דורה חולמיאנסקי, אלעד שלייפר, אייל כהן, הדס ענבר, סמדר פרבר ויעל  קורצוויל שגב הם אנשי מחקר ואנשי המחר. פיזיקאים בהכשרתם, שקיבלו החלטה משמעותית בקריירה שלהם, ויצאו לדרך חדשה: מהמעבדה של האקדמיה אל חזית הטכנולוגיה של התעשייה. כינסנו את כולם יחד כדי לשתף בחוויות שלהם ולדבר על הכל.

האקדמיה נחשבת לחממה בטוחה ומאתגרת לפיזיקאים מבריקים.
מאיפה הגיע בכלל הרעיון לעזוב את האקדמיה ולמצוא עבודה בתעשייה? 

אלעד: כשנמצאים בגבעת רם, הרבה פעמים האקדמיה קורצת לנו כך שפחות יוצא לנו לטעום ממה שקורה שם בחוץ, בתעשייה. שמעתי בעבר ש"המחקר נמצאת אך ורק באקדמיה", זו דעה שאני לא מסכים איתה בכלל, ולי באופן אישי, אופי העבודה באקדמיה פחות התאים. לא רציתי כל היום לכתוב גרנטים, לחפש כסף כי רציתי להיות רוב הזמן Hands-On על המחקר. למרות שבדיעבד, אלה דברים שאפשרו לי את התפקיד הראשון שלי בנובה. אבל היתרון הגדול שהיה לי במעבר לנובה הוא שיש תקציבים ואני יכול לעסוק במחקר שלי בלי לדאוג לכל מה שמסביב כי נובה מספקת את המעטפת הזו.

יעל: במהלך התואר השני עשיתי מחקר מרתק, עבדתי על מכשיר מסוים ורציתי לבנות משהו משמעותי, רציתי שממחר אני ארגיש שאני עושה טוב בעולם- ובאקדמיה, זה לא בדיוק הכיוון שהולך בהגדרה, לא משקיעים בזה, וחיפשתי מקום בו הדברים עובדים אחרת.

סמדר: אני חושבת שפשוט לא מצאתי את התשוקה שבי להמשיך לדוקטורט. היו לי מחשבות והתלבטויות, אבל בסופו של דבר, היה לי ברור שאני מכאן, מהאקדמיה- ממשיכה לתעשייה.

אז קיבלתם את ההחלטה המשמעותית ועברתם לעבוד בתעשייה - האם המעבר עמד בציפיות שלכם?

דורה: אני חיפשתי שילוב של שלושה פרמטרים: היכולת להימצא בסביבה חברתית טובה המכבדת את הזמן הפרטי של העובדים, להימצא בסביבה שמאפשרת התקדמות מקצועית וכמובן, לעבוד עם אנשים טובים. והאמת היא, שאת שלושת הפרמטרים מצאתי כאן בנובה.

הדס: בדיוק, דורה הגיעה לכאן בהריון מתקדם, וקיבלו אותה לעבודה - שזה בעיניי אומר משהו ממש טוב על החברה ומוכיח שהפרמטרים שדורה ציינה קיימים בפועל. אני הגעתי לכאן אחרי שחברים טובים שלי עבדו בחברה, והם אלה שהמליצו לי להצטרף. המעבר מהאקדמיה לתעשייה בהחלט עמד בציפיות שלי ומעבר לזה.

יעל: מבחינתי, יש ריגוש עצום, לראות את המכשירים עליהם אנו עובדים בשימוש יומיומי, יוצאים החוצה לשוק, נמצאים בשימוש אצל הלקוחות שלנו ומשנים חיים. עבורי, הריגוש הזה גדול יותר מלשבת במעבדה ולדעת שמתפרסם מאמר שלקחתי בו חלק. 

אלעד: חבר טוב שלי בזמנו, אמר לי: "בוא, יהיה לך מעניין, תצטרף לנובה, לא תתחרט על זה"- ואני מסכים, עד היום אני לא מתחרט על זה.

האם יש חוויה אישית שזכורה לכם לטובה, מהימים הראשונים שלכם כאן בנובה?

סמדר: החוויה האישית שלי היא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי, אני מצליחה להיות עם הילדים שלי ולגדל אותם, וזה חשוב לי. מצד שני ולא פחות חשוב- אני מצליחה גם להתקדם בחברה! כן, זה נשמע מאוד עמוס אבל נובה מאפשרת לי את זה, היא רואה את העובד ואת כל החלקים בחייו. זה לא רק לאימהות, גם אבות יכולים לצאת ב- 16:00 ולאסוף את הילדים מהגן. זמן לפיתוח אישי- מה שמתאים גם למי שאין ילדים, מתקבל באהבה כאן.

יעל: אני רוצה לחזק את סמדר בתור אמא ל- 6 ילדים, נובה ממש מאפשרת לי את הגמישות בחיים שלי והשילוב בין המימוש המקצועי שלי לזה שיש לי זמן למשפחה שלי. גם ביומן של הבוס שלי יש יומיים או שלושה ימים בשבוע, אחר הצהריים, שמוגדרים כ"זמן משפחה". "הנזיפה" היחידה שקיבלתי מהיום שהצטרפתי לנובה, הייתה בעקבות פגישה שקבעתי לשעה 16:00. פשוט אמרו לי: "אנחנו משתדלים לא לעשות דברים כאלה אם זה לא ממש דחוף, כי לאנשים יש משפחה”.

ומה לגבי הפן המקצועי? במה שונה העבודה כאן ממקומות אחרים בהם עבדתם בעבר?

סמדר: מבחינה מקצועית, כמו במקומות אחרים, יש משימות שצריך לבצע ויש פרויקט שצריך להישאר במסגרת שלו, אבל בכל משימה או פרויקט יש חופש ויצירתיות, ואת האפשרות לטפח אותם לכיוונים שאני מביאה איתי. תמיד יש מקום להמציא דברים חדשים וכל רעיון חדש יכול לבוא מהעובדים ואפילו להגיע למקומות שבאמת משתמשים בו!  

אלעד: אחד הדברים שמראים ספציפית כמה נובה היא חברה שמעודדת טכנולוגיה, זו התחרות השנתית בקרב עובדי החברה, תחרות שקוראת לכל העובדים להציג רעיונות חדשים. זה ב- DNA של החברה לעודד מצוינות, רעיונות מקוריים, חשיבה מחוץ לקופסא לצד חשיבה על פיתוח וטכנולוגיה. זה לא טריוויאלי וזה לא קורה בהרבה חברות.

