של המעגלים האלקטרוניים מוטבע על גבי פרוסת סיליקון דקה ועגולה, יסוד שקליפת כדור הארץ משופעת בו. 

שבבי מחשב משרתים מגוון מטרות שונות, אך לרוב נחלק אותם לארבע קטגוריות עיקריות: מיקרו-מעבדים (הידועים גם כיחידות עיבוד מרכזיות או CPUs), שבבי זיכרון (המשמשים לאחסון קצר טווח של נתונים דיגיטליים), יחידות עיבוד גרפיות (GPU) ומעגלים משולבים (CIC) הנפוצים במכשירי שימוש יחיד, כמו סורקי ברקוד לדוגמא. 

שבב המחשב המסחרי הראשון היה המיקרו-מעבד Intel 4004 שיצא ב-1971. הוא הכיל 2,300 טרנזיסטורים והיה מבין השבבים הראשונים שעשו שימוש בטכנולוגיית Silicon Gate, טכנולוגיה שאיפשרה להגדיל את צפיפות המעגל פי חמישה בהשוואה לשבבי מחשב קודמים. 

לשם ההשוואה, 12th-generation i9-12900K, יחידת העיבוד המרכזית של אינטל, מכילה 3 ביליון טרנזיסטורים שכל אחד מהם ברוחב של 7 ננומטר בלבד (ננומטר שווה ערך לאחד חלקי ביליון מטר). שבב המחשב M1 Maxchip של אפל, שפותח עבור ה-MacBook Pro מרשים אפילו יותר וכולל 114 ביליון טרנזיסטורים, בנויים בקנה מידה של 5 ננומטר. זה בערך רבע מגודלו של הוירוס הקטן ביותר - ורק פי 50 גדול יותר מאטום אחד של מימן! 

מהו המרכיב העיקרי בשבבי המחשב המודרניים? 

סיליקון הוא המרכיב העיקרי בכל שבבי המחשבים המודרניים, בעקבות היכולת שלו לשמש כמוליך או כמבודד של זרם חשמלי. הסיליקון זמין מאוד ונחשב לזול, מכיוון שהוא המרכיב העיקרי בחול הים. לעיתים קרובות אנו שומעים על המחסור ההולך וגובר בסיליקון, אך בעצם הכוונה היא למחסור בשבבי סיליקון, ולא בסיליקון עצמו.

ישנם מעט מאוד יצרנים בעלי יכולת לבנות שבבי סיליקון בקנה מידה ננומטרי זעיר ביותר, ומדובר באתגר ייצור שרק הולך וגדל- השבבים הללו נהיים קטנים יותר בכל שנה, בעוד הביקוש עבורם ממשיך להרקיע שחקים. מחרטות מתכת מדויקות, מדפסות תלת-מימד ואמצעי ייצור נוספים, יכולים ליצור עיצובים מורכבים, אך אינם יעילים ברמות דיוק שמעבר למיקרומטרים. כלומר, הם אינם מתאימים לייצור והרכבה של שבבי מחשב.

כיצד מיוצר שבב מחשב? 

הטרנזיסטורים והחיבורים הפנימיים של השבבים קטנים כל כך, ולכן ייצור שבבי מחשב מתבצע בתהליך הקרוי פוטוליתוגרפיה. פוטוליתוגרפיה הוא תהליך העושה שימוש באור וחורט תמונות על גבי פרוסת הסיליקון (Wafer) המצופה בחומר צילום רגיש לאור. ברגע ששרטוט השבב נחרט על גבי הסיליקון, החריטה מתמלאת בנחושת ומבנה האטום משתנה, במטרה ליצור מוליכות למחצה. תהליך נוסף בייצור שבבי המחשב נקרא אילוח (doping): תהליך אשר מוסיף רמה מדויקת של מזהמים בחומר טהור כמו בור, אלומיניום, אינדיום, זרניך, או אנטימון לסיליקון- תהליך שמטרותיו הן שינוי התכונות החשמליות ויצירת הרכיבים הזעירים של שבב המחשב.

ניתן לחזור על התהליך הפוטוליתוגרפי פעמים רבות כדי ליצור מספר שכבות של רכיבים אלקטרוניים על גבי פרוסות הסיליקון. שבבים מודרניים עשויים לכלול אלפי שכבות, במטרה להכיל כמה שיותר טרנזיסטורים על פני שטח קטן ביותר. עם זאת, קיים שקלול תמורות בין הגידול במספר שכבות הרכיבים לבין העלייה בכמויות החום שהם מפיצים- עודף חום כידוע, עלול לגרום לירידה בביצועי המיחשוב.

מה קורה לשבב המחשב לאחר תהליך הייצור?  

