איך אמפטיה בעבודה משפרת איזון בית/ עבודה- דוב יריחובר משתף אותנו בחוויה שלו
אני בטוח שכולכם כבר חוויתם את זה: אתם מתחברים לשיחת וידאו עם מספר רב של משתתפים שרובם עובדים מהבית. הריבועים על המסך מתחילים להופיע. יש בהם פרצופים מוכרים הנמצאים בחדרים השונים בביתם, רק חלקי חדרים נראים ברקע. אבל, בפגישה הספציפית שאני הולך לספר לכם עליה, אחת הקולגות שלי לא הפעילה את המצלמה שלה.
שיחת הוידאו ששינתה את הכל
אני מניח שרובנו כבר יכולים לנחש למה אותה הקולגה לא הפעילה את המצלמה. מעבר לקולות הדוברים יכולתי לשמוע ולהבחין שהקולגה שלי נאבקת עם ילדה קטנה. היה ברור שהילדה נסערת, כמהה לתשומת הלב של אימה ולכן היא מרעישה.
בואו נודה בזה, הקורונה כפתה עלינו מצב של עבודה מהבית, היא מחקה את מה שנשאר מהגבולות המפרידים בין העבודה לבית. אותו איזון עדין עליו שמרנו עד עכשיו, אבד. כמבוגרים אנחנו יכולים להתמודד עם זה, אבל הילדים שלנו לא. עבורם, אם אמא או אבא בבית - זו סיבה למסיבה. הרי אבוש ואימוש צריכים להיות זמינים לכל דבר שהם רק רוצים וצריכים, לא? בעוד שאנחנו, כמקצוענים, אמורים להמשיך להיות... איך אומרים? מקצוענים. בתור אחד שחווה את זה על בשרו עם המשפחה שלו, הבנתי מה קורה בצד השני של אותו ריבוע זום בצבע שחור.
הטיפים של דוב לעבודה מהבית
רגע לפני שאגיע אל סוף הסיפור ואחשוף בפניכם כיצד הסתיימה השיחה, ישנם דברים שלמדנו בתקופה האחרונה, שבהחלט כדאי שיישארו איתנו גם אחרי שהנגיף יחלוף:
לגלות אמפתיה בעבודה ולנהוג באופן מתחשב: רעש ילדים ברקע, חיבור איטי או ניתוקים במהלך השיחה, קשיי תפעול שונים ועוד - יכולים לקרות לכולם, והמפתח לכל שיחת וידאו או פגישה מוצלחת הוא סבלנות.
להפגין אכפתיות כלפי קולגות: באופן טבעי וכמו דברים אחרים בחיים, ישנם אנשים שהתקופה הזו קשה ומאתגרת יותר עבורם. קבלו זאת בהבנה.
להבין שהאיזון בין הבית לעבודה משתנה וברובו מומצא מחדש: גם אם היה מדובר בפגישה במשרד, "פנים מול פנים", לא תמיד הכל הולך בדיוק כמתוכנן. חשוב לזכור שבעבודה מהבית כולנו עושים את המיטב, גם אם לפעמים נראה שהקולגות שלנו עסוקים בדברים אחרים.
ואתם, איזה שיעורים למדתם בתקופת הקורונה, שיעורים שתיקחו אתכם הלאה כשהיא תסתיים?
לסקרנים מביניכם: כך הסתיימה שיחת הוידאו
"באתי לעזרת חבר" והחלטתי לנסות לסייע לקולגה שלי, בדרך שונה ויצירתית. אמרתי לה ש"זה לגמרי לא מקובל!" וגם "ממש לא הוגן". "למה שרק נשמע את הנסיכה הקטנה?" "היא צריכה להפעיל את המצלמה ולתת לכולנו גם לראות אותה!"
לקולגה שלי לקח רגע לקלוט את ההצעה שלי, אבל כשהיא הפעילה את המצלמה, הנסיכה הקטנה שלה קיבלה תשומת לב גורפת ממסך מלא באנשים, שנפנפו וחייכו אליה, ללא שיפוט או הרמת גבה. הילדה הייתה בעננים! כמה שהיא שמחה ונהנתה מתשומת הלב הרבה וההכרה שקיבלה מאמא שלה ומהקולגות שלה (או החברים החדשים של הילדה!). הקולגה שלי נשמה, נרגעה ונראה שמפלס הלחץ שלה ירד משמעותית. יכול להיות שאפילו שמעתי אנחת רווחה קלה. מאותו רגע, שאר הפגישה עברה בצורה חלקה וללא הפרעות נוספות.
תודה רבה לך דוב על הסיפור ועל הטיפים היעילים, מבטיחים ליישם אותם בשיחות הוידאו ובפגישות הבאות!