הדס: אנחנו מפתחים את המכונות שלנו והרבה מהטכנולוגיות שאנחנו עובדים עליהם כיום, נראה אותם עוד 8-5 שנים מיושמות בכלים של נובה. אבל יש לא מעט מקרים שבהם אני עושה משהו עכשיו שעוד חצי שנה ישפר את המכונה! לפעמים זה תוצר שיגיע לידי ביטוי תוך זמן קצר כי יש דד-ליין של כמה חודשים, או שיש בעיה כרגע במכונה שנמצאת אצל לקוח וצריך לפתור את זה- תהליך מציאת הפתרון הוא בעצם מחקר לכל דבר.
כל אתגר או בעיה שצצים הם בעצם כמו חידה שצריך לפתור ואנחנו צריכים, למצוא את הפתרון הייחודי לכל הדבר הזה- פתרון שאין באף חברה אחרת. ואני חושבת שיש לזה ערך מאוד גדול כשאנחנו פותרים את הבעיה- ולא רק שאנחנו פותרים אותה, זה מגיע למכונה שעובדת ומייצרת צ'יפים שניתן להשתמש בהם בכל מקום. בסופו של דבר, הפתרון שאני יצרתי מגיע לכל מקום, גם לטלפון הנייד הפרטי שלי לדוגמא. זה באמת עובד ואני חושבת שזה מדהים.

האם לדעתכם יש יתרונות נוספים בעבודה בנובה, שאין בשום חברה אחרת?

אלעד: אני חושב שהאווירה הטובה מורגשת מאוד. בנוסף לאווירה כאן, העובדה שהחברה היא חברה ישראלית זה יתרון. המנכ"ל הקודם היה ישראלי וגם נבחר על-ידי 'כלכליסט' מבין המנכ"לים של חברות הנמצאות במדד תל אביב 35  למנכ"ל הטוב בישראל. המנכ"ל הנוכחי הוא הוא גם כן ישראלי וצמח מתוך החברה. אני יכול, לדוגמא,  לדבר עם כולם בקפה, בכל דרג בחברה, ואני יודע שיתייחסו לדעה שלי ברצינות. זו לא חברה עם עשרות אלפי אנשים, וברגע שמתקבלת החלטה במטה שנמצא במדינה אחרת אז זה נופל עלינו אלא אנחנו כאן חלק מהמטה וזה מאפשר לנו להיות בעלי השפעה. לאווירה כזאת, יש בעיניי משמעות מאוד מאוד גדולה. תמיד הרגשתי שיש כאן התנהלות שאני מכנה "סטארט-אפית - משפחתית" וזה מה שקוסם לי בחברה. אני חמש שנים בנובה, וכיף לי וטוב לי לבוא כל יום לעבודה, וזו כנראה אחת הסיבות לכך.

יעל: אני מסכימה, אנחנו אמנם כבר לא חברה קטנה, אבל זה מקום למי שאוהב אווירה חברתית ומשפחתית- משהו שבחברות גדולות לפעמים הולך לאיבוד. גם זה שאנחנו חברה ישראלית, ההנהלה ועיקר המחקר כאן בישראל, עושה את ההבדל- בעיניי זה לא משנה רק למי שעובד בחטיבת המחקר, זה משנה לכל החברה. אם היום, אלעד (שלייפר) שעכשיו עובד בפיתוח חושב על רעיון - אז הוא קופץ בהמשך המסדרון לחטיבת המחקר, והוא יכול לממש דברים שהם מאוד עמוקים. אם לשלייפר יהיה רעיון פגז, יגידו לו "סבבה, קח 70% מהמשרה שלך ותפתח את הרעיון". אני חיפשתי מקום שיאפשר לי לפתח ולממש את הכישרונות שרכשתי ובעיניי מה שקורה כאן הוא אופטימלי.

מעורר השראה! תודה רבה לפיזיקאים הבכירים שלנו על השיתוף, על הפיתוח ועל העשייה - שמחים שעברתם לתעשייה ושמחים שאתם כאן איתנו.  

עם רקע במדעי החומר ותשוקה לחדשנות, הדרך של ד"ר שינרוי לו מתחילת ימיה באקדמיה ועד שהפכה למהנדסת אפליקציות בכירה במחלקת ה-DMD של נובה, ללא ספק מעוררת השראה עצומה. אתגרים, הישגים ומחויבות גדולה לתפקיד הם רק חלק קטן מהסיפור שלה: סיפור המשקף את הרוח הייחודית של נשים בעולמות ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה, ואף מציג את חשיבותן הגדולה של תושיה, סביבת עבודה מכילה ומגוונת ועוד.

שינרוי, תוכלי בבקשה לספר לנו קצת על עצמך?

המסע שלי בנובה התחיל מיד לאחר סיום הדוקטורט שלי במדעי החומר, ואני חלק מהצוות של נובה כבר שלוש שנים. אני עובדת כיום כמהנדסת אפליקציה בכירה במחלקת ה- DMD, בסין.

באיזה גיל גילית שאת מתעניינת בתחום המדעים?

כשהייתי בחטיבת הביניים, גיליתי את העולם הכובש של המדע! הקסם הזה היה הניצוץ הראשון, הצעד הראשון שלי לקראת תואר ראשון במדעים ובהנדסה. בסופו של דבר, המשכתי לדוקטורט באותו התחום ועשיתי צעדים משמעותיים גם במסע האקדמי וגם בקריירה המקצועית שלי.

מה תמך בך במהלך המסע המאתגר אל הדוקטורט שלך?

כבר בשלב מוקדם, בתחילת הדרך שלי באקדמיה, קיבלתי המלצה להמשיך לדוקטורט שלי, ללא בחינות - ואני מרגישה ברת מזל שזכיתי להזדמנות הזו. זו בהחלט הייתה הזדמנות יוצאת דופן, והחלטתי לאמץ את האתגר ולהשקיע במסלול הלימודים בהתלהבות גדולה. במהלך לימודי הדוקטורט שלי זכיתי גם לפגוש את בעלי לעתיד, באותה קבוצת מחקר! התמיכה ההדדית הפכה לעוגן בעיסוקים האקדמיים שלנו, מה שעזר לשנינו לסיים בהצלחה ולקבל את תעודות הדוקטורט שלנו.

האם תוכלי לספר לנו קצת גם על המסע שלך כמהנדסת אפליקציה בנובה?