בסיום תהליך הייצור, ברגע שכל השכבות מוכנות, השבב חייב להיבדק באופן יסודי, על מנת להבטיח שהוא אכן תואם את דרישות העיצוב שלו. התפוקה מתייחסת לאחוז השבבים שעברו את המבדקים, וכתוצאה מכך הם אינם נזרקים או מומרים כדי להתאים למפרט נחות יותר. בהתאם ליצרן, תפוקה של 90% לפחות נחשבת למיטבית. 

לאחר הייצור, פרוסות הסיליקון נחתכות ליחידות קטנות, שלאחר מכן נארזות ליצירת שבב המחשב. יחידות זעירות אלה (בגודל של בול דואר!) מוצמדות לתשתית המצוידת בחיבורים חשמליים, ולאחר מכן ההרכב כולו נאטם. החיבורים החשמליים שקיימים במספר סוגים, מחברים את שבב המחשב לשאר מערכת המחשב ברגע שהוא מותקן בתוך שקע יחידת העיבוד, כניסת הזיכרון או בכל ממשק אחר במחשב או בהתקן הדיגיטלי.

כמובן שכל תהליך הייצור של שבבי מחשב חייב להתרחש בחדר נקי סטרילי, מכיוון שאפילו המזהמים המיקרוסקופיים הזעירים ביותר עלולים להרוס באופן מיידי את השבבים שבתהליך הייצור. בסופו של דבר, רמת הדיוק הדרושה לייצור השבבים, היא בסדר גודל קטן בהרבה מזו שהעין האנושית מסוגלת לקלוט!

מי הם היצרנים של שבבי המחשב? 

יצרני השבבים הגדולים ביותר בעולם הם מותגים מוכרים כמו סמסונג ואינטל, בעוד שמספר חברות אחרות מייצרות שבבים מוטמעים למגוון מוצרים אחרים, כמו סמארטפונים, רכבים וטכנולוגיה חכמה מבוססת אינטרנט.  

באופן כללי, שרשרת האספקה של מוליכים למחצה מורכבת משלושה שחקנים ראשיים: 

• יצרני התקנים משולבים (IDMs) - מעצבים, מייצרים ומוכרים שבבי מחשב משלהם.
• חברות מוליכים למחצה שאינן יצרניות - מעצבות ומוכרות שבבים, אך הייצור נעשה באמצעות מיקור חוץ.
• חברות Pure Play - מייצרות ומוכרות שבבים ליצרני התקנים משולבים ולחברות מוליכים למחצה שאינן יצרניות.

Nova מספקת מוצרי מטרולוגיה חדשניים המעניקים תובנות בעלות ערך רב לשליטה בתהליך ייצור המוליכים למחצה. הפתרונות שלנו ממנפים תובנות מוכוונות נתונים במטרה להגביר את התפוקה, להבטיח יציבות בתהליך ולייעל את הייצור כולו.

ביל פאנג, מהנדס כימי, החל את הקריירה שלו בתעשיית המוליכים למחצה, אבל אז עבר לתעשיית הטקסטיל. כמה שנים לאחר מכן, ביל הבין שמוליכים למחצה זו תעשייה שהרבה יותר מדברת אליו, אז הוא "אתחל מחדש" את הקריירה שלו, בחר להצטרף לנובה, התחיל לעבוד כמומחה אפליקציות - ואנחנו בטוחים שעבורו זוהי רק תחילת הדרך. במהלך ההכשרה שלו כאן בארץ תפסנו את ביל לשיחה קצרה, על לימודים וקריירה, נובה טייוואן, ההכשרה בישראל, השאיפות שלו לעתיד וכל מה שביניהם...   

ביל, ספר לנו בבקשה קצת על עצמך.

אני ביל, סיימתי את התואר השני שלי בהנדסה כימית באוניברסיטת טייוואן, עם עבודת גמר שעסקה בתחום פחות מוכר שנקרא: Super Critical Fluid. לאחר סיום הלימודים, התחלתי לעבוד ב-TSMC, המפעל הגדול ביותר בעולם לייצור מוליכים למחצה. משם, וזה בהחלט שינוי גדול, עברתי לעבוד בחברה המתמחה בסיבי פוליאסטר. עבדתי כמה שנים באותה החברה, אבל הבנתי שיש לי עניין רב יותר בתעשיית המוליכים למחצה- ועכשיו אני כאן בנובה.

למה בחרת להצטרף דווקא לנובה?

שני חברים שלמדו איתי עובדים בנובה והמליצו לי בחום להצטרף. ידעתי שמדובר בחברה יציבה עם וותק של 30 שנות ניסיון בתעשייה וגם שמעתי מהחברים שלי על האווירה הצעירה כאן, ושהעובדים של נובה הם אנשים נעימים שמכבדים אחד את השני. 