צברתי ידע במדידה אופטית ובסימולציה במהלך הדוקטורט שלי, אבל, הייתה לי חשיפה מוגבלת מאוד לתחום המוליכים למחצה לפני שהצטרפתי לנובה. לא ידעתי איך נראים המודלים של כל שלב מדידה, אז התחלתי ללמוד באמצעות הורדת המודלים והספריות שהחברים שלי לעבודה פיתחו. בנוסף, הסקתי תובנות לגבי תהליכי ייצור מוליכים למחצה ממאמרים מקוונים ואינטראקציות עם לקוחות, זה תרם לי להבנת המודלים בצורה טובה יותר. 

כמהנדסת אפליקציה, מהם תחומי האחריות והאתגרים המרכזיים שעומדים בפניך?

כמהנדסת אפליקציה, אני מדי פעם מעורבת בתהליכי המכירה - וזוכה לדבר על הכלים והטכניקות העדכניים ביותר עם הלקוחות שלנו. אני גם זוכה לראות את הצד העסקי של הפעילות שלי, מה שיוצר בעיניי חווית עבודה עשירה יותר.

מה משך אותך לעבוד בנובה?

יש לי משמעת עצמית גבוהה ורציתי לעבוד בסביבת עבודה גמישה - ובנובה יש לי את האוטונומיה שאני רוצה. אני מעריכה במיוחד את הגמישות שיש לי לעבוד מהבית ואת ההתחשבות עם לוח זמנים שמותאם לצרכים שלי. 

האם היו מודל לחיקוי או מנטורים ספציפיים שהותירו חותם עלייך ועל הקריירה שלך?

ההיכרות שלי עם נובה התרחשה באמצעות תוכנית חבר מביא חבר. קלארק יאנג, שהיה חלק מהצוות של נובה במשך כמעט 3 שנים הוא זה שהכיר לי את החברה. הוא היה מנהל הקו שלי אז, והיום, הוא עבר למחלקה אחרת בזמן שאני קיבלתי על עצמי את תפקידו הקודם.

איך היית מתארת את התרבות וסביבת העבודה בנובה?

נובה היא כור היתוך מגוון של כישרונות מרחבי העולם! אנחנו זוכים לשתף פעולה אחד עם השני, לשוחח עם צוות המטה שלנו, ומדי פעם, אפילו יש לנו מפגשים אישיים פנים אל פנים עם עובדים מרחבי העולם, במהלך סדנאות והכשרות לדוגמא. השנה התמזל מזלי לעבור הכשרה במשרדי המטה בישראל, והכי כיף היה לראות שכל צוות המטה באמת נהנה ממה שהם עושים - זה אפילו ממש "מדבק"!

איך נובה תומכת בצמיחה ובהתפתחות המקצועית שלך?

בכל פעם שאני נתקלת באתגר עם האפליקציות, אני והצוות מסתנכרנים עם HQ כדי לפתור בעיות. בנוסף, נובה מציעה סמינרים מקוונים ופלטפורמות שונות כמו Metro, איתם אני יכולה ללמוד דברים חדשים ולקבל מהם תובנות שימושיות.

את יכולה בבקשה לחלוק איתנו סיפור הצלחה או הישג אישי שאת גאה בו מהתקופה שלך כאן בנובה?

הישג אחד שאני גאה בו במיוחד הוא התמיכה האינסטרומנטלית שלי בהדגמה הראשונה של מוצר ה-MMSR  אצל לקוח מוביל, שגם הובילה לקידום שלי ממהנדסת אפליקציות למהנדס אפליקציות בכירה. במשך שישה חודשים, לא רק שמנהל הקו שלי הכיר במסירות ובמאמץ שלי, אלא גם צוות המכירות של השותפים שלנו בסין. 

מחוץ לשעות העבודה, האם יש לך תחביבים מסקרנים או דברים שאת נהנית לעסוק בהם?

יש לי גישה חיובית לחיים ואנרגיה ללא גבולות, לכן יש לי מגוון של תחביבים, שאני מודה שאני לא תמיד מתמידה בהם לאורך הרבה זמן. אבל, אחד התחביבים שאני מאוד אוהבת לעסוק בו הוא תפירה.

איזו עצה היית מעניקה לנשים אחרות השואפות להיכנס לתחום ההנדסה או הטכנולוגיה?

חשוב מאוד להכיר ולהבין שהנדסה וטכנולוגיה הם תחומים שאינם בלעדיים לגברים! לנשים יש תפקיד מרכזי, וכדאי לנו למנף את היכולות והחוזקות שלנו, כמו תשומת הלב המולדת שלנו לפרטים, לדוגמא. נקודות המבט המובהקות שלנו מובילות לעתים קרובות לטיפוח של רעיונות יוצאי דופן, הנובעים מתהליכי החשיבה המגוונים שגם גברים וגם נשים מביאים אל השולחן. אז העצה שלי היא כזו: בואו נפסול כל רעיון של חוסר התאמה ונאמץ את היכולות שלנו בביטחון!

נשמע שממש כיף לעבוד איתך. לסיכום מה את הכי אוהבת בנובה?

זה קל! אני מאוד אוהבת את חופש הפעולה היצירתי שיש לי והעובדה שאני זוכה להכרה ביכולות ובכישורים שלי.

המסע של עמוס לו התחיל בנובה טאיוון, ממש עם פתיחת המשרד לפני 20 שנים בראיון מתוח ועצבני. במהלכו עמוס לא יכל לדמיין את המסע שלו בחברה בה הוא צמח למוביל טכנולוגי ופעיל במגוון הפעילויות החברתיות ובהתנדבויות שונות. זה הסיפור של עמוס לו.

עמוס, אתה עובד בנובה טייוואן כבר 20 שנה, מאז שנפתח המשרד. אז רצינו לדעת, כיצד התחיל המסע שלך בנובה? ומה גרם לך לבחור ולהישאר איתנו כאן כל כך הרבה זמן?

בשמחה! אני עדיין זוכר את היום שבו הלכתי למשרד של נובה לראיון. הייתי לחוץ בהתחלה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהתראיינתי באנגלית ועוד במבטא זר, אבל הראיון עבר בסדר והציעו לי את העבודה. נשארתי בנובה לאורך השנים כי אני אוהב את תרבות החברה, זה מרגיש כמו משפחה כאן. כולם ידידותיים ועוזרים, וכולנו עובדים יחד כדי להשיג מטרות משותפות. למדתי הרבה במהלך התקופה שלי בנובה והייתה לי הזדמנות לטייל בעולם ולפגוש אנשים מתרבויות שונות. נובה היא מקום שבו כולם מכירים אחד את השני בשמות, ואפילו המנכ"ל, כשהוא בא לבקר, יודע את השמות של העובדים.

מה לדעתך השינויים המשמעותיים שקרו במהלך הקריירה שלך בנובה, בשני העשורים האחרונים?

נובה גדלה מאוד ב-20 השנים האחרונות. כשהתחלתי לעבוד, היינו חברה קטנה, וכאן בטייוואן היינו כמה עובדים בודדים. אבל גדלנו בהתמדה, ועכשיו יש לנו משרדים בכל העולם. לצד זה, פיתחנו טכנולוגיות חדשות שחוללו שינויים בתעשיית המוליכים למחצה.

איך התפתח התפקיד שלך כמנהל טכני בנובה? האם היו אתגרים או אבני דרך משמעותיות שתוכל לשתף אותנו בהם?

התפקיד שלי כמנהל טכני התפתח מאוד במהלך השנים. בהתחלה, הייתי אחראי לכלים מדור קודם, וככל שנובה גדלה, לקחתי על עצמי יותר אחריות. כיום, אני אחראי על צוות מהנדסי שירות בשטח שמספקים שירות עבור מוצרים מדור קודם לצד שירות עבור מוצרים חדשים ומתקדמים יותר.

אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני הוא הצורך המתמיד ללמוד דברים חדשים. המוצרים והטכנולוגיות של נובה מתפתחים כל הזמן- וכדי לענות על צרכי הלקוחות, אני צריך להיות מעודכן ולהכיר היטב את הטכנולוגיות החדשניות ביותר. אתגר נוסף שהתמודדתי איתו הוא ללמוד לנהל צוות בו עובדים אנשים עם רקע שונה, המגיעים מתרבויות שונות.

היו הרבה אבני דרך בקריירה שלי ואני גאה שעזרתי לנובה לצמוח אל החברה שהיא היום. אני גאה בעבודה שעשיתי, בתמיכה בלקוחות שלנו, ובדרך שלנו לעזור להם להשיג את המטרות שלהם.

ואם היית צריך לבחור, מהו הרגע שאתה הכי גאה בו?

זה לא סוד שעבודה מול לקוחות תובעניים היא אתגר יומיומי של הצוותים שלי, אז אני מאוד גאה שקיבלנו פרס הצטיינות מ-TSMC, על פרויקט שכולנו היינו מאוד מסורים אליו, פרויקט שבמהלכו נתבקשנו להשיק את המוצר שלנו בלוח זמנים צפוף מאוד והצלחנו. אפילו המנכ"ל שלנו הגיע לביקור כדי להיות חלק מטקס הענקת הפרס!

תוכל לשתף אותנו בחוויה בלתי נשכחת או בפרויקט שעבדת עליו, במהלך הקריירה שלך בנובה טייוואן?

אחת החוויות הבלתי נשכחות שלי הייתה דווקא פרויקט מאתגר: עבדנו עם כלי לא יציב, ולמרות מאמצים רבים למצוא פתרונות, נראה שהפתרון היחיד היה להחליפו בחדש. זה היה הפתרון היקר ביותר עבור החברה, והחלטתי לעשות כמיטב יכולתי למצוא פתרון אחר. הייתי נחוש בדעתי ללמוד את שורש הבעיה בעצמי, אז פירקתי את הרכיבים של אותו הכלי במטרה לבדוק אותם והנחתי את הרכיבים והחלקים על שולחן.

לאחר בדיקה מעמיקה מצאתי את מקור הבעיה ושלחתי את המידע למפקדה. ברגע שהם קיבלו את המשוב שלי, הם הבינו שהם יכולים לתקן רכיב בודד ולשלוח רכיב חלופי חדש, מה שחוסך את הצורך בהחלפת הכלי בשלמותו. זה שימח אותי. הייתי גאה בעצמי שלא ויתרתי והצלחתי לתרום בצורה משמעותית למציאת הפתרון הזה.

איזו חוויה משעשעת הייתה לך לאורך השנים שלך בנובה?

קיימנו פגישת צוות גדולה עם כל העובדים מאסיה-פסיפיק, בתאילנד. ארוחת הערב הייתה על חוף הים, האווירה הייתה נהדרת ואחרי כמה סיבובים של משקאות, התחלנו לזרוק אחד את השני לים, כולל את המנהלים והמנכ"ל שהגיעו לפגישה! הרגשנו כמו משפחה.

איך לתפיסתך באה לידי ביטוי חוויית עבודת הצוות? 

האמת שזה קורה כאן הרבה וכשאני חושב על זה מיד עולה לי דוגמא אחת. אחד ה- FSE שלנו בטיינאן נזקק בדחיפות לרכיב שאזל מהמלאי במפעל המקומי. כדי לפתור את זה בצורה הכי יעילה שאפשר, רכז השירות שלנו גילה שהרכיב הזה קיים במחסן בשינצ'ו. רכז השירות שלח בקשה למחלקת הלוגיסטיקה, העוזר הלוגיסטי העביר את הרכיב באופן אישי לתחנת אוטובוס, ולאחר שהאוטובוס הגיע לטיינאן, מנהל האתר אסף אותו בעצמו ונתן אותו ל-FSE בשטח. זו בעיניי דוגמה מושלמת לעבודת צוות ולנכונות לעשות את מה שנדרש כדי לספק שירות מעולה, למרות האתגרים השונים.

איך נובה תמכה בהתפתחות האישית והמקצועית שלך לאורך השנים?

נובה היא מקום מצוין ללמוד מאנשים אחרים. למדתי הרבה מהקולגות שלי, בפן הטכני ועוד הרבה דברים שאינם טכניים. נובה תמכה בהתפתחות האישית והמקצועית שלי במגוון דרכים: השתתפתי בקורסי הכשרה - בתוך החברה וגם במוסדות חיצוניים. בנוסף, לאורך כל הדרך, קיבלתי את ההזדמנות לקחת על עצמי אתגרים ותחומי אחריות חדשים.

כמנהל טכני, איזו עצה היית נותן למישהו שמתחיל את הקריירה שלו בנובה או בתחום טכנולוגיית המוליכים למחצה?

העצה שלי למישהו שרק מתחיל את הקריירה שלו בנובה היא להתלהב מהלמידה. בהחלט יש הרבה מה ללמוד: היסודות של הכלים, הטכנולוגיה, תהליך ההתקנה וכל מה שקורה מאחורי הקלעים!

נובה טייוואן חוגגת 20 שנה להיווסדה, ונובה חוגגת 30 שנה להיווסדה - איך לדעתך יראה העתיד של נובה בטייוואן? 

מאז ומתמיד ראיתי עתיד מבטיח עבור נובה טייוואן, ואני נשאר איתן באמונה הזו! בזירת המוליכים למחצה, טייוואן היא שחקן משמעותי: יש כאן מספר רב של יצרנים גדולים של מוליכים למחצה, עם נוכחות חזקה בשוק, שפועלים כבר במשך מעל לשני עשורים.