נובה שונה מאוד מהחברה הקודמת בה עבדתי. בגלל שמדובר בחברה עולמית, זו סביבה אחרת עם אווירה רב-תרבותית ואפילו קיימות פעילויות מהנות לרווחת העובדים. זה מצחיק כי בחברה הקודמת בה עבדתי, שהיתה מרובעת יותר, לא חוויתי את זה- ועכשיו אני ממש נהנה מתשומת הלב והפינוקים. המעסיקים הקודמים שלי התרכזו בעבודה ולא בחיים שמעבר לעבודה או ביצירת קשרים חברתיים, אז בעיניי זה שינוי מרענן. 

הצטרפת לנובה לפני מספר שבועות, איך עוברת עליך בינתיים "חווית ההשתלבות"?

ביליתי ארבעה שבועות עם נובה בטייוואן, ובשבוע החמישי שלי כעובד שלחו אותי למטה החברה בישראל לחודש הכשרה. ידעתי שזה יקרה עוד לפני שהצטרפתי ושמחתי מאוד לנסוע, ללמוד ולא פחות חשוב- גם לחוות את האווירה של נובה!

מהי מטרת ההכשרה שלך ומה היא כוללת?

מטרת ההכשרה היא ללמוד על העקרונות הפיזיקליים של Nova MARS. במהלך ההכשרה נלמד כיצד להשתמש בתוכנה במטרה לפתור בעיות שונות עבור הלקוחות. 

אתה מתכוון גם לטייל בישראל בזמנך הפנוי?

כן, ביקרנו בחופים של תל אביב כי שם אני מתארח כרגע, ואנחנו מתכננים לבקר בים המלח, יפו, ירושלים ועוד. הקולגות שלנו בצוות השירות כבר הזמינו אותנו לארוחת ערב איתם, וזה כיף גדול לזכות בקבלת פנים חמה כל כך. 

מהן הפעילויות שאתה נהנה מהם, לאחר שעות העבודה?

כשאני בטייוואן, אני אוהב ללכת למכון הכושר, להתאמן ולחזק את הגוף שלי. בטייוואן יש הרים יפיפיים! כ- 300-200 הרים שניתן לטפס עליהם, אז אני גם נהנה מטיפוס הרים בסופי שבוע. אני אוהב לטפס עם חבר, כי זה מאפשר לנו להתנתק מהעיר ומהעבודה- אין לנו קליטה סלולרית כשאנחנו מגיעים להרים, אנחנו דואגים זה לזה, מבשלים ביחד, וזו חוויה נהדרת. אז אלה בגדול שני התחביבים העיקריים שלי: אני אוהב להתאמן במכון הכושר ולטפס על הרים. חוץ מזה והדבר הכי חשוב- התחתנתי בשנה שעברה. 

או, מזל טוב!

תודה! 

מהן התוכניות שלך, מבחינה מקצועית, ל- 5-3 השנים הבאות?

האמת שעניתי על השאלה הזו בראיון העבודה שלי, וזו אפילו שאלה שהתכוננתי אליה מראש כי ידעתי שהיא תגיע. הייתי אומר שבשנה הראשונה, אני רוצה להיות עצמאי בעבודה שלי, מבלי להצטרך הרבה הכוונה מהקולגות שלי. הייתי רוצה להיות מסוגל לפתור בעיות באופן עצמאי. אני מקווה ללמוד את התפקיד שלי היטב במהלך השנה הראשונה ואני מצפה מעצמי להקדיש את מלוא תשומת הלב שלי ללמידה.  

מכיוון שנובה היא חברה גדולה, בשנים שלאחר מכן, אני מצפה להיות חלק מצוות של פרויקט, פרויקט שיוביל להישג משמעותי עבור אחד מלקוחותינו העיקריים, כמו TSMC לדוגמא. חוץ מזה, כחלק מצוות DMD, אני מצפה ללמוד תובנות חדשות מה-MMD, או אולי בעתיד מה-CMD.

בשנה החמישית, אני מניח שאוכל להיות מנהל צוות מנוסה ולהוביל את האפליקציה החדשה שלי, המתמקדת בפתרון בעיות ובתקשורת עם הלקוחות. אני יודע שנובה משקיעה מאמצים בקידום האנשים המובילים מבפנים- ואני מקווה שאוכיח את עצמי כמישהו שיכול לצמוח בחברה.

אנחנו בטוחים שבדיוק כפי שביל כובש את פסגות ההרים בזמנו הפנוי, כך גם יכבוש כל מטרה ויעד שהציב בפניו ובקריירה המקצועית שלו כאן בנובה.