נובה טייוואן משתפת פעולה בצורה אסטרטגית עם הלקוחות ויוצרת אינטראקציות הדוקות עם שותפים מגוונים מדי יום. אנחנו מקבלים תובנות חשובות מהלקוחות שלנו, שבאמצעותן יש לנו הבנה עמוקה של הצרכים הייחודיים שלהם. אנחנו מבינים את מורכבויות התהליך ותמיד שואפים לכך שנובה תתרום ביעילות לניטור התהליכים.

האם הטכנולוגיה שלנו יכולה לענות בצורה טובה על הדרישות של הלקוחות שלנו? השאלה הזו היא מקור המוטיבציה של כולנו, וזה גורם לנו לשפר בעקביות את הכלים והיכולות שלהם. כך אנחנו שואפים לסייע ביעילות ללקוחות שלנו, להתגבר על בעיות מורכבות בתהליך. 

לסיכום, מה לדעתך מייחד את נובה טייוואן? ומה הכי מרגש אותך בלהיות חלק מנובה?

נובה טייוואן מיוחדת עבורי כי היא כמו משפחה. כולם ידידותיים ותומכים, וכולנו עובדים יחד כדי להשיג מטרות משותפות. מרגש אותי להיות חלק ממשפחת נובה, כי אני יודע שאני מוקף באנשים מוכשרים שנהנים מהעבודה שלהם. אני מצפה לראות מה צופן העתיד עבור נובה טייוואן ואני מאמין שיש לנו פוטנציאל לעשות דברים גדולים.

זו מרינה, אם לשניים שעובדת מעל 5 שנים כאן איתנו בנובה במחלקת QA. יש לה חוש הומור ואופטימיות שלא רואים כל יום, יצירתיות שאין שנייה לה וגם סקרנות ויכולות למידה שעוד יביאו אותה הכי רחוק שרק אפשר. כשמרינה אובחנה עם פרקינסון היא לא נתנה לזה לעצור בעדה, כשהתפקוד בצד הימני של גופה ירד- היא הפכה לשמאלית. ואם זה לא מפתיע אתכם, אז חכו שתשמעו על התחביבים של מרינה ועל ההתמודדות היומיומית שלה שללא ספק ראויה להערצה.

מרינה, ספרי לנו קצת על עצמך.

אני בת 37, אמא למתן ויוני, בני 12 ו- 9. אני עובדת בנובה כבר מעל ל-5 שנים בתפקיד QA תוכנה ולאחרונה קודמתי לTechnical Leader, אני בודקת תוכנה בצד של ה- Server וה- Big Data. באופן כללי, הייתי מגדירה את עצמי כבחורה מאוד טכנית, סקרנית ו"נברנית בדברים", אז יוצא שאני יושבת ולומדת המון מתוך החומרים של המוצר, לומדת על המוצר לצורך התמקצעות, וגם לצורך הידע הכללי האישי שלי, וזה ככה בקטנה. עם הזמן למדתי לא מעט והתמקצעתי גם על שאר המוצרים של נובה וכעט יכולה לתרום "זוג ידיים" במידת הצורך גם לבדיקות מהצד של ה- tool, ובנוסף גם מעבירה חפיפה והדרכות לעובדים חדשים.

מאיפה מגיעה המוטיבציה הגבוהה ללמוד עוד ולחקור, אחרי חמש שנים כאן בנובה?

 כנראה שההפעלה של שתי אונות המוח גורמות לזה, זה לא סתם.

מה הכוונה?

אני ימנית מלידה, אבל צד ימין שלי פגוע, בשל מחלת הפרקינסון. כמובן שצריך להמשיך לעבוד, לתפקד, לחיות ולנהל אורח חיים רגיל, אז לימדתי את עצמי להיות שמאלית. היום אני כמעט שמאלית לגמרי.

אני לא משלימה את תהליך המעבר לצד שמאל מתוך בחירה מושכלת וזאת על מנת שצד ימין לא יתנוון לגמרי.

לפני כ8 שנים סעדתי את ההורים שלי שהיו חולים במשך תקופה מאוד ארוכה ולבסוף הם נפטרו בהפרש של חצי שנה, הייתי בלימודים, הייתי בהריון, צוק איתן תוך כדי, כך שזו הייתה תקופה של הרבה סטרס עבורי.  כשהלחץ ירד, התחלתי להרגיש חוסר שיווי משקל כשאני עומדת, מן רפיון כזה ברגל, ושייכתי את זה למשהו אורטופדי. בדיעבד, זה לא היה אורטופדי, אלה היו סימנים למחלה, פרקינסון. ומסתבר שפרקינסון מתחיל הרבה לפני ששמים לב לאיזשהו סימן חיצוני. הסימנים מתחילים כשהמוח מתנוון מספיק כדי להראות אותם.

אז בעצם בגיל 31, בתקופה מאוד מלחיצה בחיים וקצת לפני שהתחלת לעבוד במקום עבודה חדש, בנובה, אובחנת עם פרקינסון?

כן. מהרגע שהתחלתי להרגיש חולשה וייחסתי לזה משמעות ועד לרגע של האבחון עברו בערך שנה וחצי. באתרי האינטרנט של בתי החולים קיים 'איזור אישי', שנכנסים אליו ורואים את התיק הרפואי ותוצאות של בדיקות, אז אני לא קיבלתי את האבחנה מהרופא, אלא קיבלתי אותה לאיזור האישי כשהייתי לבד בבית. אני בן אדם מאוד ציני ועם הומור שחור, אז היום שבו קיבלתי את התוצאות של האבחון, החלטתי שיהיה ה'אבחונולדת שלי', ואחגוג שש השנה, בספטמבר.

היינו רוצים להגיד מזל טוב, אבל לא נגיד את זה...

לא, לא. בטח להגיד! אם אני עדיין פה כדי לצחוק על המצב, אני הרבה יותר טובה מהמחלה! כל שנה שעוברת ואני עדיין במצב של לצחוק למחלה בפרצוף ולחגוג 'אבחונולדת', אני ניצחתי עוד שנה. זו הגישה שלי.

אני בחרתי להמשיך לחיות. מצד אחד קיבלתי מחלה של זקנים בגיל 31, ומה לעזאזל עושים איתה עכשיו, כי אי אפשר לרפא אותה. אבל מהצד השני, יש לי שני ילדים קטנים בבית וצריך להמשיך לחיות, אני רק בתחילת הדרך. כשגיליתי את המחלה הייתי כביכול יתומה, מסכנה וכן הלאה, אבל להתקפל לתנוחת עובר ולהגיד "אוי מר גורלי, מה אני אעשה עכשיו?" ולבכות בחושך, זה פשוט לא באופי שלי.

מדהים! התקבלת לעבודה בערך באותו הזמן של גילוי המחלה, נכון? איך קיבלו את זה בנובה? 

בהתחלה זה היה לא רלוונטי, כי לא ראו את המחלה והיא לא הורגשה, התפקוד שלי לא ניזוק ממנה, לא הייתה שום החמרה ובעצם לא היה צורך לדבר על זה. גם בגיל 31, כבחורה צעירה, הרגשתי מן בושה כזו עם עצמי- כאילו מה, עכשיו אני אספר להם שאני "רוטטת" בשעות הפנאי?

כשהמצב החמיר והתחילו לראות את הפרקינסון כלפי חוץ, החלטתי שזה מה יש ועם זה ננצח, ואם מישהו שואל נספר לו את האמת. ובינינו? באופן כללי, די משעשע אותי לראות תגובות של אנשים. לפעמים אני נהנית מזה ועושה בכוונה.

איך באמת אנשים מגיבים? 

זה מתחיל במבט, ורק אז מגיע "מה קרה?" "את צריכה עזרה?" או "למה את צולעת?" בגישה מאוד טובה ואדיבה, באמת. וכאן זה אני הלא בסדר, אני בתור בן אדם ציני ו"רע" במרכאות, אומרת: "אה, יש לי פרקינסון". עכשיו ברור לי מה הולכת להיות התגובה, זה הולך להיות שוק. בין אם זה נובע מחוסר מודעות לזה שיש אנשים בגילי שחולים בזה, או בכלל חוסר ידע או היכרות של המחלה, או בכלל שזה חולי. כי אנשים מצפים לראות בן אדם זקן, או בן אדם חולה שהוא פקקט- ואני לא זה, ולא זה ולא זה.  

האם בנובה עשו התאמות ספציפיות כדי לעזור ולהקל עלייך בעבודה? את צריכה בכלל התאמות כאלו?

כן, עם הזמן הרגשתי שבישיבה ממושכת אני מתחילה להיתפס, דבר שקורה בעקבות המחלה. לפעמים אני צריכה לעמוד שלוש דקות, ולפעמים אני יכולה לעמוד גם עשר דקות עד שזה מסתדר- ופשוט חבל על הזמן הזה, פשוט חבל על עשר הדקות האלה. אז ביקשתי וגם קיבלתי שולחן עמידה, שולחן חשמלי שפותר את זה. לי באופן אישי זה מאוד הכרחי וזה אחלה שזרמו עם זה למרות שאף אחד לא הכיר את זה כאן לפני.

זה באמת נשמע כמו משהו שמתאים לנובה לעשות. תוכלי לשתף ולספר לנו גם על התחביבים שלך?

הפגיעה של הפרקינסון בעצם פוגעת לי בצד הימני של הגוף, אז הרעד הוא בצד ימין, החולשה והנוקשות הן בצד ימין, גם ברגל וגם ביד. וככל שהזמן עובר, או במקרים של עייפות או סטרס באותו יום, היד פחות מתפקדת, היא רועדת ויותר קשה להקליד, יותר קשה לתפקד עם העכבר, ובעצם כל פעולה יומיומית היא קשה יותר כשהיד לא יציבה. הפתרון לזה עבורי היה להשמיש את היד השניה. היום לא רק שהיא שמישה, אני גם מסוגלת לייצר איתה תכשיטים ומאוד נהנית מזה! 

זה ברמה שהתת מודע שלי התרגל לזה שיד שמאל פעילה, כך שגם בתכשיטים שאני מכינה, אני משחילה את הסוגר של השרשראות לשמאליים. עד שהעירו לי על זה לא שמתי לב לזה, זה כנראה באמת כבר בתת מודע. 

וואו, מאיפה הגיע הרעיון לייצר תכשיטים?

היה לי פרץ יצירתיות, שהרבה שנים כנראה התחבא, היה כבוי, וחיפשתי מה לעשות, עד שיום אחד נתקלתי ב- Pinterest בתכשיטים מאפוקסי. הסתכלתי ואמרתי לעצמי שזה נראה פשוט, סך הכל יש פה מנורה לציפורניים וחומר שקוף. פניתי לחברי הטוב עלי אקספרס, רכשתי את כל המוצרים שצריך, והתחלתי להתנסות. וואלה אנשים אהבו, באמת אהבו, כאילו חברים וכאלה. חברה שלי אמרה לי את חייבת לפתוח חנות ב- Etsy, "את חייבת, את חייבת, את חייבת"... אז פתחתי שם חנות. אבל צריך גם לפרסם את עצמי, לא? אז התחלתי לפרסם בפייסבוק, זה התגלגל לפליירים, וסרטונים, וגרפיקה שלמדתי ליצור, מתוך ההנאה שלי. החנות לא פרחה כי אנשים בארץ לא מכירים את הפלטפורמה לצערי הרב, אבל יש לי עמוד באינסטגרם, ו"מפה לאוזן", ופיתחתי את זה הלאה.

ככל שאני נמצאת יותר באינטרנט אני מגלה עוד ועוד גאדג'טים שאפשר לקנות, ולעשות איתם עוד ועוד דברים. אז היום זה התפתח מ"רק תכשיטים" למיתוג כוסות, בקבוקים, חולצות או טקסטיל למיניהם, שלטים... כל דבר שעולה על דעתכם, אני פה. המוטוריקה העדינה הזו גם עוזרת לי כריפוי בעיסוק- והמרפאה בעיסוק שלי ממש מופתעת מהדברים שאני מכינה! 

מהמם! תוכלי גם לספר לנו על העמוד שלך באינסטגרם, Mr.WittyBoard?

אתם יודעים מה זה Message Board? אז יש כאן דוגמא לשלט כזה שיושב אצלי על השולחן במשרד: "You never realize how weird you are, until you have a kid that acts that way", אני כל שבוע מחליפה משפטים, ויש לי קהל מעריצים מסתבר, גם מנובה וגם אנשים מבחוץ!

ויש לך עוד עמוד שעבר מתיחת פנים לאחרונה, נכון?

נכון, העמוד אליו אני מעלה את הדברים אותם אני יוצרת, הוא התחיל בתור עמוד תכשיטים בלבד ומכיוון שעכשיו הוא מכיל הרבה מעבר שיניתי את שמו והוא נקרא  Shaking Art וכל מה שמופיע בדף שלי ניתן לעריכה, לעיצוב אישי וגם לרכישה כמובן. אם תסתכלו היטב, ככל שגוללים מטה- הצילום נראה "לא וואו". ואז ככל שעולים כלפי מעלה, הצילום הרבה יותר "וואו!" ממש למדתי גם לצלם ולערוך תוך כדי.
חוץ מהתחביבים והדברים שאני עושה לכיף, אני חוקרת המון בעניין הפרקינסון. 'חיים עם פרקינסון' זו דוגמא לקבוצת פייסבוק ישראלית שנוצר מצב שאני מייעצת בה לאחרונה ותורמת מהניסיון והידע שלי. החיים עם פרקינסון או להמשיך לחיות עם פרקינסון ולהתגבר על האתגרים היומיומיים הנובעים מהמחלה, זו הדרך שבחרתי בה, וזה בהחלט אפשרי! 

מה שהכי "נראה וואו" כאן זו את, מרינה! את ההוכחה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי.

 

איגור טורובץ, שעובד כיום כמדען בכיר, התחיל את המסע שלו בנובה לפני יותר משני עשורים! לא רק שאיגור לא מפסיק ללמוד דברים חדשים בכל יום עבודה, יש לו השקפת עולם ודרך ייחודית לראות את החיים. בזמנו הפנוי, איגור מתנדב כמלווה רוחני לחולים סופניים - התנדבות מרתקת שנגעה לליבנו, התנדבות כזו שלא תשאיר אף עין יבשה. 

איגור, ספר לנו קצת על עצמך בבקשה: כמה זמן אתה עובד בנובה? ובאיזה תפקיד?

אני עובד בנובה משנת 2000. הצטרפתי לנובה כי עבדו פה כמה אנשים שעבדתי איתם בעבודה הקודמת שלי, באינטל, כולל גם חלק ממנהלים שלי. התחלתי בתפקיד של מהנדס אפליקציה, ועבדתי בצוות ה- OCD  הראשון של נובה במשך כמה שנים. לאחר מכן, ניהלתי קבוצת אפליקציה מספר שנים נוספות. עברתי עוד כמה תפקידים, וכשהקימו את קבוצת ה- CTO הצטרפתי אליה, בעצם הייתי בין שלושת אנשים הראשונים שהצטרפו אליה. אני עדיין חלק מקבוצת ה- CTO, בתפקיד Senior Scientist.

ומה החלק המעניין ביותר בעבודה וביומיום שלך? מה בעצם נותן לך את המוטיבציה להמשיך בנובה גם אחרי 23 שנים?

הדבר המעניין ומה שמשותף לכל התפקידים שעבדתי בהם, זה שתמיד התאפשר לי ללמוד דברים חדשים. וגם עכשיו, בסופו של דבר, רוב הזמן שלי מוקדש ללמידה של דברים חדשים ולנסות להבין איך הם יכולים לעזור לנובה - ממש מחקר על הסיכוי של אותם הדברים להיות המציאות של העתיד. 

שתף אותנו בהתנדבות המאוד ייחודית שאתה לוקח בה חלק:

אני מתנדב בעמותת 'שותפים למסע' כמלווה. עמותת 'שותפים למסע' מעניקה ליווי רוחני לאנשים במצבים מאתגרים או קשים בחיים שלהם. המלווים בעמותה מעניקים ליווי המסייע לחולים סופניים או לסובלים מחלות כרוניות איתן קשה להתמודד. בהרבה מקרים, אנשים חולים מוצאים את עצמם חווים התמודדות רגשית קשה מאוד ומרגישים בודדים מאוד.

מה המשמעות של הליווי הרוחני בעצם?

יש כמה משמעויות. המשמעות שאני מעניק לאנשים אותם אני מלווה היא ההבנה של משמעות החיים. הבסיס להבנה הזו נעוץ בבודהיזם וכל תפיסת העולם והליווי בעמותה מבוססים על עקרונות הבודהיזם. על פי הבודהיזם החיים הם סדרת מעברים. סדרת המעברים כוללת מעבר מלידה לחיים, מעבר משינה לערנות כמו גם את המעבר בין החיים למוות. כחלק מזה, קיימת הבנה שהכל בעצם לא נגמר עם המעבר מחיים למוות, כיוון שאחר כך יש לידה מחדש - והאדם בסופו של דבר יכול להשפיע על החיים שלו אחרי כל מעבר, גם אם מדובר במעבר מהחיים אל המוות.

פשוט מתייחסים למוות כאל מעבר נוסף, שאם מתכוננים אליו בצורה טובה, אז זה עושה טוב גם לאדם עצמו, לחולה, אפילו אם הוא לא מאמין בחיים שאחרי המוות.

מה משך אותך להתנדב בתחום הזה?

אני מאמין שאדם יכול לחיות את החיים שלו בצורה טובה או לא טובה, לעשות דברים טובים ולהתנהג בצורה טובה - וזה בעצם כמעט הדבר היחיד שהוא יכול לעשות בעצמו. אנחנו לא יכולים לשנות את העולם, אנחנו לא יכולים להשפיע על אף אחד, אבל הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי להשפיע ולשנות - זה לעזור לאחרים.

אילו פעילויות אתה והעמותה עושים עם האנשים שאתם מלווים?

כחלק מהפעילות של העמותה יש מגוון תרגילים, החל מתרגילים מאוד פשוטים שהמון אנשים עושים כמו מדיטציה או מיינדפולנס - לשיפור החיים שלהם או היכולת שלהם לעשות דברים, בצורה פשוטה וישרה.

קיימים בנוסף תרגילים עמוקים יותר, כמו למשל תרגיל חמלה - בו אנחנו מדמיינים איך זה מרגיש להיות בנעליו של אדם אחר, חווים את הסבל שלו וחשים את כל מה שמפריע לו. כחלק מהתרגיל, ההסכמה החומלת הזו, לקחת את כל הבעיות של אותו אדם, הופכת אצלנו לברכה. אנחנו בעצם לוקחים את הקושי והכאב ממנו, ומחזירים לו ברכה. אני הרי לא יכול לעזור לו ולרפא אותו, לצערי, אין הצלחה או החלמה פלאית בקרב חברי העמותה, אבל אני כן יכול להעניק לו חמלה ונחמה. אני כן יכול לעזור לאנשים לחיות את מה שיש להם בצורה הכי טובה שאפשר.

איך נוכל לסכם את הראיון הזה בטון אופטימי?

אני אתן פשוט דוגמא להצלחה, מקרה אחד שבו היה לי מזל, מקרה עם סוף חיובי בליווי הרוחני. במקרה הזה היה צורך בליווי רוחני לאישה שחלתה בסרטן - והצליחו לטפל בסרטן. אבל, לפעמים דווקא אחרי ההחלמה עולים וצפים הרבה קשיים פיזיים ורגשיים, כי יש פניות לעסוק בזה. ליוויתי אותה בהתמודדות שלה לאחר ההחלמה, ולשמחתי היא הצליחה לחזור לחיים טובים אחרי ההתמודדות עם הקשיים הרגשיים שהופיעו לאחר ההחלמה.

לאור המגע שלך במעבר מחיים למוות, האם יש לך איזשהם טיפים ל"איך למצות את החיים שלנו"?

הדבר הכי חשוב הוא להגיד לאנשים האהובים עלינו את מה שאנחנו חושבים עליהם, את כל הדברים הטובים. גם אם אנחנו חושבים ומרגישים רק טוב, הם לא תמיד מודעים לזה.

אמא אחת שנעזרת בליווי של העמותה מאז שבנה נפטר בגיל 11, שיתפה שבשנה האחרונה לחייו הם חיו חיים מלאים יותר משל חלק מהאנשים שחיים במשך 80 שנה. אז זה מה שבעצם אנחנו צריכים לעשות כל יום. כשאנחנו חושבים על המוות ומבינים אותו טוב מאוד - זה בעצם מאיר לנו את העכשיו באור אחר לגמרי.

השיחה עם איגור, האירה את ההווה שלנו באור חדש לגמרי. תודה רבה לך ששיתפת אותנו וסיפרת לנו על התנדבות המרגשת שלך מחוץ לשעות העבודה, וכמובן על העשייה שלך בנובה לאורך השנים. מעריכים אותך ומאחלים לך ולנו, עוד שנים רבות של עשייה כאן איתנו.

תכירו את ליאורה אברמוב, רואת החשבון בת ה-31 שהתחילה את עבודתה בנובה כחשבת הכנסות ואירופה והפכה למה שהיא מגדירה כStoryteller "מספרת סיפורים פיננסית". התפקיד השני של ליאורה בנובה, כחשבת גלובלית, הוא לא פחות ממרגש ומספק כשהמטרה שלה היא ליצור פלטפורמה אופקית שתאחד את הפעילויות של גופי הפיננסים בטריטוריות השונות שבהן נובה עובדת.

"לפני שנתחיל, אני חייבת להגיד שכאשר נכנסתי לראשונה דרך הדלתות בנובה, ידעתי שמצאתי משהו מיוחד. וזו אכן המציאות היומיומית שלי. הקולגות שלי כאן הם מהאנשים המבריקים והמוכשרים ביותר שהיה לי העונג לעבוד איתם".

איזו פתיחה! זה מה שנקרא... כניסה מרשימה. ספרי לנו קצת על עצמך, ליאורה.

“שמי ליאורה אברמוב ואני רואת חשבון בת 31. אני נשואה עם שתי בנות צעירות, והן סופרות לאחור את הימים עד שיוכלו להשתתף באירוע הגדול הבא שנובה מפיקה לילדים. אני עובדת בנובה נובה כבר למעלה משלוש שנים, אבל זה מרגיש כמו חיים שלמים. גדלתי כל כך הרבה הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית מאז שהתחלתי כאן.

לפני העבודה בנובה, למדתי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב, ועבדתי כמבקרת בחברת PWC. אבל בנובה, קיבלתי על עצמי את התפקיד הראשון שלי מחוץ למשרד רואי חשבון. המטרה שלי תמיד הייתה לעבוד בחברה גלובלית שעושה טוב בעולם, וזה בדיוק מה שמצאתי כאן. כחשבים, המשימה שלנו היא לספר את סיפורה של החברה באמצעות הדוחות הכספיים שלנו, ואני גאה להיות חלק מזה.

התחלתי בנובה כחשבת הכנסות ואירופה, אבל ככל שהחברה גדלה, קיבלתי על עצמי את תפקיד החשבת הגלובלית".

ספר לנו עוד על איך התפתחה הקריירה שלך בנובה?

עם הצמיחה של נובה הבנו שאנחנו צריכים תקשורת ואינטגרציה טובים יותר בין צוותי הכספים הגלובליים השונים. הודות לגישה הפתוחה של נובה, הצלחתי להתקדם משמעותית, להקים ממשקי עבודה חדשים עם מחלקות אחרות, וזה הוביל לכך שקיבלתי הצעה לתפקיד שלא היה קיים קודם לכן.

בידיעה שנובה מציעה לעובדיה הזדמנויות צמיחה, קפצתי על ההזדמנות לקחת על עצמי את התפקיד החדש הזה עם פרספקטיבה חוצת ארגון וגלובלית.

מה החוויה האישית שלך בתפקיד השני שלך בנובה?

הגמישות לקחת על עצמי יותר אחריות ולהרחיב את הידע שלי היא באמת מרגשת וזה תענוג להיות מסוגלת לעצב את העמדה שלי. זוהי ההוכחה עד כמה נובה מחוייבת לטפח צמיחה אישית ומקצועית עבור עובדי החברה.

מה מאפשר לך לשמור על מוטיבציה והתלהבות כה גבוהים לעבודה שלך במשך 3 שנים?

האנשים בנובה. הם אלה שטוענים אותי המוטיבציה וההתלהבות מהעבודה שלי. ההתמקדות של החברה בפיתוח אישי ומקצועי, יחד עם יכולת הניהול של נובה לבנות מוטיבציה גבוהה בצוות, יוצרת סביבת עבודה דינמית וממריצה באמת.

הדגש על חדשנות ובנייה לעתיד בנובה הוא מעורר השראה ומרגש להיות חלק מזה. אני זוכה ללמוד דברים חדשים מדי יום, חלקם משפיעים ישירות על העבודה היומיומית שלי וחלקם מתמקדים בשיפור מיומנויות וכלים אישיים לביצוע טוב יותר בתפקידי.

אפילו הבנות שלי מרגישות שהן חלק מנובה. הן לא רק מעריצות של החברה - הן למעשה שגרירות של נובה. הן אוהבות את האירועים והמתנות המהנות שנובה מספקת למשפחות ומרגישות שותפות פעילות בתרבות החברה. כששאלו את בתי הבכורה מה היא רוצה להיות כשתגדל, היא אמרה "אני רוצה לעבוד בנובה".

לא יכולתי להיות גאה יותר.

וגם אנחנו גאים מאד שאת ליאורה חלק מהחוויה של הצמיחה וההתפחות כאן בנובה